אוכפים לוהטים

רכיבה על סוסים נחשבה תמיד לתחביב אריסטוקרטי: כבר במאה ה־14 לפני הספירה התפשטה התופעה בארצות המזרח התיכון וסימלה את מעמדם של ראשי העם. רכישת סוסים, הכשרתם לרכיבה ואחזקתם עלו הון תועפות, ורק בני האצולה יכלו להשתעשע במירוצי סוסים, בציד ובפולו.

רכיבה על סוסים היא עדיין עסק יקר, במיוחד עבור מי שרוצה לעסוק בספורט הזה (שבארץ נמצא בחיתוליו, אבל נפוץ ברחבי העולם ונחשב לענף אולימפי) בצורה מקצועית ולהשתתף בתחרויות בחו"ל. אבל היום יותר מתמיד הסוסים נגישים לכולם, והחוות שנפתחו בארץ מציעות שיעורי רכיבה לקהל הרחב.

לפני שקופצים על הסוס חשוב לדעת שמדובר בספורט שכולל תת־ענפים רבים, ורצוי להבין מה המטרות ובעיקר התקציב שלכם. בחו"ל מדברים על התעמלות, פולו וכדורסל על גבי סוסים, אך בארץ מסתפקים בשני ענפי רכיבה, שהם נפרדים לחלוטין: אנגלית ומערבית.

הרכיבה המערבית נולדה עם הבוקרים האמריקאים, שהשתמשו בסוסים לעבודות חקלאיות, ורכבו על אוכף גדול שנועד לסחיבת הציוד. הרכיבה האנגלית נולדה בקרב האצולה הבריטית למטרות שונות לחלוטין: תחרויות ומירוצים, שבהם רוכבים על אוכף קטן כדי לא להכביד על הסוס.

בעוד שהרכיבה המערבית נוחה ומתאימה לכולם, הרכיבה האנגלית כוללת קפיצות ראווה ודרסז' (רכיבה אמנותית, שבה התנועות של הסוס מזכירות ריקוד), ודורשת מהרוכב מיומנות אתלטיות ובעיקר תקציב מכובד.

50 אלף דולר לסוס

"הרכיבה המערבית הרבה יותר פופולרית בארץ", אומרת אילאיל קנטי מחוות דאבל קיי במושב שרונה. "זה כמו ללכת לחוג. כיום פזורות ברחבי הארץ חוות רבות שפועלות גם כבתי ספר לרכיבה מערבית (ובהן חוות בני ציון, הר לב בכפר נטר ואלונים בצפון), ומושכות תלמידים מכל גיל ומכל שכבות האוכלוסייה. השיעורים נערכים בקבוצות של עד חמישה רוכבים, והמחירים נעים סביב 120 שקל לשעה. בהתאם לקצב השיעורים שתיקח בשבוע תתקדם".

ואם רוצים לרכוש סוס?

"זה כבר עסק יקר, אבל עדיין סוסי המחמד, שמיועדים לרכיבה מערבית ולטיולים, הרבה יותר זולים מהסוסים שדרושים לרכיבה האנגלית. בארץ אפשר לקנות סוס מגזע מעורב (6,000–30,000 שקל) או סוסים טהורים מגזע קוואטר, הנחשב לטוב ביותר לרכיבה מערבית (מ־3,000 דולר). מי שרוצה את הטוב ביותר טס לטקסס או לאוקלהומה, שם המבחר הרבה יותר גדול, וגם המחירים – כ־50 אלף דולר לסוס".

אחזקה יקרה

"הקנייה של הסוס היא החלק הזול", טוענת קנטי, ומפרטת את שאר העלויות: 1,000–3,000 דולר לאוכף וכ־10,000 שקל לציוד רכיבה בסיסי. מכיוון שלמרבית האנשים אין חווה פרטית מאחורי הבית, הם מחזיקים את הסוסים בפנסיון (1,400 שקל בחודש בחוות בצפון הארץ ו־2,400 שקל בחוות במרכז). לאלו יש להוסיף הוצאות על ביטוחים שונים (1,000 שקל בשנה לביטוח צד ג' ו־6% ממחיר הסוס לביטוח חיים), פרזול (500 שקל אחת לחודשיים), חיסונים וטיפולים וטרינריים (1,200 שקל בשנה).

נטלי לייבוביץ' מדלגת מעל משוכה, בחווה ברשפון (צילום: עמית שעל)

ואיזה תקציב דרוש לרכיבה אנגלית? בבתי הספר הבולטים ברחבי הארץ (חוות בצרה, ג'וקי קלאב ברשפון, כנות באשדוד, מרכז הרכיבה בקיבוץ יגור ומרכז ספורט הרכיבה ברמת גן) שיעור פרטי עולה 120 שקל ושיעור קבוצתי עולה 100 שקל. מי שרוצה לרכוש סוס ישלם 5,000–30,000 דולר בשוק המקומי ועד מאות אלפי יורו בשוק העולמי, על סוסים בעלי מוניטין מכובד וגביעים מתחרויות.

העלויות הגבוהות, לצד רשימה מפוארת של ילדי עשירים שהתאהבו ברכיבה האנגלית (ובהם לי עופר, בתו של עידן עופר; קרן פוזיילוב ממשפחת היהלומנים; ורועי ברנר, בנו של דני ברנר, יבואן ב.מ.וו), יצרו לרכיבה תדמית נוצצת ומרוחקת. "זה ממש לא רק ספורט לילדים מפונקים", מבקשת נטלי לייבוביץ' מהג'וקי קלאב ברשפון לנפץ את הסטיגמה: "להחזיק סוס זאת מחויבות מאוד גדולה: אתה צריך לצאת איתו לרכיבה לפחות שעה ביום, להאכיל אותו פעמיים ביום ולדאוג לתחזוקה השוטפת. צריך לדעת איך לתקשר עם הסוס, כי אתה לא רוכב לבד, זאת עבודת צוות".

רוני אילן (23, נכדתו של עו"ד יגאל ארנון), הרוכבת בצורה מקצועית מגיל 15 ומשתתפת בשנים האחרונות בתחרויות בחו"ל, מודה שמדובר בספורט תובעני ויקר, שדרש ממנה להיעזר במימון משפחתי, אבל לטענתה המפתח להצלחה הוא הכישרון. עובדה שבמקום הראשון בארץ נמצא הרוכב גלעד יניב, שהוריו אינם מככבים במדורי הכלכלה, אלא מנהלים את החווה בבצרה ונלחמים לצדו להשגת ספונסרים והכרה לענף שעדיין לא זכה לכבוד שרוחשים לו באירופה.

"או שיש לך את זה, או שלא", מסכמת אילן, ובאותה נשימה מפרגנת ללי עופר: "זה שטויות להגיד שהיא משתתפת בתחרויות ומגיעה להישגים רק בגלל הסוסים היקרים שלה, שמוחזקים בחוות בגרמניה. גם אם לסוס יש עבר מפואר, רק רוכב מוכשר יוביל אותו לניצחון".