ביקורת משחק: Crackdown הוא GTA על ספידים

עיר ללא הפסקה

Pacific City היא עיר חוף שמחולקת לשלושה איזורים גדולים, כאשר על כל איזור חולשת מאפיה עוצמתית במיוחד. לכל מאפיה יש כמה תתי-בוסים, כל אחד אחראי על חלק אחר באופרציה המורכבת של תחזוקת ארגון פשע, כאשר ראש הארגון משקיף על הכל מלמעלה בחיוך זדוני.

במבט ראשון על העסק לא נראה מזמין במיוחד: הרי משחקי פעולה בהם אנחנו משחקים שוטר קשוח שמחסל את הפשע המאורגן אנחנו מכירים כבר טוב מאוד.

מה שצריך לזכור כדי לשמור על ההתרגשות מהמשחק הוא שהשוטר אותו אתם משחקים הוא למעשה סוכן-על. אמנם כשתתחילו את המשחק לא כל כך תרגישו בדבר, אך ככל שתתקדמו בו תאספו יכולות מופלאות, שיעשו את ההתרוצצות בעיר הענקית והפתוחה לכיפי בצורה יוצאת מהכלל.

סוכן? סופרמן!

דמיינו את GTA על סטרואידים: הסוכן שלכם יכול לקפוץ לגבהים מטורפים, לירות בדיוק של צלף, לשלוט במכוניות כמו שומאכר ולהרים כמעט כל דבר שירצה: החל מפחי אשפה, דרך גופות של אנשים ועד למכוניות.

בהתחלה זה מרגיש קצת מוזר, אבל במהרה פיתוח הדמות למקסימום האפשרי תהפוך אצלכם לאובבסיה של ממש. בזמן שפוצצתי, יריתי וקפצתי את דרכי אל האושר, החיוך לא ירד לי מהפרצוף. כשהגעתי לדרגות הגבוהות הרגשתי ששום דבר לא יכול לעצור אותי: קפצתי לגובה של בניין ממוצע, יריה אחת שלי חסילה פושעים ופיצוץ אחד מרימון העיף מכוניות לגובה רב. רק להסתובב בעיר עם היכולות האלה החזיק אותי במשך מספר לא מבוטל של שעות, וזה בלי לגעת בראשי המאפיות.

אין ספק ש-Crackdown הוא אחד המשחקים הכיפים ביותר ל-360, ובכלל. קל מאוד להתחיל לשחק בו, וקשה להפסיק. למרות זאת, לא מדובר במשחק עמוק במיוחד.

מבחינת פעילויות, Crackdown לא מציע יותר מדי: בנוסף לחיסול שלוש המאפיות, תוכלו לאסוף מיני חפצים חבויים שמחכים לכם בפינות הכי נידחות ועל הבניינים הכי גבוהים בעיר, להשתתף במירוצי מכוניות לא מרגשים במיוחד וגם ב"מירצוי גגות" בהם תצטרכו לקפץ רגלית בין הבניינים בעיר ולהגיע ל-Checkpoints שנקבעו מראש. זה הכל.

גם חיסול הבוסים מרגיש לפעמים "עומד במקום". הבוסים לא הופכים למתוחכמים יותר או חכמים יותר ככל שמתקדמים, ולמעשה כל חיסול בוס מרגיש פחות או יותר אותו דבר: למצוא את הבוס, לחסל את הצבא של שומרי הראש שלו, לירות בו כמה פעמים וחוזר חלילה. אמנם העסק לא מפסיק להיות כיפי ואינטנסיבי, אבל חוץ ממדי כח גבוהים יותר האוייבים שלכם לא באמת מתפתחים במהלך המשחק.

המיעוט בתוכן אומר שאפשר לסיים את כל מה שהמשחק מציע בפחות מ-20 שעות בלי בעיות מיוחדות, שזה ממש מעט לעומת משחקים אחרים בז'אנר. מצד שני, העיר הענקית, שבנויה לגובה בדיוק כמו שהיא בנויה לרוחב ותאפשר לכם לטפס על גורדי שחקים של ממש, היא מקום נהדר להסתובב בו, וסביר להניח שתחזרו אליה גם אחרי שתסיימו את מה שיש למשחק להציע.

עוד ב-vgames: עשרות משחקי פעולה ב-Vgames Fun

מהיר ועצבני

בעיה גדולה נוספת של המשחק היא חווית הנהיגה המפוקפקת שהוא מציע: רוב המכוניות במשחק נשלטות בצורה מחפירה. אמנם דבר זה נעשה בכוונת תחילה, כדי להבדיל מכוניות "פשוטות" לבין המכוניות המיוחדות והמשופצרות השייכות ל-Agency או לכנופיות השונות, אבל התוצאה היא עדיין עגומה: ברגע שתעלו את רמת הכושר שלכם לכזו בה הריצה שלכם תהיה מהירה מספיק, סביר שתזנחו לגמרי את הנהיגה - דבר די מצחיק כשמדובר במשחק תואם GTA.

מבחינה טכנית, מדובר בחגיגה של ממש: אין כמעט זמני טעינה (רק בתחילת המשחק או אחרי שמתים), קצב הפריימים יציב בדרך כלל, גם כשמגיעים לאיזורים שורצים באויבים, והכל רץ באחלה גרפיקה, שאמנם לא תעצור לאף אחד את

הנשימה, אך בהחלט מרשימה בהתחשב בכך שמדובר בעיר ענקית, חיה ונושמת. פס הקול, לעומת זאת, סתמי ביותר: אמנם אפקטים של פיצוצים ויריות נשמעים אחלה, אבל כל השאר לא מותיר רושם מיוחד, והקריין המעצבן שמציק לך לכל אורך המשחק בהחלט עולה על העצבים במהרה.

עוד ב-vgames: חבילות הרחבה בתשלום, בעד או נגד?

השורה התחתונה

למרות מגרעותיו, Crackdown הוא משחק פשוט וטוב, שמזכיר לנו שלפעמים לא צריך סיפור עמוק ומערכת שליטה מהפכנית כדי לגרום לנו לבזבז שעות מול המסך. כדי לפצות על החוסר בתוכן שחררה מיקרוסופט לאחרונה חבילות הרחבה (חלקן בתשלום וחלקן לא) שמוסיפות עוד קצת תוכן לחגיגה. מדובר ללא ספק במשחק מומלץ מאוד לכל חובבי הז'אנר שלא יכולים לחכות כבר ל-GTA IV.