מי שנחשב יותר חכם מרוויח שליטה בזוגיות
בנות משיגות בממוצע הישגים גבוהים יותר ברוב מקצועות הלימוד, ומבדקי אייקיו לא מראים הבדל משמעותי באינטליגנציה הממוצעת של בנות ובנים. אז למה נשים וגברים מאמינים שנשים פחות חכמות? ומה קורה לזוגיות כשהאשה תופסת עצמה כיותר פתיה? על אגו גברי נפוח ואגו נשי מצטנע
הפסיכולוג פרופסור אדריאן פרנהם, מיוניברסיטי קולג', לונדון, הוא אדם אמיץ. הוא נשא לפני כחודש וחצי הרצאה המנסה לענות על השאלה מי חכמים יותר - נשים או גברים?
עצם הניסיון לענות על השאלה, לכאן או לכאן, בעייתי ביותר. לארי סמרס, נשיאה לשעבר של אוניברסיטת הרווארד, נכווה ברותחין בניסיון לענות עליה, לפני כשנתיים, בכנס אקדמי. הוא העלה בהרצאתו בכנס אפשרות שהבדלים מולדים בין נשים לגברים הם הסיבה למספר הקטן של נשים בדרגות אקדמיות בכירות במדעי הטבע והמתמטיקה. הוא אמנם העלה עוד אפשרות, אפליה לרעה של נשים, אבל מי שם לב? הוא התפוטר בכל מקרה. לא עזרו לו הנתונים שהציג על מספר הנשים והגברים שקיבלו קביעות בהרווארד בפקולטות למדעים המדויקים בשנה שקדמה לכנס - רק ארבע נשים זכו בקביעות, מתוך 32 תקנים פנויים. לא עזרה לו גם ההבהרה שהוא לא הציע הסבר משלו אלא בסך הכל הציג השערות לדיון. שום דבר לא הצליח לנקות אותו, גם לא ההבהרה של מארגן הכנס שהוא זה שביקש מסמרס להציג עמדות פרובוקטיביות.
האם יש באמת פער בין האינטליגנציה של נשים וגברים?
פרנהם נראה כמי שלא נבהל מהניסיון המר של סמרס. הוא בחן ממצאים של 30 מחקרים במדינות שונות בעולם, כמו ארגנטינה, ארצות הברית, בריטניה, יפן וזימבבווה, והגיע למסקנה שנשים וגברים גם יחד נוטים להעריך את האינטליגנציה של נשים כפחותה מזו של הגברים. הפער בין שני המגדרים עומד, לפי לפי הדעות המשוקללות של הציבור ברחבי העולם, על חמש נקודות אייקיו.
יותר גברים מנשים זכו בפרס נובל
יש עובדות בשטח שלכאורה מאשרות את הדעות הלא בדוקות של הציבור. יותר גברים מנשים נושאים בתפקידים שדורשים מנת משכל גבוהה, יותר נשים מגברים מתפרנסות מעבודות שאינן דורשות מנת משכל גבוהה, יותר גברים מנשים זוכים בפרס נובל, או בפרסים יוקרתיים אחרים, ויותר בנים מבנות נמצאים, במבדקי אייקיו, בקצה העליון של הסקאלה.
האם ניתן להסיק מכך שיש הבדל מולד בין האינטליגנציה של הגבר הממוצע לזו של האשה הממוצעת?
אפשר תמיד להסביר את המצב הקיים בנסיבות חברתיות והיסטוריות - אפליה, רדיפות ודיכוי. גורמים כאלה יכולים בהחלט לעצב לגברים אגו מנופח ולנשים אגו מצטנע. גברים חושבים שהם חכמים יותר בגלל הנטייה הגברית לטפח אגו מנופח, והנשים חושבות שהן פחות חכמות מגברים בגלל הנטייה הנשית להפחית מערך עצמן. גברים לא חכמים במיוחד נוטים לתפוס את עצמם כגאונים, בעוד שנשים חכמות במיוחד נוטות לתפוס את עצמן כפחות חכמות ממה שהן באמת.
אבל, אם אנחנו היהודים נראים עם חכם במיוחד, אולי החכם עלי אדמות, משום שיהודים זכו בפרסי נובל יותר מכל אומה אחרת יחסית לגודל האוכלוסיה, אז למה גברים לא חכמים יותר מנשים מאותה סיבה? אם הישראלים מוסיפים עוד הוכחה למיתוס של עליונות החוכמה היהודית בהישגים בהייטק, אז למה האחוז הניכר של גברים בהייטק אינו מוכיח את עליונות החוכמה הגברית? למה הרקע החברתי וההיסטורי אינו מעורר חשדות לגבי החוכמה המולדת של העם היהודי, וכן מעורר חשד לגבי החוכמה המולדת של גברים?
יש יותר גאונים מגאונות, אבל גם יותר טיפשים מטיפשות
הדעה שגברים חכמים יותר מנשים היא דעה סלקטיבית - היא מתעלמת מעובדות שסותרות אותה. מבדקי אייקיו שנערכים היום לכלל האוכלוסיה בבתי ספר מלמדים שאין הבדל משמעותי בין האינטליגנציה הממוצעת של בנות ובנים. מה שכן, מתגלים הבדלים בעלי משמעות ביכולות ספציפיות: בנים, למשל, מגלים בממוצע תפיסה מרחבית טובה יותר, ובנות מגלות בממוצע כישורי שפה טובים יותר. בנים לא רק מאכלסים יותר את הקצה העליון של גרף המשכל, אלא גם את הקצה התחתון של הגרף. במילים פחות אקדמיות ייאמר שכמו שיש יותר גאונים מגאונות, כך יש יותר טיפשים מטיפשות. מתברר גם שבנות בבית ספר מגלות בממוצע הישגים גבוהים יותר מבנים ברוב נושאי הלימוד.
פחות מאחוז אחד מהגברים נמצא בקצה המבריק של מבדקי אייקיו, אבל המין הגברי כולו נהנה מההילה. כל השאר הן כבר הטיות חברתיות. גברים נחשבים חכמים יותר לא משום שהם כאלה, ובכל מקרה אין עד היום אף מחקר שמוכיח זאת, אלא משום שהתודעה הגברית שולטת יותר בקליטת העובדות ובהבנתן.
הדומיננטיות הגברית היא זו שמקשה עלינו לשים לב שבנות מצליחות יותר בממוצע בבתי ספר ושיש יותר בנים מבנות בקצה הלא-ממש-חכם של מבדקי אייקיו.
יש לי סיפור בהקשר הזה. היתה לנו בכיתה בקיבוץ, לפני הרבה שנים, בת חכמה במיוחד. לדעתי, אילו היו בוחנים את האייקיו שלה, היא היתה שוברת שיאים. ומי היו החברים הקרובים ביותר שלה? הבנים. בנות הכיתה היו מבחינתה מטופשות מדי. אנחנו, הבנים, ייצגנו עבורה את המקום הראוי של החוכמה. היא הצטיינה בשיעורים בכיתה, ואז, בשעות שלאחר הלימודים, עברה למקום בו לפי הרגשתה נמצאת החוכמה.
איפה הזוגיות בכל הסיפור הזה? מי שנחשב יותר חכם קונה לעצמו נקודות חשובות בשליטה על הזוגיות. החכם יותר נתפס כמי שראוי לקבל החלטות, לפחות את החשובות שבהן, להתוות דרך, להישמע יותר ולפתח יותר ציפיות שיצייתו לו.
ככל שהנשים נתפסות, בעיני הגברים ובעיני עצמן, כיותר פתיות מאשר חכמות, ובכל מקרה פחות חכמות מהגברים - כך יש סיכוי גדול יותר שהן יקבלו את מרותם של הגברים.
