6 שנים לפיגוע בדולפינריום: "הנשמות שלהם כאן"
כ-200 איש הגיעו לטקס הזיכרון לאחד הפיגועים הקשים בתולדות המדינה. 21 נערות ונערים נרצחו בפתח מועדון ה"דולפינריום" בתל-אביב בערב שבת לפני שש שנים. אירינה סקליאניק, ששכלה את בתה יעל (יוליה): "הדם של הילדים שלנו עדיין שפוך כאן על המדרכה"
שש שנים אחרי הפיגוע הקשה ב"דולפינריום", שבו נרצחו 21 נערות ונערים, רובם עולים חדשים, חזרו היום (יום ו') קרוביהם למקום האסון. "מאז שבתי נהרגה אני מרגישה שאני לא חיה, אלא פשוט קיימת. אין יותר משמעות לחיי, ואני חיה את הזיכרון", אומרת אירינה סקליאניק, ששכלה את בתה יעל (יוליה).
"למזלי לא שוכחים אותה", הוסיפה סקליאניק בתום טקס שהתקיים היום לזכרם של הנספים במקום הפיגוע. "מי שלמד איתה בבית-הספר מגיע לבקר אותי באופן קבוע וזה מאוד עוזר. המקום הזה חשוב מאוד בשבילנו - הדם של הילדים שלנו עדיין שפוך כאן על המדרכה".
לריסה גוטמן מניחה זר פרחים לזכר בנה איליה ז"ל (צילום: יצחק אלהרר)
כ-200 איש התקבצו לבכות את זכרם של הנספים. אף-על-פי שעיריית תל-אביב-יפו החליטה באחרונה שלא לקיים את הטקס - אלא לצרף אותו לטקס מרכזי של כל הנספים בפיגועים שהיו בעיר - המשרד לקליטת העלייה החליט להמשיך ולקיים את הטקס בדולפינריום. הקרן לקורבנות הטרור בדולפינריום, שהוקמה בסיוע של אלול-דוד קוליץ, מסייעת להורים השכולים להתמודד עם האובדן ולהנציח את זכרם של הנספים.
לריסה גוטמן, אמו של איליה, שהיה בן 19 במותו, אמרה: "המקום הזה הוא בית הקברות של הילדים שלנו - הנשמות של הילדים שלנו עדיין נמצאות כאן". לדבריה, למרות שהחיים נמשכים, היא חשה בחסרונו של בנהּ מדי יום, וגם כשהחברים מגיעים לבקר, היא מחפשת את איליה.
"הלוואי שלא היתה עוברת את המבחן"
ויקטוריה גוטמן, בת דודתו של איליה, עמדה בצד, מעט מרוחקת, והראתה תצלומים של איליה לחבריהּ שבאו עמה לטקס. היא מיררה בבכי, וסיפרה שגם היא היתה אמורה להגיע באותו לילה נורא לדולפינריום עם בן-דודהּ, שהיה גם החבר הכי טוב שלה. באותם הימים, כשהיתה בת 17, עבדה במועדון שבפתחו אירע הפיגוע.
"בדיוק חגגתי את יום הולדתי ה-17 חמישה ימים קודם לכן", סיפרה ויקטוריה. "חברה שלי, שגרה במודיעין וחגגה גם, רצתה שנציין את זה יחד. לא רציתי לנסוע בגלל התרעות לפיגוע בכבישי מודיעין, אך היא שכנעה אותי. כששמעתי על הפיגוע, אמרתי לחברים שאם בן-דוד שלי לא עונה עכשיו, הוא הלך".
האנדרטה לזכר הנספים שהוקמה בדולפינריום (צילום: ירון ברנר)
יעקב אנג'ל היה חבר טוב של סימונה רודין ז"ל שנרצחה. "באותו ערב ניסיתי לשכנע אותה לא לצאת", סיפר אנג'ל. "היא בדיוק עברה איזשהו מבחן והחליטה שהיא רוצה לחגוג את זה. שתי החברות האחרות שלה לא עברו את המבחן, ונשארו ללמוד בבית. הלוואי שגם היא לא היתה עוברת".
השר לקליטת העלייה, זאב בוים, שביוזמתו התקיים הטקס השנה, אמר: "אתן, משפחות יקרות, בחרתן לעלות לישראל על-מנת לבנות לכם ולדורות הבאים עתיד טוב ומוצלח יותר. בחרתם לעשות עלייה לארץ ישראל, מולדתו של העם היהודי.
"ואולם לא בחרתם לשלם מחיר כה כבד. הפיגוע במועדון הדולפינריום הפך אחד מסמליו הבולטים של המאבק היהודי על אדמתנו. ימי הפיגועים הוכיחו גם לאלו בקרבנו שהטילו ספק, שאין המחבלים מבחינים בינינו, וכולנו בני מוות בעיניהם. אין אנו יכולים להרשות לעצמנו להשאיר בינינו מחיצות. דווקא הימים שבהם האויב התדפק על סף דלתותינו, היו הימים שבהם הרגשנו - אולי יותר מכל זמן אחר - כי כולנו ישראלים".
