"חדר לחץ" של יותר מדי רעיונות
יש כמה טיפוסי גיבורים (ואנטי גיבורים) שמאוד נפוצים בסרטים - רופאים, שוטרים, חיילים, עורכי-דין, עיתונאים ופושעים. אפשר גם להוסיף סטודנטים/תלמידים, שכוללים לתוכם את כל שאר המקצועות שהוזכרו קודם. בסה"כ אלה מקצועות מרתקים יותר ויש בהם הרבה דרמה ואינטנסיביות.
אני לא מכיר הרבה סרטים שעוסקים בעולמם של סוכני ביטוח או מוכרים בחנות. מקצועות כאלה הם כרגיל נקודת פתיחה לאדם שיעבור לפעילות יותר מלהיבה בתחום אחר, למרות שיש הרבה יותר מוכרים בחנות מאשר שוטרים, עיתונאים ורופאים גם יחד (כמו שיש פי אלף לפחות יותר טנקיסטים מאשר חיילי קומנדו). אמנם קווין סמית' עשה את clerks, 'גלנגרי-גלן-רוס' עוסק בנדל"ן ויש קצת נחת לשריונרים ב-kelly's heroes אבל הרבה יותר קל לבחור בתחומים שהדרמה בהם קיימת ביום-יום וקל להעביר אותה כי אלה נושאים שהצופה מבין אוטומטית.
לעיתים נדירות קורה שעוסקים בעוד מקצוע שהוא אינטנסיבי באותה מידה - הבורסה. יכול להיות שאנשים מתביישים במקצוע הזה שמניע סכומי כסף אדירים, יכול להיות שאנשים לא בקיאים מספיק. זה לא שאין סרטים בנושא. יש את 'וול סטריט', ויש עוד איזה שלושה-ארבעה פחות מוכרים או כאלה שרק חולפים ליד העולם, אבל לא שוקעים לתוכו (משנה מקום משנה מזל, מדורת ההבלים). יש אפילו סדרה בשם the street שאני מדי פעם בוהה בה בשביל ברידג'יט ווילסון. אולי זה כי אין גיבורים בתחום הזה, אין דמויות שאפשר להזדהות איתם, אין אפילו את המינימום המתבקש של הצלת חיים.
חדר לחץ הוא סרט ראשון שכבר מתחיל לבסס את סרטי הבורסה בתור ז'אנר. הדמויות שם מצטטות סרטים אחרים על בורסה ועל מכירות, העולם הבורסאי נהיה יותר עכיל - אפשר להבין על מה הם מדברים, אפשר להתחיל לקבל את הבורסה לא כמפלצת לא ברורה אלא כמקום לייצור כסף (ודרמה) שיש בו מפלצות כמו בכל מקום אחר. הסרט הוא גם סרט על הבורסה - לא עוד נדבך באידיאולגיה של אוליבר סטון (וולסטריט) או דרך להצגת הון אלא משהו יותר מוחשי. הבורסה היא שחקן בסרט ולא גורם ערטילאי שמייצר ואוכל כסף בדרכים לא ברורות.
קאסט של מיטב צעירי הוליווד - ג'ובאני ריביסי (שלוקח על עצמו את כל הסרט ועושה את זה בסטייל), וין דיזל (עם כל הזבל שהוא עושה כרגיל, האיש פשוט כריזמטי), בן אפלק (שמשחק טוב כי מתאים לו תפקידי משנה של מנוולים), טום אברט סקוט (שקצת אבד מאז that thing you do), סקוט קהן (שהפנים שלו ממש מוכרות ממאות תפקידי משנה חביבים וצירפתי קישור לעמוד שלו בימד"ב לאות הערכה), ניה לונג (ליהוק מעניין של אישה שחורה לא יפה במיוחד לקראת השלושים לתפקיד שנכתב לאיזו חתיכה תורנית) וניקי קאט (כתבו עליו בימד"ב שהוא underrated ובאמת הוא שחקן שמגיעים לו תפקידים בולטים. שחקן באמת נפלא). רון ריפקין הותיק שכרגיל אפשר למצוא אותו בסרטי וודי אלן ו-ER מרשים למדי ואפילו גונב את ההצגה מדי פעם.
בן יאנגר כתב וביים את הסרט הראשון שלו שסובל מהחטא הגדול של פרוייקטים ראשונים - יותר מדי רעיונות שהוא פשוט היה חייב לדחוף, כשרובם נשארים חצי מפותחים או לא מפותחים לחלוטין ובעיקר מעמיסים על הסרט (האמא החולה של ניה לונג כסימפטום בולט). הבימוי שלו טוב לעומת זאת ולחלוטין לא מתלהב (אם חוזרים לאותו חטא קדמון של יוצרים ביצירתם הראשונה). הפתיחה מאוד מוצלחת, הסוף טוב. זה סרט לא רע שבסה"כ מצליח להוציא את המקסימום מרעיון לא ממוצה מספיק בסרטים אשר מאוד נפוץ במציאות (בלי להיכנס לספוילרים). משחק טוב, בימוי שלא מתפרע, עלילה הגיונית ויציבה בבסיסה. שווה לראות.
סובל מהחטא הגדול
צילום: גטי אימג' בנק
מומלצים
