אצלו הכל בסדר

הוא בן אדם בודד", אמר לי נהג המונית על בועז שרעבי, כשהסיע אותי לראיון איתו. "הרבה פעמים הייתי מסיע אותו והיינו מדברים על החיים שלו". עניתי לו שנראה לי שהיום יותר טוב לו, בעיקר מאז שנולד לו בנו, עדי שראל, לפני שלוש שנים. "אני באמת מקווה שהוא מאושר", הוא ענה, "מגיע לו".

"רדפתי אחרי הרבה דברים בחיי". שרעבי (צילום כפיר חרבי)

גם אם הוא שייך לגברים שבוכים בלילה, שרעבי לא יראה את זה כלפי חוץ. הוא נכנס למסעדה הבוכרית שבה נפגשנו עם החיוך והצחוק המוכרים שלו. התפאורה של המסעדה, הכוללת שנדלירים ענקיים ומצועצעים ווילונות כחולים עם סרט צהוב ענקי עליהם, לא התאימה לפסקול הרומנטי כששרעבי, בין שאלה ותשובה, זמזם מנגינות משיריו המרגשים. מבחינה אישית, הוא נמצא ברקיע השביעי. אחרי כמעט 60 שנה, הוא זכה לבן שממלא את חייו. במקביל, הוא חווה הצלחה עם הדיסק החדש שלו, "לנשום". השיר שלו "אם את אוהבת אותי" זכה במקום הראשון במצעד השירים של ynet, הגיע למעמד אלבום זהב (והפלטינה בקרוב), הוא מילא את קיסריה ובמוצאי השבת הקרובה הוא ייתן הופעה מיוחדת במשכן אמנויות הבמה, שם יארח את אילנית. את הדיסק הפיק לו עמית צח, הבן של שלמה, המפיק שלו, "הכימייה איתו היתה מטורפת", מספר שרעבי על הדיסק החדש שלו, "הייתי לוקח אותו לגן כשהוא היה קטן, זו קרבה משפחתית. אני מרגיש כמו אבא שני שלו. שיתפתי אותו במה שעבר עליי והוא הצליח לגעת ב־99 אחוז מהרגשות שלי. וכמובן, קרה האירוע החשוב בחיי - לפני כמעט שלוש שנים נולד לי הילד שבשבילו אני מוכן לכל ויתור. אני בועז שונה היום".

בשיר הנושא של הדיסק ,"לנשום", אתה מבקש לנוח כבר. ממה אתה צריך מנוחה?

"רדפתי אחרי הרבה דברים בחיי והגעתי למסקנה שהם יגיעו כמו מגנט. כמה עוד נשאר לי לחיות, 60 שנה? אני עושה הכל ברגיעה, האולמות ברוך השם מלאים, הייתי בקיסריה, אני פותח את החגיגות לעוד 20 שנה".

הדיסק הזה הגיע אחרי עשר שנים שבהן לא הוצאת שירים חדשים. מה קרה אז?

"היתה תקופה שרציתי לפרוש מהמקצוע. הכרתי את אשתי לשעבר (פנינה צדוק), היא אילתית, תמיד אהבתי את החיים הפשוטים והתאהבתי באילת. לא היו לי תוכניות להמשיך הלאה, רציתי לחיות, כי במסגרת שלנו, האמנים, אנחנו תמיד תלויים במשהו. אחר כך, גם אני וגם היא לא הסתדרנו אחד עם השני ולא עם עצמנו והחלטתי לחזור לשיר בשביל הילד. אין ספק שהוא נתן לי מנוף רוחני. כמעט כל שבוע אני עולה על האוטו ונוסע אליו לאילת ליום יומיים, חוזר לתל אביב ואז שוב נוסע לאילת. בחגים אנחנו מתחלקים וזה כואב לי, כי כשאני בא הביתה ואני לא רואה את הילד, זה מוציא אותי מדעתי".

אז מה אתה יכול לעשות בנידון?

"צריכים לבטל את הווטו הזה, שהילד אוטומטית מגיע לאמא למשמורת. מה איתי? אני האבא שלו! במיוחד שאצלי הוא ירגיש יותר טוב. נכון שאני לא אובייקטיבי, אבל במקרה שלי זה נכון. אני לא שוביניסט ולא פמיניסט, אני אדם נורמלי לחלוטין. צריך לדון בעניין היכן יותר טוב לילד. הפסיכולוגים הגאונים אומרים שהילד צריך את האמא שלו, ומה, הוא לא צריך את האבא?! את צריכה לראות אותו אצלי, יוצאות לו קרניים מהראש. אשתי לשעבר היא אשת קריירה, גם היא עסוקה".

במקביל לחיי המשפחה שלו, עלה שמו בהקשרים של אהבת האלכוהול והצורך לרסס דוממים ואנשים. במקרה הראשון, לפני כשש שנים, הוא נתפס מרסס בספריי את השלט של מנהלו האישי דאז, בן דודו, עו"ד יעקב גולני. במקרה השני הוא ריסס את פניה של שכנתו במהלך ויכוח. "אומרים שכשאתה יורה פעם אחת, אתה רוצח", הוא אומר. "במקרה הראשון, ריססתי על המילה עו"ד בשלט של בן דודי, כי חשבתי שלא מגיע לו התואר הזה אחרי מה שהוא עשה לי. במקרה השני, היתה לי שכנה מאוד רעה שרצתה לשפץ והיא היתה צריכה את האישור שלי. היא תמיד באה בצהריים כשישנתי וביקשתי ממנה שתבוא בבוקר. מעולם לא הרמתי יד על אשה, אבל היא דפקה בטירוף בצהריים. במקרה היה לי תרסיס נגד ג'וקים, אז ריססתי את הפרצוף שלה. כשקוראים לאמא שלי עליה השלום במילות גנאי, שתגיד תודה שלא עשיתי מעשה יותר גרוע. השוטרים סגרו את התיק מחוסר עניין לציבור".

וזה שאתה אוהב לשתות, גם זו האשמת שווא?

"אני יושב פה כמעט שעה על בקבוק בירה, ואת רואה שהוא כמעט מלא. זה לא שאני קם בבוקר ושותה. יש מי שלא שותה? אני אוהב לשבת בפאב, לאכול טוב ולשתות, אבל בין זה לבין מה שכתוב, זה רצח אופי".

הלכת פעם לפסיכולוג להתמודד עם כל הבלגנים בחייך?

"הלכתי לפסיכולוג קליני, אמרתי לו שאני עובר תקופה לא קלה בחיים ושאני רוצה לאזן את עצמי. היו לי איתו 20 פגישות ופשוט התאזנתי, זה עשה לי שירות יוצא מן הכלל".

שרעבי נולד לפני 60 שנה בכרם התימנים, השביעי מבין עשרה ילדים.

הוא החל את פעילותו המוזיקלית בכמה להקות קצב ולאחר מכן ליווה בשירה את להקת המחול כרמון, בארץ ובחו"ל. הוא לימד את עצמו לנגן על גיטרה וכשהלהקה הופיעה בחתונה, הוא שר את השיר "פמלה" באנגלית ועורר היסטריה. פריצתו הגדולה התרחשה בשנת 1971, כשהוציא את אלבום הבכורה שלו שנקרא בשם "בעז", בו היו בין השאר הלהיטים "פמלה" ו"חופשי ומאושר". אחרי ההצלחה הגיעה הנפילה, כששרעבי הרגיש שלא משמיעים אותו מספיק ברדיו, ובשנת 1978 חתך לארצות הברית יחד עם אורנה ("לא אהבו את האנפוף בקול שלי, הרגשתי מקופח מסיבות מוצדקות"), ביום ניהל חנות של מכשירי אלקטרוניקה ובערב הופיע במועדונים, שם הלחין את השיר "אצלי הכל בסדר" שהחזיר אותו לארץ ולתחנות הרדיו. "היום יש יותר ליברליות בעניין העדתי", הוא אומר, "אבל בשנות ה־70 מי ששר בחי"ת ועי"ן לא נחשב אמן מתוחכם כמו חוה אלברשטיין, ששרה שירים שהממסד רצה לשמוע, אבל אני נכנסתי באבו אבוהא שלהם. שרתי שירים באנגלית עם סלסולים, שרתי שירים כמו 'חייך וחיי', 'חופשי ומאושר'."

גם היום יש עדיין מלחמה של הזמרים המזרחיים בתחנות הרדיו.

"לפחות יש קונטרה. אז רצינו תחנה מזרחית כי לא השמיעו אותנו. אני לא גדלתי בבית גזעני, גדלתי בבית ציוני מובהק. אבא שלי אמר לי, תילחם, אין קיפוח, אבל למה אני צריך להילחם? היום יש דור צעיר מעורב, פולנים ועיראקים. אני לא בא להגיד שהמוזיקה המזרחית צריכה לשלוט, כל מוזיקה היא ישראלית, אבל תפסיקו להוציא את השד מהבקבוק. למשל אייל גולן, הוא זמר מצוין והווזווזיות אוהבות אותו, ההתנכרות התחילה לסגת. אפילו אריק איינשטיין שר 'יונתי תמתי'.

אייל גולן

 השיר שלי 'לתת' נבחר לשיר היובל בשנת ה־50 למדינה. זה קרה בגלי צה"ל, שפעם היו לי המון טענות נגדם, אבל החיילים הם אלו שבחרו בשיר הזה. גלעד אפילו לא שם את השיר בקול ישראל. שלחתי תלונה והוא הכניס אותו יומיים קודם והשיר הגיע רק למקום ה־20. ולמה זה קרה? הוא רצה לכתוב לי שיר, כי הייתי בזמנו פופולרי. שלמה צח אמר לי שאנחנו צריכים אותו ברדיו, אז הלחנתי את השיר שלו ונתתי לאילנית. יום אחד הוא בא להופעה שלי וכעס שאני לא שר אותו, רציתי לתת לו לאטמה".

זה מזכיר לי את הסיפור של הזמר לירן טל. הוא עשה תרגיל עוקץ לתחנת הרדיו רשת ג', אחרי שהסינגל שלו "אין סוף לאהבה" לא נכנס לפלייליסט. הוא שלח אותו בשם "שרון קינן" וייחס את המילים והלחן לאריק ברמן. מה אתה אומר על זה?

"שמעתי על זה וזה חורה לי. חל שינוי דרסטי בתחום הזה, אבל תמיד נשאר סימן. ישנם כאלה שכדאי שיעזבו את הדסק ויעברו למקום עבודה אחר. בזמנו, אותם ילדים שגדלו עם כפית כסף בפה וישר נכנסו לגלי צה"ל, הפכו שדרנים וקבעו את התרבות הישראלית. למה לא לקחו מישהו מהמעברה, או אנשים ששמעו מוזיקה מזרחית באירועים שלהם? אבל עם השנים היתה חדירה חזקה של המוזיקה הים תיכונית".

אז אתה לא מרגיש שיש קיפוח?

"לא רציתי להעלות את זה על דל שפתי, אבל את נראית לי בחורה נחמדה, אז אני אעלה את זה על דל שפתייך. מי זאת הוועדה בטקס אנשי השנה שהחליטה שאני לא אהיה בחמישיית המועמדים בקטגוריית איש השנה במוזיקה?! למה לא הכניסו אותי?".

למה באמת?

מרגלית צנעני (צילום: דביר כחלון)

"בגלל חור בהשכלה. אחרי תקופה שלא הייתי בשטח, אני מפוצץ אולמות, כולל קיסריה, וזה אומר משהו. היה לי תקליט מצליח, שיר השנה, אני חושב שצריך להקים ועדת משנה שתבחר את הועדה".

מהבחירות של השופטים ב"כוכב נולד" אתה מרוצה?

"לא תמיד הבחירות נכונות. את צדי (צרפתי) אני מכיר שנים, הוא הלביש אותי לקדם אירוויזיון, כשקיבלתי נקודה אחת על השיר 'הלוואי'. לא שאני מאשים אותו בגלל זה... אבל הוא שם לי צעיף טורקיז. אז מה אני אומר בזה? שצדי לא תמיד פוגע. הוא אמן בנשמתו, אבל כשהוא שופט, הוא אומר כל הזמן 'לא ריגשת אותי'. מה אתה רוצה? שהמתמודד ירקוד ריקודי בטן? צביקה פיק דומה לי, קשה לו לתת ביקורת, יש לו עוד טוב לב. מרגלית, אני מוריד בפניה את הכובע. אני מכיר אותה אישית. היא היתה אשה קשת יום, ותראי לאן היא הגיעה היום".

והיא קיבלה תוכנית משלה. לא היית רוצה גם?

"לפני ארבע שנים רצו בערוץ הראשון שאחליף את מני פאר, עשו לי פיילוט והביאו לי את אותם מפיקים, את כל המערכת שלו, והם קבעו לי מה להגיד, אבל לא רציתי להיכנס לנעליים שלו, הוא מני, אני בועז. נכשלתי, אני מודה, כי נתנו לי דייסה שאני לא אוהב אותה. ההפקה אז אמרה שהיה סכסוך עבודה. למה לשקר? התנהגתי יפה. אז הלכתי משם. עכשיו אמרתי לשלמה שזה לא הזמן לתוכנית. עוד שנתיים בערך אעשה תוכנית משלי, אבל לא אשב כמו פוץ מאחורי השולחן, אני אצא לעם, אראה את המציאות הקשה והכי חשוב - אשאר עם ההומור שלי ואחייך".

• הראיון המלא עם בועז שרעבי התפרסם בגיליון פנאי פלוס החדש