אם "כל הנשים זונות" אז "כל הגברים סרסורים"

כן, כן, אני יודע. בסך הכל חשבתם להעביר כמה דקות בעבודה לפני שאתם מתחילים ללקק לבוס, לעשות את עצמכם עסוקים או לנסות לשכנע את עצמכם שהקיוביקל שלכם באמת שווה שלוש שנים של בזבוז משאבים הורמונליים בטכניון ( ולא, היא לא תחשוב שהנחתת ביצה מגג בניין אמדו זה מגניב. ותכל'ס? זה באמת לא). תכף הכל יהיה ברור. אתם לא תאהבו את זה, אבל זה יהיה ברור.

נפתח בסיפור קטן על בחור גדול בשם אבנר:

יש לי חבר טוב בשם אבנר. הוא טיפוס קצת מורכב, האבנר הזה. קשוח משהו, איש העולם הגדול, ביקר בהרבה מקומות וגם בהרבה נשים, שמשום מה אינן כועסות עליו, אבל בו בזמן הוא גם מאוד רגיש. כמה שהוא רגיש, ככה הוא גם חסר פחד. הוא לא מפחד מכלום. לא מקשיים ואפילו לא מנשים שאינן זקוקות לו. הוא לא מפחד מדברים שהוא מכבד. אולי בגלל זה, להבדיל מחלקכם, הוא לא צריך להוליך שולל כדי לזיין.

יכול להיות שהייתם מביטים בראסטות הארוכות שלו, בגופייה בצבע פסטל כלשהו, העור השחום והמבט מקפיא הדם שלו, או שומעים את ניגון הדיבור שלו – גרסה תימנית הזוייה של אל פצ'ינו ב"פני צלקת" - וחושבים לעצמכם: "תראו את הערס הסטלן הזה. מה עבר לאלוהים בראש כשהחליט לברוא את הלוזרים האלה, שלא יודעים מה זה מהנדס אלגוריתמים?". אבל לאבנר זה לא היה מפריע. אולי בגלל שהוא יודע, שהחלום הרטוב שלכם הוא אינטרנט אלחוטי בשירותים של המשרד.

נשארתי עוד פרצוף חסר ייחוד בהמון החנונים

איך זה שלאחד כמוני יש חבר כמו אבנר? אני לא בטוח, אבל אני לוקח בחשבון שזה חלק מהניסיון שלי להיאבק בעובדה שאני חנון. הרי כבר גידלתי שיער, עשיתי פירסינג בפטמה השמאלית וניסיתי להמציא תנוחות שיביכו את טובי האורתופדים והמומחים בהנדסת אנוש (הרופא אמר שהנפיחות תרד תוך שבועיים. מקסימום שלושה). כל זאת בניסיון להסיר מעלי את הקללה, אבל זה לא עזר. נשארתי עוד פרצוף חסר ייחוד בהמון החנונים-המשחקים-אותה-גברים המאיימים להשתלט על החברה הישראלית, וזה רק בגלל המקל הארור הזה שנותר תקוע לי בישבן. 

אתם יודעים מה? אני ממש לא בסדר. הרי בסך הכל חשבתם להציץ רגע בערוץ יחסים, אולי לכתוב איזה טוקבק בסגנון של:

"את יודעת מה הבעיה שלך? כמו כל פקצה ישראלית רווקה בת 30+, את חושבת שאת טובה מדי בשבילנו הגברים הישראלים. את תמותי בודדה וגלמודה ושני החתולים הגרומים שלך יימסרו לעמותה של צמחונים תמהונים וייאספו בבסוף ע"י זקנה שאוספת גרוטאות מהזבל, שפעם היתה כמוך. תמשיכי לחפש נקודות משען בחדרי שירותים של פאבים תל-אביביים ותספרי לכל מי שמוכן לשמוע שאת מחפשת אהבה. את בררנית, וכשתהיי בת 56 ותבכי על מר גורלך בעוד פגישה עצובה עם החברות הרווקות והמשופצות שלך, אני אלך עם הנכד שלי לדוג".

לכו על זה. אני בטוח שיש כאן טור מתאים. אבל עוד מעט תצטרכו להתחיל להתחנף אל מישהו בעבודה, או לוודא שמישהו רואה אתכם מעבירים כמה דפים ממקום למקום. זה אומר שנותרו לכם עוד כמה דקות ללמוד משהו. אולי זה לא יהיה כל כך נעים בהתחלה, אבל כשהשרירים הטבעתיים יתרגלו אל המצב החדש, יש מצב שתאהבו את תחושת ההקלה. נסו:

תכניסו את זה טוב טוב אל הראשים הפסאודו-מנוצלים שלכם: אין לכם מושג קלוש מה אתם צריכים או באמת רוצים. לא רק שיש יותר מדי דברים שאתם לא יודעים, אתם גם לא יודעים מה אתם לא יודעים, אז פשוט המצאתם משהו שנדמה לכם שיעשה לכם טוב. אתם גם לא כל כך מוצלחים כמו שאתם חושבים, וגם לכם ברור באיזה מקום, שפרט למשפחה וכמה חברים עם בעיית הכחשה דומה, לאף אחד זה לא ממש מזיז את התחת כמה נדמה לכם שהשגתם לעצמכם בחיים עד היום.

צלם אופנה גרגרן חובב נערות ליווי

הרי אם האשה האידאלית היא אשפית במטבח, ליידי בחוץ וזונה במיטה, איזה גבר יתאים לה? גרגרן שהוא צלם אופנה חובב נערות ליווי? אתם מכירים מישהי שמחפשת גבר כזה? ברור שלא. בגלל זה אתם, בניגוד לאחרים, צריכים לרמות כדי לזיין. הרי מן הסתם אף אחד מכם אינו אשף מטבח, ג'נטלמן בחוץ (או בפנים), וגם לא זיין צמרת. אני יכול רק לדמיין לעצמי עד כמה מפחיד זה עבורכם, להיתקל בבחורה עם ציפיות.

אז תמשיכו לפחד, ללעוג לנשים דעתניות שמסוגלות להחליט בעצמן מה טוב עבורן. תמשיכו לאפשר לשק האשכים המכווץ שלכם למנוע מכם להבין, שהעובדה שהן אינן זקוקות לכם אינה מעידה על כך שהן אינן רוצות בכם ורק בכם, או על כך שהן לא יכולות להיות נאמנות למישהו נוסף פרט לעצמן.

מצד שני, אולי תתחילו להבין, שדווקא הנשים הדעתניות (כן, "גומר והולך", גם אלה שאוהבות להזדיין. כן, "שוביניסט", גם אם זה סטוץ. כן "קיפי המשתדרג", אתה יכול לרוץ רגע להביא טישיו), הן אלה שנושאות איתן את התקווה עבור גברים כמונו. לא, לא התבלבלתי – כמונו. אני לא טוב מכם. כי דווקא הן יכולות לאפשר לנו להתחיל לכבד את את המין שלא תמיד נוח / בא לו להיות יפה, כמו שלנו לא תמיד נוח / בא להיות חזקים.

אני לא מדבר בשם הנשים. אני פשוט לא מבין מדוע בכל פעם שאשה כזאת זוקפת את ראשה, חלק מאוד מסויים אצלנו בגוף ממאן להזדקף. עושים במכנסיים במקום להבין את הפוטנציאל הגלום, עבורנו, בנשים כאלו.

להיות דעתן זה לא רק להיות בעל דעה. זה גם לכבד את הדעה של עצמך. בגלל זה נשים דעתניות לא מתקפלות בפני כל "פוווו" של משב רוח חברתי אקראי שגברים כמוכם מנסים לייצר להן. נשים כאלו הן מישהו לסמוך עליו. זאת בדיוק הסיבה שדווקא ליד נשים כאלו אתה יכול להיות עצמך.  

והכי חשוב, רק נשים שבחרו להבין את העולם הזה בעצמן, יכולות גם ללמד אותך משהו שאולי לא הבנת בעצמך. במלים אחרות, רק הן יכולות לשלוף את המקל שתקוע לך בישבן, כמו חרב אקסקליבר הממתינה לאיזו ארתורית שתצליח לשלוף אותה מהסלע (לא יודע מה איתכם, אבל הישבן שלי עדיין מוצק).

פנטזו לרגע את בת הזוג האידיאלית מבחינתכם. זאת שהיתה עושה אתכם מאושרים אם היתה צצה עכשיו ואומרת לכם: "קח אותי זאביק, קח אותי עכשיו! אני אכין לך רגל קרושה / חריימה בכל יום שישי (אמא שלך סיפרה לה שכרוב לא עושה לך טוב). אהייה ליידי ענוגה ושותקת ליד החברים שלך, ובלילה אעניק לך תענוג אוראלי תוך כדי עיסוי בלוטת הפרוסטטה שלך (קיפי, אתה מוכן להעביר לגומר והולך ולשוביניסט קצת טישיו? תודה). ואחר כך נרוץ כמו שני בני טיפשעשרה ונעשה אהבה על הקרוסלה בחצר, ואז אני אתן לך...". אופס, נסחפתי קצת. מצטער. אתם יודעים איך זה, כל אחד ומה שעושה לו את זה.

גם הפרוסטטה שלכם לא נעשית יותר צעירה

בכל אופן, עכשיו תחשבו 30 שנה קדימה. אני לא רוצה להיות אכזר. אני יודע שהטור הזה קשה, אבל בואו נאמר, בעדינות, שהחמודה שלכם כבר לא מה שהיתה פעם. דרך אגב, גם הפרוסטטה שלכם לא, שלא לדבר על שק האשכים שלכם שנראה כמו שני אבטיחים בתוך סלי הרשת האלה מפעם, והכרס הבלתי נמנעת, והקרחת שגורמת לכם רעד בכל פעם שאתם קוראים כתבה על איזו דוגמנית שמנסה להיראות מגניבה ואומרת שהיא חושבת שקרחת זה סקסי (אל תאמינו לה - זה סקסי רק למי שסקסי בכל מקרה).

מה יגרום לכם להתרגש ממנה כמו אז? הישבן הסקסי שפעם הציץ חצוף ומעוגל מהחוטיני ובקושי הצליח להסתיר דלת אחת בארונות המטבח? אתם מבינים שבזמן המדובר, סביר להניח שהוא מסתיר כבר שתי דלתות? (שוב, גם הפרוסטטה שלכם). אז מה ירגש אתכם? אם אתם לא מהפוצים שחושבים שההתרגשות הזאת מוערכת יתר על המידה, רק בגלל שהיא אינה בהישג ידכם, אולי כדאי שזה יתחיל להטריד אתכם. מה ירגש אתכם?

זאת לא שאלה של מספר הפרטנרים שלהן למשחק ה"בואי נעשה על הקיר צלליות של בוכנות". יכולים להיות שלושה ויכולים להיות 30. זאת שאלה של נשים המאמינות בבחירה החופשית שלהן. כן, גם כשהן בוחרות בנו. אבל אולי אתם לא מאמינים שאתם ראויים להיבחר על ידי מישהי בעלת דעה עצמאית. יכול להיות שזאת הבעיה? אם כן אז תרגעו. כולנו מפחדים. גם הן. זאת לא בושה. 

אז חצי המלכות חבר'ה. חצי המלכות למי שימצא לי מישהי שתשלוף לי את המקל שתקוע לי בישבן.

אבנר!!! בוא מהר, יש מכות!

*בין המאותגרים מחשבתית שיקשרו בין מקל תקוע בישבן לבין נטיות הומוסקסואליות תוגרל קלטת "דובים לוהטים 4".