עשר שנים הייתי בשבילה איש סוד ומאהב
אמרתי לה "אולי תקפצי לקפה, שמעתי שאת אלמנת קש". כך התחלתי רומן חשאי עם אשה נשואה שלא התכוונה לשנות את הסטטוס אלא ליהנות מהרגע, רגע שהפך לרומן ארוך וטעון רגשית. עד שמצאתי את עצמי מתקרב ל-40, ועדיין רווק
עשר שנים מחיי, הטובות שבהן, ביליתי כצלע השלישית במשולש. נכנסתי לרומן עם אשה נשואה מרצוני החופשי, ואפילו ביוזמתי. הייתי רווק צעיר ופרוע, בעוד היא נשואה עם שני ילדים ומבוגרת ממני. עבדנו באותה חברה, היא בתפקיד ניהולי ואני במחלקה הטכנית. נשלחנו מטעם החברה לכנס באילת, בערב יצאנו מספר אנשים לבילוי בפאב. מבחינתי היה נפלא. השיחה איתה זרמה, לא הרגשתי מאויים, או אפילו מחוזר. צחקתי המון. היא היתה מקסימה וכייפית, הפתעה ענקית מבחינתי. היא הקסימה אותי, שובבה נועזת משוחררת וטבעית, וכבשה את ליבי. לא דמתה לשום צעירה שיצאתי איתה עד אותו יום.
כשחזרנו לעבודה עשיתי הכל כדי לפגוש אותה "במקרה" והמתנתי להזדמנות להתקדם למטרה שהצבתי לעצמי - לכבוש אותה. באחד הימים שמעתי שבעלה נסע לחו"ל במסגרת עבודתו. התייצבתי אצלה במשרד, קישקשתי, התבדחתי, ואז פלטתי "אולי תקפצי אלי לקפה בערב? שמעתי שאת אלמנת קש".
היא קפצה, ועוד איך. את הקפה לא שתינו, בילינו ערב מדהים במיטה. הסקס היה נפלא, הכל זרם בחופשיות, ואני הייתי מסוחרר מהצלחתי. התחלתי רומן אסור עם אשה תפוסה שלא התכוונה לשנות את הסטטוס אלא ליהנות מהרגע, רגע שהפך לרומן ארוך וטעון רגשית.
הסיפור בינינו נמשך שנים, במהלכן הפכנו לידידי נפש. המין, שהיה המרכיב הראשי בתחילת היחסים, פינה את מקומו לקשר חברי אמיץ. הייתי איש סודה ומאהבה.
ניסיתי לצאת עם אחרות; כולן החווירו לעומתה
במהלך השנים ניסיתי מידי פעם לצאת עם אחרות, כולן היו חיוורות לעומתה. אף אחת לא נגעה לי בלב כמוה, וגם המין איתן לא היה משהו. זה היה טכני קר ומעוקר. רק איתה שמחתי באמת, נהניתי באמת.
הימים חלפו ואני התבגרתי, הסביבה והמשפחה לחצו, איך אתה עדיין רווק? למה אתה לא מוצא מישהי להקים איתה משפחה? לא תישאר צעיר לנצח... תהיה אבא זקן, ועוד ועוד. כל הנפשות הטובות שדאגו לשלומי ועתידי גרמו לי להתחיל לחשוב לעומק. מה באמת יהיה? היא מוקפת בבני משפחתה, מאושרת ורוקדת על שתי החתונות, לה מאוד נוח. ואני? הרי אין בעצם עתיד ליחסים האלה, זה היה ברור לשנינו למן ההתחלה.
בשנה בה החלו הספקות לכרסם בי היא עזבה את החברה ועברה למשרת ניהול בכירה בחברה אחרת. כבר לא נפגשנו מידי יום, אבל המפגשים היו סוערים כבעבר. הטלפונים התמעטו, הכמיהה נותרה, אבל גמלה בי ההחלטה - אני חייב למצוא כלה. גם אצל גברים השעון מתקתק, ואני נושק ל-40. רווק, אבל תפוס רגשית..
רויטל הגיעה לחברה כעובדת זמנית. צעירה, נאה, ובעיקר - רווקה. נדמה היה לי שהיא סימנה אותי, כנראה משום היותי הרווק היחיד בעסק. כולם מסביבי לחצו, "היא מתוקה", "אתם מתאימים", "למה שלא תנסה"... ואני, שכבר ממילא החלטתי ששינוי בחיי מתבקש, התחלתי איתה. היא כמובן נעתרה.
היחסים התהדקו, ומצאתי את עצמי מפנטז להתחתן עם אהובתי החדשה, אבל לשמר את מערכת היחסים הישנה.
החיים,כידוע, מזמנים לנו הפתעות. אהובתי משכבר, שהבינה כי רוב תשומת הלב שלי מוקדשת למישהי אחרת, זימנה אותי לפגישה בבית קפה. מקום ניטראלי, אמרה, כדי שלא יהיו סצינות.
אי אפשר להתחיל חיים חדשים עם סרחים עודפים
"זוכר? – תמיד אמרתי לך שכשתמצא את האשה איתה תרצה לחלוק את חייך, אני אפנה את השטח", אמרה והוסיפה – "אהבה אמיתית זה לרצות באמת שלאהובך יהיה טוב יותר מאשר לעצמך, לכן אני משחררת אותך, מאהבה. אי אפשר להתחיל חיים חדשים עם סרחים עודפים כמוני. אני עוזבת, אל תתקשר, לא נתראה יותר, ואני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם". אמרה ויצאה מתוך חיי.
מאז, חלפו שנתיים. התחתנתי, נולדה לי בת, והחיים – שיגרע – עבודה, בית, מטלות, עול הפרנסה. האשה שאיתי מתוקה. וזהו. נעלמו הריגושים. תמו ההתרגשויות. רק הגעגוע לאהבתי האמיתית, לאשה שמעולם לא היתה שלי, הולך ומתעצם וקורע את ליבי.
הסקס היה נפלא, הכל זרם בחופשיות
צילום: index open
מומלצים
