"אני, מה אני? ליצן"
גם בגיל 49 יאיר ניצני מרגיש קצת כמו ילד. הוא עדיין מוכן לעשות לא מעט בשביל בדיחה (למורת רוחה של אשתו) ולא מבין למה הוא מביך את הילדות הטינאייג'ריות שלו ("אני הייתי העפר שכטר של העפר שכטר שלהן"). מהשבוע, עם תוכנית חדשה בערוץ 2, יש לו שוב במה בשביל ללגלג על פוליטיקאים. משה קצב, צפה פגיעה
ליאיר ניצני יש אנקדוטה על אחת הלהקות הישראליות המצליחות בכל הזמנים, אבל לפני זה הוא צריך לברר איתי עניין קטן. "את בכלל יודעת מה זה תיסלם?".
די, אל תגזים.
"אף פעם אי אפשר לדעת. בכל זאת, אנחנו היינו לפני 25 שנה".
"בכל שנה אני מרגיש יותר טוב עם הטמטום שלי". יאיר ניצני
אני מבהירה לניצני שאני יכולה לדקלם כל מילה בכל שיר, והוא מתפנה לספר לי משהו שקשור לכמה מהמילים הללו. וסיפור שהיה כך היה: לא מזמן, בעוד אחד מאיחודי האד־הוק הלא נדירים של תיסלם, יצא להם להופיע בערב התרמה של המרכז לנפגעות תקיפה מינית, ובעודם מתכוננים לאירוע החשוב, התחוור לניצני כי הטקסט השובב שכתב לפני כל כך הרבה שנים יכול להוות עילה לכתב אישום. אני מנחשת כי השיר הוא "עוד פגישה".
זה באמת קצת חסר טאקט לשיר בפני המרכז לנפגעות תקיפה מינית, "אני לא מתכוון ללמד אותך איך אומרים כן".
"זה מילא, את קולטת שאני כתבתי שורה כמו 'עוד כיוון אפשרי הוא לא חוקי וגם לא מוסרי'? היום זה ממש לא היה עובר, הא? אנחנו היינו אז תינוקות, בני 21, נורא צעירים, ורוב המילים נכתבו במשוב נעורים. אבל כל מילה שכתבת לפני 25 שנה כנראה תרדוף אותך עד המוות".
ניצני, האזרח המהוגן של היום, בכל מקרה, כבר לא יאיים על דייטים סרבניים. הוא אפילו היה בהפגנה כנגד עסקת הטיעון של משה קצב. "זה לא שעברתי על חומר החקירה כולו, אבל ממה שראיתי בעיתונים אפשר להבין שמשהו שם מאוד לא בסדר. כל בר דעת יכול להבין את זה. זה מרגיז אותי בשתי רמות. גם מבחינת מה שהוא עשה, וגם העובדה שהוא בזבז את הזמן שלנו כאזרחים. הבן אדם היה שר ונשיא, אבל הוא לא עבד בזה, הוא עבד בלהיות חרמן רוב הזמן. לחשוב שאני נתתי לו את כספי המסים שלי, זה מעליב אותי, זה עושה לי סחי".
אתה הטיפוס שרואה חדשות ומתעצבן?
"אני יותר משועשע מהדברים. נראה לי שהמצב היום הוא שמנהלת את המדינה חבורה של אנשים שאולי עדיף שלא יעשו כלום, כי הם עושים רק נזק. אולי באמת עדיף שיתעסקו עם בחורות ולא יבואו לעבודה. אבל בדרך כלל אני מסתכל על דברים כאלה בהומור".
"פרצופה של המדינה" היה דווקא שיר די כועס.
"כן, הא? הטרגדיה של השיר הזה הוא שהוא לא מפסיק להיות אקטואלי. כשכתבתי אותו צילמתי תמונת מצב של דמות שמורכבת מכל מיני טיפוסים של עסקנים כאלה, ויש בשיר הזה משהו מאוד מדויק ועצוב. פגשתי טיפוסים כאלה בקריירה שלי, כל מיני פוליטיקאים איומים ומאכערים, וזה המרגיז כי מאחורי הפסאדה של האציל והיפה נפש יש חרא קטן, סוטה ובטלן".
אתה כן מתעצבן.
"ברור שאני מסוגל להתעצבן, אבל יש אנשים שיותר מתאימים לזה ממני. כל מיני לוחמי חירות וחופש, עיתונאים, אני, מה אני? ליצן. ואולי גם אחד שכתב איזה שיר או שניים. אני מסתפק בזה".
יש עוד דבר קטן שמעצבן את ניצני בפרשיית קצב. היא התפוצצה כשלא היתה לו תוכנית סאטירה. לא נורא, המדינה שלנו מספקת די והותר חומרים גם לעוד פאנל על אירועי היום, וודאי לא תאכזב את הצוות של "גלגל החדשות". אנחנו מדברים על התוכנית החדשה שלו בפריים טיים של ערוץ 2 במסעדת פועלים עסוקה, מעל צלחת של קציצות מהבילות ומתחת לתמונה של בעל הבית עם ציון נאנוס, מה שכמובן מוביל את ניצני לספר לי בדיחה שהמילה "אנוס" מופיעה בה.
אפשר להמשיך ככה מצידי עד הקינוח, אבל צריך גם לקדם כמה עניינים, אז הנה. "'גלגל החדשות' זו תוכנית משעשעת, מרעננת, שמתעסקת באקטואליה. בפאנל יושבים רמי ורד, ארז שלם, רועי לוי שידעתי שהם מצחיקים, ויובל שגב ומיכל גבריאלוב שממש הפתיעו אותי. לא ידעתי שהם כאלה. היא בכלל כוכבת גדולה, אני לא מבין בטלנובלות אבל עדכנו אותי".
אתה מוכן כבר להשוואות עם "משחק מכור"?
"אני מניח שיהיה קל לאנשים לזהות אותנו עם זה, אבל זה שונה. יש משחקים מאוד ברורים, את תראי כבר".
מה גבולות הסאטירה שלכם?
"אוי, זה דיון כל כך שחוק".
מצטערת, חייבים.
"אני לא מחפש את הגבולות. יותר מעניין אותי מה מצחיק ומה לא. כל עוד אנחנו נפגע רק בחזקים, בפוליטיקאים, אין לי בעיה עם זה".
עבר לא מעט זמן מאז "אחורי החדשות", התגעגעת?
"לפעמים היו דברים שקרו ואמרתי שאם היתה לי תוכנית, חבל על הזמן מה הייתי עושה. אבל אני גם יכול לחיות בלי זה. להצחיק בעבודה זה הדבר הכי קשה, זה יותר מלהצחיק בחיים. אתה צריך להצחיק לפי דד־ליין, להצחיק בפני קהל, להצחיק עוד פעם כי המצלמה לא צילמה טוב, ואחרי שנייה אתה שוב צריך להביא את הבדיחה הבאה. אבל זה עניין של אופי, אנשים מצחיקים מוכנים לעשות הכל בשביל בדיחה טובה".
גם אתה?
"כן".
ואז גם אתה יכול לפגוע בחלשים?
"מה חלשים? אני מדבר איתך על אשתי. קטעים שהייתי צריך לסגור את הפה אבל פתחתי אותו רק בשביל הבדיחה והתחרטתי".
אני חייבת פרטים.
"לא, היא תהרוג אותי".
יוצא לך לחשוב מאיפה זה מגיע אצלך?
"אני מניח שכמו הרבה קומיקאים זה רצון בתשומת לב, שיראו אותך. בילדות זה כנראה היה קשור לזה שהייתי תלמיד גרוע. היום בטח היו מאבחנים אותי על איזו הפרעת קשב או משהו. אני רוצה לבדוק את הנושא של ריטלין עכשיו, אולי זה לא מאוחר".
אתה רציני? אתה רוצה לקחת ריטלין?
"בטח, מה רע בזה? אסי דיין דווקא עושה הרבה דברים יפים, לא? אני לא יודע, זה נושא שמעסיק אותי, בזמני לא בדקו את הדברים האלה ואולי הגיע הזמן".
אתה חסר סבלנות?
"יש לי סבלנות, רק לא לדבילים, הם מעייפים אותי, נורא מהר אני מרגיש שזה לא הולך איתם לשום מקום".
מתי בפעם האחרונה נתקלת בדביל שהטריף אותך?
"או, רק העלינו את זה והנה אחד מתקשר עכשיו".
על הסלולרי חברו הטוב של ניצני, היאיר השני: יאיר לפיד. הם סוגרים כמה עניינים לקראת הנסיעה המשותפת לחו"ל מחר, מה שמזכיר לי שאני בעצם כאן בשליחות "מחיר התהילה".
זה נכון שלפעמים אתם לוקחים מטוס פרטי?
"הופה, אני רואה שזה פאבליק, הא?".
ככה אמרו לי בעיתון.
"אז אין תגובה. אנחנו נוסעים איך שיוצא, פעם ככה, פעם ככה. מצידי שניסע גם בטוסטוס שלי, רק שאני צריך למכור אותו. אחרי המון שנים הבטחתי לאמא שלי שאוותר עליו. אם לא מתתי עד היום, נראה לי שצריך לפרוש בשיא".
מכירת הטוסטוס יכולה לסמן משבר גיל, אם נותנים לה.
"דווקא אין לי בעיה עם הגיל שלי. אני בן 49, הצלחתי לדלג על משבר גיל ה־40, אולי אצליח לדלג גם על ה־50".
בן כמה אתה מרגיש?
"חמש, שש. אני בריגרסיה, בכל שנה אני מרגיש יותר טוב עם הטמטום שלי".
ובכל זאת, מה משתנה?
"הדבר העיקרי שהשתנה בחיים שלי הוא שפעם הייתי לבד, והיום אני נשוי ואבא לשלוש בנות. שתיים מהן טינאייג'ריות עכשיו, זה נורא קשה. אני לא מצליח להבין את המבטא שלהן, הן כל הזמן אומרות לי, 'אבא תוריד אותי פה. לא שם! פה!', הפכתי לנהג והן תמיד רוצות שאני אוריד אותן רחוק כדי שלא יראו אותי איתן. הם מתביישות בי".
מי הן היו מעדיפות שיוריד אותן?
"נראה לי שעפר שכטר".
לך תסביר להן שפעם בנות היו זורקות עליך תחתונים.
"נכון, זו באמת סיטואציה מעוותת. הרי אני הייתי העפר שכטר של העפר שכטר שלהן. הכוכבים שלהן גדלו עליי, אבל הבנות לא ממש מבינות את כל הנושא של תיסלם. גם לא יצא להן לשמוע את השירים, אבל זה בסדר, מספיק לי להיות אבא שלהן. אני לא מחנך אותן על מורשת תיסלם, אחרי הכל אני יודע איך השירים האלה נכתבו, זה לא בדיוק היה מוצרט".
ובכל זאת, זה היה רוק'נ'רול, משהו שקצת חסר היום.
"הכל היה אחרת אז. עשינו את זה בדרך הישנה. מקימים להקה, מקליטים, פתאום משהו קורה, זה תופס, נהיה פיצוץ במוח, מלא הופעות, מתרגשים מזה, מעורבים בכל דבר.
היום אני רואה אנשים צעירים שכבר מצליחים נורא, בלי כל התהליך הזה, ואפילו תקליט הם לא מוציאים. ישר קריירה בטלנובלות או קמפיין אופנה, אבל גם זה עבודה ופרנסה, מה רע".
את התקליט של הראל סקעת שהפיק חברך יזהר אשדות שמעת?
"בטח, הוא עשה עבודה טובה מאוד. אני גם עוקב קצת אחרי 'כוכב נולד', לא באדיקות אבל מדי פעם. זאת אחלה תוכנית, הבעיה היחידה שלי שהתהליך כל כך מואץ ומדלגים שם על בנייה ולימוד. ואז הילדים נכנסים למציאות שהיא לא הכי קלה על ההתחלה. אבל אני אולד סקול, ואין טעם להשוות כל דבר למה שהיה פעם. זה פאתט. אנחנו הולכים?".
כן, אני משלמת.
"את בטוחה?".
בטח, בתמורה תספר לי מה הבדיחה המעליבה שסיפרת על אשתך.
"אני מעדיף לשלם, תאמיני לי".
- את המשך הראיון עם יאיר ניצני תוכלו לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס"
