אקשן ורומנטיקה לחורף חם
מותחן פעולה צמוד מונחה וירוס קטלני, רומן לרומנטיקנים חסרי תקנה ועלילת מדע בדיוני פשוטה שהפכה למותחן פסיכולוגי מבריק. כל אלה מחכים לכם ב-DVD
לעולם בעקבות השמש
מדהים לראות מה במאי מוכשר יכול לעשות עם קלישאה קולנועית ותיקה, ודני בויל ("טריינספוטינג") עושה זאת כבר בפעם השנייה. ב "28 יום אחרי", שיצא ב-2002, בויל הפך מה שנראה בתחילה כסרט זומבים טיפוסי ממותחן טראשי לדרמת פעולה איכותית. ב"שמש", הוא הופך עלילת מדע בדיוני פשוטה וסכמטית למותחן פסיכולוגי מבריק. מי שעוזר לו לעשות זאת גם הפעם הוא השחקן סיליאן מרפי, שהספיק לבנות לעצמו מוניטין מכובד עם תפקידים מבריקים ב"תאומי הדיסקו" וב"ארוחת בוקר על פלוטו".
לכאורה, עלילת הסרט נשמעת בנאלית: שמונה אנשי צוות יוצאים על גבי ה"איקרוס 2" לשגר פצצה עצומה לתוך השמש הגוססת, כשגורל המין האנושי כולו תלוי בהצלחתם. כמובן ששורה של תקלות לא צפויות ופגישה מסתורית עם ה"איקרוס 1", שנעלמה לפני שבע שנים, הופכים את המשימה לכמעט בלתי אפשרית.
מעבר לעובדה שמבחינה וויזואלית מדובר באחד הסרטים היפים ביותר שיצאו השנה (כל ניסיון לפרט עלול להיגרר לספויילרים), בויל בונה, בצורה מושלמת, אווירה מדהימה לאורך כל הסרט – מעין תחושה של מורבידיות בצל השמש.
תוספות מיוחדות: ערוץ שמע עם דני בויל, ערוץ שמע עם היועץ המדעי של הסרט (מומלץ בעיקר לנוער שוחר מדע), סצנות שנחתכו בעריכה, טריילרים ויומני הפקה. אבל גולת הכותרת האמיתית בתוספות של "שמש" היא ללא ספק שני סרטים קצרים של יוצרים אחרים - ""Dad's Dead של כריס שפרד ו"Mole Hills" של דן ארנולד. הסרט הראשון מצויין, השני די משעמם – אבל זה לא ממש משנה. צריך פשוט לשבח את דני בויל על היוזמה לנצל את מהדורת ה-DVD של הסרט על מנת לתת במה גם ליוצרים פחות ידועים. כן ירבו.
בשורה התחתונה: אחד הסרטים הטובים ביותר שיצאו בשנה האחרונה (ולדעתי גם סרטו הטוב ביותר של בויל מאז "טריינספוטינג"), ומהדורת ה-DVD המושקעת רק תורמת לחוויה.
שמש, 103 דק', גלובוס יונייטד, השכרה/מכירה
הכל נשאר במשפחה
ומדני בויל, לדני בויל – הדור הבא, עם "28 שבועות אחרי", סרט ההמשך ל"28 יום אחרי". הפעם בויל הסתפק במשרת המפיק, ואת מושכות הבימוי העביר לחואן קרלוס פרסנדיו הספרדי, שהיה מועמד לאוסקר ב-1996 עבור סרטו הקצר "Esposados".עלילת הסרט מתרחשת בבריטניה, שישה חודשים לאחר שפרצה מגפת הזומביזציה שחיסלה את מרבית תושבי האי (נכון, כבר בסרט הראשון טען בויל שמדובר ב"נגועים" ולא בזומבים, אבל תעשו לי טובה: אם זה מהלך כמו זומבי, נוהם כמו זומבי ואוכל בשר אדם כמו זומבי – כנראה שמדובר בזומבי). דון (רוברט קרלייל, "טריינספוטינג"), אחד הניצולים היחידים, חי באזור מאובטח תחת חסותו של צבא ארה"ב ומחכה לבנו ולבתו, ששהו מחוץ לבריטניה בעת שפרצה המגפה. השניים מגיעים במסגרת המבצע שמנהל הצבא האמריקני ליישוב מחדש של האי הבריטי, ודי מהר הסרט עובר להתמקד בשני הילדים, כשאלו מנסים להישאר בחיים, שעה שהוירוס הקטלני מתעורר בשנית.
לעומת הסרט הקודם, חובבי הז'אנר (או תת הז'אנר, ליתר דיוק) יהיו הרבה פחות מופתעים מן הסיקוול. הפעם מדובר במותחן פעולה הרבה יותר צמוד למסגרת. זה אולי גורע קצת מן המקוריות – אבל זו בעייה טיפוסית של סרטי המשך, ואפשר לומר שפרסנדיו מתמודד עם הדבר באופן מוצלח למדי.
תוספות מיוחדות: שתי סצנות קצרות שנחתכו בעריכה (הראשונה חביבה, השנייה נחתכה בצדק), וכמה סרטוני מאחורי הקלעים נחמדים אך לא ממש מפתיעים. כנראה שככה זה כשהבמאי בקושי מדבר אנגלית.
בשורה התחתונה: אולי לא דני בויל, ובוודאי שלא מבריק כמו הסרט הראשון, אולם "28 שבועות אחרי" עדיין שומר על סטנדרטים גבוהים במסגרת הז'אנר. חובה לחובבי הזומבים. סליחה, חובבי ה"נגועים".
28 שבועות אחרי, 96 דק', גלובוס יונייטד, השכרה/מכירה
עוד אהבה בימי כולירה
כנראה שהכולירה חזרה לאופנה: בעוד שבארה"ב יצא בסוף השבוע האחרון "אהבה בימי כולירה" של מייק ניואל, מגיע על גבי DVD העיבוד הקולנועי השלישי של "הצעיף הצבעוני", ספרו הקלאסי של סומרסט מוהם. הסרט, בבימויו ג'ון קוראן ("אהבה במקום אחר") ובכיכובם של אדוארד נורטון ונעמי ווטס, מיועד בעיקר לחובבי הסאגות הרומנטיות שביניכם.
העלילה, המתרחשת בסין, מספרת על וולטר (נורטון) וקיטי (ווטס), בני זוג בריטים שהחתנו כמעט מבלי להכיר זה את זה. לאחר שוולטר מגלה כי קיטי
בגדה בו, הוא מחליט לגרור אותה איתו לאזור נידח מוכה כולירה בסין, שם הם זוכים להכיר אחד את השני באמת, ולומדים כיצד לאהוב ולסלוח.
זה אולי נשמע קיטשי ודביק (ובצדק), אבל "הצעיף הצבעוני" הוא רומן קולנועי מוצלח במיוחד. ווטס ונורטון עושים את עבודתם באופן מושלם, וקוראן בונה במיומנות רבה ובצורה אמינה את הרקע לסיפור – סין הקולוניאלית של שנות העשרים.
תוספות מיוחדות: טריילר, וסרטון מאחורי הקלעים מיותר למדי. ג'ון קוראן ואדוארד נורטון אולי עושים עבודה טובה על הסט, אבל לא ממש מעניין לשמוע את הבמאי מסביר במשך שתי דקות שמדובר בקו-פרודוקציה, ואת נורטון מסביר במשך שלוש דקות שזה סרט על חמלה. לפחות יש את נעמי ווטס, שמדברת מעט ולעניין.
בשורה התחתונה: עשוי היטב, מומלץ לרומנטיקנים חסרי תקנה עם הרבה סבלנות.
הצעיף הצבעוני, 120 דק', גלובוס יונייטד, השכרה/מכירה

