קאנטרי קלאב

הרשימה שלפניכם אולי לא תגרום לכם לקפוץ על ערימת חציר עם קילשון ביד אבל בהחלט תכניס אתכם לז'אנר הכי מקופח וקייצי שיש - הקאנטרי. רק תיזהרו, בתום הקריאה אתם עלולים למצוא עצמכם מאוהבים בקאובויים מזדקנים ונשים בנות 70

חובבי הקנוניות לא יופתעו לגלות ששניים מהז'אנרים הכי משמחים בעולם, כמעט ואינם מושמעים כלל בארץ. אולי זו מזימה של הממשל כדי שנמשיך להיות קוטרים עצבניים, אולי אלה סתם הבדלי תרבות. אני מדבר כמובן על הפ'אנק (Funk) ועל הקאנטרי, שניהם אמריקאיים לחלוטין במהותם ובשורשיהם, ובניגוד לפופ, רוק, ג'ז והיפ-הופ האמריקאיים שהשתרשו כאן נהדר, הפ'אנק והקאנטרי שמורים בעיקר למשוגעים-לדבר. אבל בעיניי, המשוגעים הם דווקא אלה שאין להם בדיסקייה אף אחד מהז'אנרים האלה.

לורט לין. זמרת קאנטרי בחסד

Johnny Cash and Willie Nelson - VH-1 Storytellers

כל חייהם הארוכים והעשירים אהבו וילי נלסון וג'וני קאש, שתי אגדות קאנטרי שאין גדולות מהן, להיפגש מדי פעם במרפסת של אחד מהם, לשתות קצת, לצחוק, לשלוף גיטרות ולנגן. גם כשהם היו הכוכבים הכי גדולים באמריקה, גם כשקאש הפך לאגדת רוקנ'רול עוד בחייו, ונלסון החזיק שרשרת להיטי מקום-ראשון ארוכה יותר משל הביטלז, הם היו מוצאים זמן לשים בצד את כל הזוהר והטינופת של אור הזרקורים, ופשוט לנגן ביחד.

ב-98', כששניהם כבר עמוק בעשור השביעי לחייהם ואחרי קריירה ארוכה ומוצלחת, ערוץ VH-1 הציע להם הצעה שהם לא יכלו לסרב לה: פשוט תעלו על הבמה. בלי תכנונים, בלי רשימת שירים קבועה מראש, בלי חזרות, בלי להקה. וילי וג'וני, שתי גיטרות, שני כיסאות, וקהל. מה כבר יכול לקרות?

שימו לב במיוחד: לביצוע עוצר הנשימה של וילי נלסון לשיר " Always On My Mind", לג'וני קאש מודה בחיוך שהוא לא יכול לנגן את האקורדים של נלסון ולשיר "Family Bible".

מה למדנו? אין גדולים וטובים יותר מקאש ונלסון, ביחד או בנפרד. נא לרשום בגדול בראש המחברת.

שיעורי בית: להאזין ל-Red Headed Stranger ו/או Phases And Stages של וילי נלסון מאמצע שנות השבעים. להאזין לכל דבר של קאש, רצוי אלבומי ההופעה. אם אתם בשלב המתחילים, כדאי לפתוח באלבומי הקאברים שלו מסדרת American Recordings, כמו The Man Comes Around.

Loretta Lynn - Van Lear Rose

חובבי הרוק בני זמננו יודעים טוב מאוד מיהו ג'ק וייט מלהקת הווייט סטרייפס. לא בטוח שהם יודעים שהזמרת החביבה עליו היא אחת, לורטה לין, זמרת קאנטרי בחסד שמחזיקה בבית יותר אלבומי זהב ממיק ג'אגר. לורטה שלנו כבר לא צעירה, ואחרי כמה עשורים חלשים, היא נפגשה עם מר וייט והשניים החליטו להוציא לה אלבום. לין כתבה וביצעה, וייט הפיק, וב-2004, כשהיא חוגגת יום הולדת 70 (!), יצא האלבום שבכותרת וגרף הצלחה מסחררת, ואפילו כמה פרסי גראמי.

מדובר באלבום שמדלג באופן טבעי בין מבנה הקאנטרי וההגשה הדרומית של לין (עם קול נפלא כמו של בת 30) לבין השפעות הגאראז' והרוק שהכניס וייט לאלבום. התוצאה היא אחד האלבומים הטובים של שנות האלפיים בכל קנה מידה, עם כתיבת שירים סיפורית וכובשת, וסאונד שידבר גם לבני 20. דיסק שגם קאובויז-לעתיד וגם רוקרים ישראליים יכולים לאהוב.

שימו לב במיוחד: לדואט של השניים "Portland, Oregon", לשיר "Have Mercy" שיגרום לכם להיבהל מכמה שאישה בת 70 יכולה להיות סקסית.

מה למדנו? לא לזלזל בסבתא.

שיעורי בית: להאזין לאוסף המשולש של לין, כדי להבין שגם ליהורם גאון יש עדיין מה ללמוד ממנה באוספים משובחים.

Jenny Lewis - Rabbit Fur Coat

ג'ני לואיס היא הסולנית של להקת Rilo Kiley, שבכלל ידועה כלהקת רוק ופופ אלטרנטיבי. אבל גם ללהקה חלחלו השפעות הקאנטרי והפולק עליהם גדלה לואיס, ובאלבום הסולו הראשון שלה היא לוקחת את העניין עד הסוף. היא זונחת כליל את הרוק והפופ ומבשלת פולק, קאנטרי וגוספל לתבשיל שמזכיר לה את עצמה בתור ילדה, אוחזת בסינר של אמא ושרה יחד איתה שירים של לורטה לין ודולי פרטון מהרדיו.

לוסינדה ויליאמס. אלבום מופת

לואיס מחזיקה בקול רך ויפה, בהומור וכישרון כתיבה נהדרים, ובעיקר בלב בגודל של טקסס. יש כאן עיבודים נפלאים, סינתזה מושלמת של ישן, חדש ועל-זמני, יש כאן תסכול מאלוהים וריבים קטנים עם החבר, ערגה לאמונה ולערכי מוסר והסתבכויות עם השטן, יש כאן הרמוניות קוליות שיעלו בעיניכם דמעות ושירים שיגרמו לכם לרקוד ריקודי שורות, יש גם הופעת אורח של ברייט אייז - אבל גם בלי כל הדברים הנפלאים האלה, יש כאן לב גדול ואמיתי שזורח בכל השירים באור גדול.

כבר כתבתי על האלבום הזה כאן שהוא "מינימום אופנתיות ושיכלולי אולפן, מקסימום כתיבת שירים טובה ומוזיקה אורגנית, מהלב", וגם בחרתי בו לאחד מאלבומי השנה של 2006. אני ממשיך להמליץ עליו שוב ושוב, כי יש אלבומים שנספגים לך בלב כל כך עמוק, שלשמוע אותם זה כמו לחזור הביתה.

שימו לב במיוחד: בסינגל "Rise Up With Fists" לתובנות הפשוטות והחכמות שבו ולקולות הרקע של התאומות ווטסון, לקאבר של "Handle With Care" (במקור של בוב דילן, ג'ורג' הריסון, ג'ף לין, רוי אורביסון וטום פטי) בו מתארחים ברייט אייז, אם וורד ובן גיבארד ול-"Melt Your Heart", שאם הוא לא ימיס לכם את הלב, סימן שאין לכם אחד כזה.

מה למדנו? שאין כל רע באהבה דרומית פשוטה, וג'ני לואיס היא מלכת הדרום.

שיעורי בית: להאזין שוב ושוב עד שכל הציניות תתפוגג.

Kris Kristofferson - This Old Road

בדרך כלל, כשמוזיקאים מזדקנים ומתרככים, הקהל הוותיק שלהם מתחיל לבוז להם. "הוא נהיה מיינסטרים, הוא כבר לא בועט, הוא איבד את זה", וכולי. במקרה שלנו, כשאנחנו מחפשים אלבומים שיכניסו אתכם לקאנטרי דרך הקאנטרי-הקל-לעיכול, תהליך ההזדקנות הופך לכלי שימושי, כפי שכבר ראינו אצל קאש, נלסון ולין.

גם אצל כריס כריסטופרסון, זמר קאנטרי ושחקן קולנוע מפורסם (והאיש שכתב את "Me & Bobby McGee" של ג'ניס ג'ופלין), דווקא אלבום רגוע שהוציא ב-2006, כשהוא חוגג 70, הוא "סם המעבר" המושלם עבורנו.

כריס כריסטופרסון. קל לבלוע ולזכור

כריסטופרסון מביט אל חייו ומזקק מהם את הדברים שחשוב שננצור - טעויות, לקחים, תובנות ועצות. וכמו סבא נחמד ואידיאליסט, הוא מגיש אותם בעדינות יחסית כדי שיהיה קל לבלוע ולזכור. רק סבא כריס והגיטרה האקוסטית, לא יותר (מתי שלמה ארצי יבין שזה בדיוק האלבום שהוא צריך להוציא, במקום כל הקשקשת הנוכחית? קח גיטרה, שלמה, בזה אתה טוב, לא צריך שום דבר אחר). האווירה מושלמת לשישי אחר הצהריים, והנושאים חשובים מספיק כדי לחשוב עליהם גם בשבת.

שימו לב במיוחד: לשיר המחאה נגד המלחמה בעיראק, "In The News".

מה למדנו? לא לזלזל בסבא, הוא זוכר הכל ויודע יותר טוב.

שיעורי בית: לנסות לספור ולזהות כמה שיותר אמנים ביצעו שירים שכתב כריסטופרסון (ההערכה עומדת על 500). יהיה בוחן.

Lucinda Williams - Car Wheels On A Gravel Road

על האלבום הזה אני יכול לכתוב ספר שלם, בחיי. בגיל 43 (אמני קאנטרי משתבחים עם הגיל), לוסינדה ויליאמס הוציאה את אלבום הקאנטרי-רוק הטוב ביותר של הניינטיז, אם לא אי פעם. ויליאמס של האלבום הזה היא אישה שמיטלטלת כל הזמן בין שני קצוות: מצד אחד היא חזקה, עצמאית, מנהלת את חייה ולא צריכה להיות תלויה באף גבר מעפן שיגיד לה מה לעשות או שיעשה עליה דאווינים. מצד שני היא בוכה כשהוא הולך, מתקשה להרפות כשהקשר מתפורר, מנסה לשכוח אותו בנסיעה, בבריחה לעיר אחרת.

בכלל, המרחבים הגדולים של לואיזיאנה, טקסס וארקנסו נוכחים בכל שיר ושיר: ויליאמס והדמויות שלה נמצאים כל הזמן בנסיעה, זזים, נודדים, חוזרים, הולכים. תמיד באוטו פתוח, תמיד בערים עם שמות כמו ג'קסון, גרינוויל, לייק צ'רלס, תמיד עם צביטה של מיתר גיטרה בלב.

אמילו האריס. אגדה בחייה

אבל כשמפשיטים אותם ממפת הדרכים, הסיפורים האלה שוויליאמס מספרת ביד אמן ושרה בקול שפשוט חייבים להאמין לו, הם סיפורים אנושיים בסיסיים על אנשים שאפשר למצוא בכל מקום: חבר שכבר איננו, פאב קטן ונידח, אהבה טובה, אהבה רעה, געגועים, ריבים, כעס, בריחה, השלמה. כל זה עטוף בלהקה מצוינת, קול מעט מחוספס מהחיים והגשה כנה שפשוט לא מוצאים בשום מקום אחר. חוצמזה, יש כאן גם את אמילו הריס, אליה נגיע עוד רגע.

שימו לב במיוחד: לשיר הפרידה מחבר שנפטר, "Lake Charles", להמנון הקאנטרי-רוק "I Lost It" ולשיר הסוגר, מרטיט הלב, "Jackson".

מה למדנו? איך להיות אישה חזקה בדרום ארצות הברית, ולעשות מזה אלבום מופת.

שיעורי בית: להאזין בשעת נהיגה, רצוי מחוץ לעיר.

Emmylou Harris - Wrecking Ball

אנחנו מסיימים את השיעור דווקא באלבום הכי "רכרוכי" (מבחינת סאונד) והכי פחות קאנטרי ברשימה. אמילו האריס היא אגדה חיה. לפני חודש חגגה 70, אבל היו אלה 70 שנה עמוסות ונהדרות. הקול המיוחד שלה והכישרון הגדול הביאו אותה לעבוד עם גראם פרסונס הנפלא, דולי פרטון, ניל יאנג, ברייט אייז, ריאן אדאמס ואחרים, ורובכם אולי תכירו אותה מקולות הרקע שסיפקה לאלבום Desire של בוב דילן. הארון שלה מתפקע מפרסי גראמי וגם היום היא ממשיכה להופיע ולהקליט (ביצוע עדכני שלה תוכלו למצוא באלבום המחווה שיצא בימים אלו לג'וני מיטשל).

ב-1995 חברה האריס למפיק המבוקש דניאל לנואה, שידוע בעיקר בהפקות שלו ל-U2, בוב דילן, פיטר גבריאל ובריאן אינו. יחד הם הקליטו קאברים לשירים של ניל יאנג, סטיב ארל המצוין, ג'ימי הנדריקס, לוסינדה ויליאמס הנ"ל ואחרים. אבל זה לא נשמע כמו אלבום קאנטרי. גם לא כמו אלבום קאברים. למעשה, זה נשמע כמו אלבום פולק נהדר בהפקה חולמנית. אבל היי, אם זה יגרום לכם להתאהב בקול של אמילו האריס ולהתחיל לחפש אלבומים אחרים שלה - אני את שלי עשיתי.

שימו לב במיוחד: ל-"Wrecking Ball" של ניל יאנג, בו יאנג מתארח בקולות רקע, ול-"Sweet Old World" של לוסינדה ויליאמס, שם מתארחים יאנג בקולות ומפוחית, וסטיב ארל בגיטרה.

מה למדנו? שבעצם אנחנו אוהבים המון שירי קאנטרי ובכלל לא ידענו את זה עד עכשיו.

שיעורי בית: להמשיך לקרוא רגע עד הסוף.

דולי פרטון. למתקדמים

• נדלקתם? התקדמו לשיעור השני למתחילים:

סטיב ארל (Steve Earle), גראם פרסונס (Gram Parsons), דולי פרטון (Dolly Parton), כן, זו ששרה את "Joelene" ואת "9-5", ריאן אדאמס (Ryan Adams).

• כבר לא חוששים מקאנטרי? אולי אתם בכלל מאוהבי ומוקירי הז'אנר כבר עשרות שנים? שתפו אותנו בתגובות באלבומים, באמנים ובשירים שאתם הכי אוהבים - אנחנו קוראים הכל ולא מתעלמים.

• לבלוג הפרעת קשב