פנוי להובלה
ג'ורג' קלוני, מהגברים הנאים של הוליווד, עובד קשה על תחזוקת תדמית הרווק הנחשק. בראיון לקראת סרטו החדש "מייקל קלייטון", שבו הוא מגלם עורך דין, מספר קלוני למה הוא לא קיבל משכורת על הסרט, מתלוצץ על נושא הזהות המינית ומשלים עם החיים בצל הזרקורים. אז מתי החתונה?
בכל פעם שאני נתקל בג'ורג' קלוני התחושה היא שהוא בעצם מתחמק. במפגשים איתו קלוני בדרך כלל מסתתר מאחורי היופי הכובש (לא פלא שהוא נבחר תמיד במשאלים כגבר הכי סקסי ביקום), הקסם האישי, הזיפים האפורים, השיזוף המדויק, החיוכים הרחבים, הדאחקות השובבות, ההתחכמויות המתאמצות, הז'קטים האופנתיים ובעיקר מאחורי התדמית השרמנטית וההתנהלות האירונית שלו. "אולי אתה בעצם צריך לשאול אותי מי אני?", אמר הכוכב בן ה־46, כשראיינתי אותו בפסטיבל ונציה האחרון. "זוהי שאלה שאני בעצמי מנסה עדיין לענות עליה".
לא הייתי מסוגל להיות עורך דין. מתוך "מייקל קלייטון"
האם הרווק הנצחי והמבוקש (למרות שהוא היה נשוי פעם לשחקנית טליה בלזם, הדימוי דבק בו) ואליל הנשים מנסה בעצם בעזרת כל ההתחמקויות, ההתבדחויות והצחוקים להגן על פרטיותו ולטשטש את זהותו המינית? אומנם יוחסו לו לא מעט רומנים (רנה זלווגר, טרי האצ'ר, קריסטה אלן) ולאחרונה הוא מסתובב עם בחורה בשם שרה לארסון (השניים אף חוו תאונת אופנוע משותפת), אבל באינטרנט ישנם בלוגרים וטוקבקיסטים שמתעקשים שקלוני בכלל חובב גברים. העובדה שהוא מצהיר בכל הזדמנות שאין בכוונתו להתחתן, רק מעצימה מצד אחד את הדימוי ומצד שני את השמועות. לפני שהוא הגיע לוונציה העז עיתון אוסטרלי לטעון בקול רם שקלוני למעשה חובב את בני מינו. בבואו לעיר התעלות האיטלקית התלוצץ הסטאר בעקיפין על הנושא הזה: במסיבת העיתונאים שקדמה לראיון שערכתי איתו שאל עיתונאי קרואטי אוויל במיוחד מה קלוני חושב על באטמן החדש, כריסטיאן ביל, וזאת לאור העובדה שקלוני כיכב בעברו ב"באטמן ורובין" ורמזו על הקשר הומוסקסואלי ביניהם. קלוני ענה לו: "כשעשיתי את באטמן לא אמרו לי שבאטמן הוא סטרייט. לא ידעתי זאת. אני יכול להיות סטרייט, ולא ידעתי זאת". ואתם מוזמנים לעשות בעצמכם את הפרשנויות המתבקשות.
קלוני התייצב בוונציה לא כדי לדון כמובן בסוגיות זהות, אלא לקדם את סרטו החדש "מייקל קלייטון" (עכשיו אצלנו), שהשתתף בתחרות הרשמית. זהו מותחן משפטי אפל שביים טוני גילורי (התסריטאי של סרטי "זהות כפולה") שעוסק בנושא חשובים כמו גלובליזציה, אתיקה, שחיתות ותשוקה לכוח. קלוני מגלם את מייקל קלייטון - קומבינטור שעובד במשרד עורכי דין ניו יורקי גדול ורב עוצמה. קלייטון עסוק בלנקות עבור מעבידיו את העניינים המלוכלכים של המשרד.
עדיין מנסה להבין מי הוא. ג'ורג' קלוני (צילום: אימג'בנק / Gettyimages)
כשחברו לעבודה, עורך דין (טום וילקינסון) מבריק, חוטף לפתע התמוטטות עצבים, קלייטון כהרגלו צריך לטפל במצב המבולגן ולעשות סדר. הוא נחשף לתיק שבו חברו טיפל - הסכם פשרה בין תאגיד חקלאי לבין אנשים שנפגעו מקוטל העשבים הקטלני שפיתח התאגיד. קלייטון לא יכול לשאת את התנהלות של מעבידיו ושל הקליינטים (התאגיד הכוחני) בפרשה והוא יוצא לפעול למען הצדק, לתקן את דרכיו ולנקות את המצפון שלו.
בחייו הפרטיים קלוני אומנם גדל להיות חשדן כלפי תאגידים, אבל אין לו דבר נגדם, מה גם שהוא עבד איתם ועבורם לא אחת. הוא חושב שהם יכולים להיות חיוביים, כל עוד בראשם ניצבים אנשים אחראים.
שינית את דעתך על עורכי דין בעקבות העבודה על הסרט?
"לא! רבים מחבריי הם עורכי דין. אישית, לא הייתי מסוגל בחיים להיות עורך דין. ישר הייתי מתעצבן ומתרגז".
"מייקל קלייטון" דן בין היתר בנושא החברות. מה יותר חשוב, חברות או אהבה? מה תעשה למען חבריך?
"חברות היא חלק מאהבה. יש לי אהבה גדולה כלפי חבריי. מה אעשה עבור חבריי? אתה זוכר את הבחור שנהג ברכב הבריחה של או.ג'יי סימפסון? הפכו אותו לבחור הרע. אבל אני חיבבתי אותו. החבר שלך בצרות ואתה אומר: 'אוקיי אני אנהג'. אני הייתי רוצה להאמין שכך הייתי נוהג".
מה עשית לפני הצילומים כדי לקבל את המראה הסחוט "מותש" מרופט שיש לך בסרט?
"תקופת הצילומים של 'מייקל קלייטון' היתה בעיצומה של תקופת האוסקרים, שזה כמו לרוץ בקמפיין לנשיאות: הקרנות עיתונאים, ראיונות, נסיעות לכל מקום, והייתי סחוט. לא הייתי צריך להתאמץ הרבה כדי להשיג את המראה הזה. אגב, לא מרחתי איפור על עצמי ב'מייקל קלייטון', ולא באף אחד מסרטיי. בחורים לא צריכים את זה. זה נראה מגוחך. רק במקרים מיוחדים אם פתאום אני מתעורר עם חצ'קון, אבל גם לזה יש כיסוי דיגיטלי".
טוני גילרוי אומנם נחשב לתסריטאי מנוסה, אבל "מייקל קלייטון" הוא סרט הביכורים שלו כבמאי. לא חששת לעבוד עם במאי מתחיל?
"אני די זהיר עם במאים מתחילים, אבל אני מאמין שצריך לקחת צ'אנס ולבטוח באנשים. ברגע שנפגשתי עם טוני חשבתי שהוא מסוגל לחלוטין לטפל בצוות של מאה אנשים. במאי צריך להיות כמו גנרל. אם אתה חש שאתה יכול ללכת בעקבותיו, אז אתה מקבל אותו. וכשהתחלנו לעבוד יחד הבנתי שהוא מסוגל להרבה יותר מעבר לציפיותיי. זאת היתה התנסות נהדרת ומושלמת ורק לא אהבתי את הרעיון שהבמאי נראה יותר טוב ממני".
נטען שהשקעת בסרט ואפילו עשית אותו חינם. האומנם?
"זה לא נכון שהשקעתי בסרט. פשוט לא קיבלתי משכורת. ויש הבדל בין השניים. קיבלתי קרדיט של מפיק בגלל שחברת ההפקות שלי הפיקה את הסרט. במשך שש שנים טוני גילרוי ניסה להרים את הסרט, אבל האולפנים והרשתות חששו לגעת בו. בשיטת האולפנים כיום קשה לעשות סרט טוב וחברת ההפקה שלי רוצה לנסות לעשות דברים אותם למדנו מסרטים עצמאיים ומסרטים זרים. להביא את השיטות שלהם ואת היצירתיות לתוך שיטת האולפנים. אנחנו גם רוצים לחזור לרוח של שנות ה־70, כשהאולפנים עשו סרטים כמו 'הרולד ומוד', 'כל אנשי הנשיא' ו'רשת שידור'".
לקלוני בעל המודעות החברתית המפותחת שפועל למען פליטי דארפור חשוב לעשות סרטים בעלי מסר ואמירה. "גם מאחר שאני לא רוצה להשתעמם. כמו כן החשש הגדול שלי הוא להגיע לגיל 80 ולא לדעת מה לענות על שאלה כמו 'מה השארת מאחוריך כצוואה?'. ולכן עשיתי את 'לילה טוב בהצלחה' על העיתונאי אד מורו ואת 'סוריאנה'. עשיתי אותם גם בגלל שהתבאסתי מהיחס שקיבלתי בארצות הברית בשל הדעות שלי ובשל התנגדותי למלחמה בעיראק שכולם עוד היו בעדה: הציגו אותי כמי שבגד במולדתו, בגלל שהעזתי לומר שאולי כדי לשאול כמה שאלות לפני ששולחים 150 אלף אנשים לשדה הקרב. אומנם קשה לעשות סרטים כאלה, אבל אני לא רוצה לחיות בעולם שבו לא ניתן להביע דעות ולא לעשות סרטים פוליטיים".
מייקל קלייטון מאוכזב מארצו, גם אתה עדיין מאוכזב ממנה?
"תסתכל בסקרים ותראה ש־70 אחוז מאוכזבים מהמצב. שמנו את עצמנו במצב שבו אנו עושים המון שטויות. אבל האמריקאים טובים בלתקן דברים ואני מקווה שכך יקרה גם עכשיו. אולי זה ייקח קצת זמן, זה דורש שגם תושבי המערב התיכון של ארצות הברית יבינו שנעשו המון שגיאות מטומטמות. זה מה שקרה במלחמת וייטנאם - זה לקח 13 שנה עד שבא השדרן וולטר קרונקייט ואמר: 'זוהי טעות - אי אפשר לנצח במקום הזה'".
אתה חושב שאם בבחירות הבאות ייבחר נשיא מהמפלגה הדמוקרטית, הוא יצליח לשנות את הדברים בבית הלבן?
"אני מחבב את הסנאטור ברק אובאמה ותומך בו כי הוא אינטליגנטי. הוא היחיד שכתב עוד בשנת 2003 כמה טיפשית כל המלחמה הזאת. יש לו עוצמה וכריזמה, כמו של כוכב רוק. כשהוא נכנס לחדר אתה פשוט עוצר את הנשימה. אם אל גור היה נכנס בשעתו לבית הלבן, כל המצב הנוכחי לא היה קורה. אני מחבב אותו. אבל גם את הילארי קלינטון וג'ון אדוארדס. לדעתי הרפובליקנים עוברים תקופה קשה, אבל בעצם הבחירות עוד רחוקות. ואולי אפילו אל גור ייכנס למרוץ".
ואם אנחנו מזכירים את אל גור, לקלוני חשוב לציין את המחויבות האישית שלו לענייני אקולוגיה. "קניתי מכונית מיוחדת לפני כשלוש שנים. מכונית עם מושב אחד, וזה די מביך. אבל היא אצה מאפס ל־60 בארבע שניות, וזה מהר. עכשיו מגיע אליי דגם חדש שבו הכל אלקטרוני. אני לא מאמין שזה יציל את העולם, אבל אני מאוד מאמין בצורך למצוא איך לא להשתמש בנפט. מצד שני, אני לא יכול לדבר על איכות הסביבה, כיוון שאני עדיין ממשיך לטוס במטוסי סילון. בכל מקרה, חייבים לשנות מדיניות. ומה שאני עושה זה להצטלם עם מכונית אלקטרונית ולקוות שמישהו חושב שזה רעיון טוב".
למרות התהילה, הסטטוס והאוסקר (שחקן המשנה ב"סוריאנה"), קלוני עדיין חרד למצב הקריירה שלו. "אנשים חושבים שאם הם יגיעו למעמד ולשלב מתקדם בקריירה, התסריטים יזרמו והתפקידים יושגו בקלות. והאמת שאין הרבה תסריטים טובים, ואתה קורא כאלה רק פעם־פעמיים בשנה. ואז כשאתה מוצא אחד כזה, כולם מסביבך מתקוטטים עליו". אז כמה טוב שיש בסביבה את האחים איתן וג'ואל כהן שתמיד שמחים לכתוב לו תפקיד. תפסתי את קלוני בדיוק בעיצומם של הצילומים לסרטם החדש של האחים: "תשרוף אחרי הקריאה", שבו הוא מככב לצד חברו מסרטי "אושן": בראד פיט, ולצד טילדה סווינטון, שמופיעה גם ב"מייקל קלייטון" בתפקיד האיש הרע. "הזקן שאני עוטה עכשיו הוא בשביל הסרט החדש של האחים כהן", הוא מדווח.
קלוני מאוד מפוכח כשהדיון מגיע לסלבריטאות ולקשיים הנלווים לפרסום. "בגלל שגדלתי בקרב אנשים מפורסמים: אבי היה כתב חדשות ודודתי רוזמרי קלוני היתה זמרת מפורסמת, ראיתי איזה חלק קטן יש לך עצמך בפרסום שלך - הכל עניין של מזל.
הבעיה היא שאנשים מפורסמים מתחילים לחשוב שהם גאונים. הם חושבים: בוודאי שאני מפורסם - הרווחתי את זה. לי היה מזל. סדרת הטלוויזיה 'אי.אר' שבה השתתפתי זכתה לפופולאריות גדולה. זה הכניס אותי לסרטים. אם הסדרה לא היתה מצליחה, לא בטוח שהייתי כאן היום. פשוט מזל. ואז אתה צריך לעשות משהו עם המזל שנפל עליך. אסור לקחת את זה כדבר מובן מאליו. אני את הפרסום קיבלתי בגיל מבוגר יחסית ואולי זה עוזר לשים הכל בפרופורציה".
כדי לא להיות תלוי ברצונות של אחרים ובאופנות מתחלפות, קלוני מפתח את חברת ההפקות שלו ואת קריירת הבימוי המתהווה שלו. "לאחרונה סיימתי לביים את 'Leatherheads', סרט על פוטבול, שבו שיחקתי כל יום עם חבורה של בחורים צעירים בני 21, וזה עזר לשמור לי על כושר. אני מאוד ממליץ על כך. וביום שסיימתי את הצילומים על הסרט הזה, טסתי לדארפור. משהו מוזר קורה לי - מין דחף כזה להגיע למקומות האלה. אני פשוט עוזב הכל ונוסע לצ'אד להתחבר למציאות. בכלל סדרי העדיפויות שלי משתנים עם הגיל. ככל שאתה מבוגר יותר אתה יכול להשתתף ולהיות חלק מקשת רחבה יותר של החברה. ככל שאתה בטוח יותר בקריירה שלך, אתה יכול להתרכז בנושאים אחרים. יש לי כבר חברים נפלאים 25 שנה. ככל שאנחנו מתבגרים יותר, כך קל יותר לבלות ביחד. יש לי מזל גם עם המשפחה". ואם אנחנו מזכירים את החברים והמשפחה, זה בדיוק הזמן לשאול אם הוא מצא תחליף למקס, חזיר המחמד המנוח שלו שמת בדצמבר 2006 אחרי 18 שנות ידידות? "לא, לא מצאתי לו תחליף. אתה לא סתם ככה יכול להחליף כזה חזיר טוב. מאחר שאני כל הזמן בעבודה ובצילומים, קשה לי להתחייב למישהו אחר. הרי אי אפשר לקחת איתך חזיר לעבודה. אולי כן, אבל אז אנשים יתחילו לדבר".
