"יא פרה, אולי תשאבי במקום אחר?"

"כשנגמר החלב במקרר במשרד, קולגה הציע בהומור שאולי נשתמש בחלב ששאבתי, כדי להכין קפה" כותבת נ' מפורום הנקה. ש' מספרת שלקח בדיוק שבועיים עד ששותפתה לעבודה "התחילה לעשות פרצופים" בנוגע לשימוש שעשתה במשרד הסגור. ל' פתרה את העניין בכך ששאבה בשירותים. "אלה היו שירותי היי- טק", היא מתרצת ומגלה שגם שם קשה היה לה להסביר את קולות הנפיחה המשונים שמשמיעה המשאבה.

חוויותיהן של נשים מניקות עם חזרתן לעבודה הן חומר לסיטקום משעשע, לבדיחות אינסופיות ולכאב ראש גדול שנובע גם מטרטור המשאבה וגם מרגשות האשם והניסיון הבלתי מתפשר להיות בסדר עם כולם: לחזור לקריירה, להתפרנס וגם לתת ליורש העצר את הטוב ביותר.

האינטימיות הפכה למשהו טכני

יעל החליטה להניק את הילד השלישי שלה. "עם השניים הראשונים ממש לא התחברתי ולא הבנתי על מה המהומה. עם השלישי ניסיתי, התמדתי והתאהבתי. פתאום הבנתי על מה כולם מדברים", לכן מיד בתום חופשת הלידה החליטה, למרות שחזרה לעבודה, להמשיך להניק: "כלומר, לשאוב בעבודה ולהשאיר בקבוקים עם החלב שלי".

אחרי שלושה ימים היא הבינה ש"כל מה שהיה טבעי בבית, הפך להיות פתאום מלאכותי ומכני. כל ההנקה - שיש בה מן החיבוק והמגע, ההתכרבלות האינטימית, הפכה להיות משהו טכני לגמרי. אני שואבת, מאפסנת בבקבוק ומשאירה לו ליום המחרת".

יעל אומרת שהעיסוק סביב השאיבה התמקד פתאום בחישובים של 'כמה שאבתי?' ו'האם זה מספיק?'. "בימים הראשונים, הרגשתי שזה לא מספיק ונכנסתי ללחץ. התחלתי לברר מה כדאי לאכול ומה כדאי לעשות כדי להגביר את החלב. כל מה שקשור לחוויית ההנקה הטבעית נעלם".

אסתר גרוניס, ibclc, יועצת הנקה מוסמכת בבית חולים "ליס", מסכימה שהחזרה לעבודה מהווה אתגר רציני לאמהות שמחוייבות להנקה. "זו משימה מאוד קשה ומורכבת, אבל אני רואה יותר ויותר נשים שמצליחות לצלוח את התקופה הזו. הן משקיעות חודשיים-שלושה בשאיבה ואז התינוק גדל וכבר עובר לאכול מזונות נוספים. בימים הראשונים זה באמת קשה, אבל כעבור זמן זה נכנס לשגרה", היא מבטיחה.

גרוניס מודה שהניסיון להמשיך להניק ולשאוב בזמן העבודה הוא אתגר גדול. "יחד עם זה, זו מתנה אמיתית לתינוק, כי חלב אם תורם טוב יותר לבריאות התינוק ושומר עליו וזה גם מבטיח לאמא מפגש מיוחד עם שובה מהעבודה: איחוד טוטאלי", היא צוחקת.

בבית: תהליך טבעי ואינטימי. צילום: ויז'ואל/פוטוס

מעדיפה את הבקבוק

גרוניס אומרת שמדובר במקרים נדירים. "כאלה שיש להם היסטוריה של קשיים בתפיסה של הפטמה. ברוב המקרים לתינוקות יונקים קשה להתרגל לבקבוק ולא להיפך".

ש' עברה להניק באמצעות פיטמת סיליקון שהרכיבה על השד. לתינוקות שמסרבים לשתות חלב אם מבקבוק, מציעה גרוניס שימוש בכפית קטנה. "שתיית החלב באמצעות כפית אמנם מתמשכת יותר, אבל היא לא מבלבלת בין תנועת היניקה המוכרת של השד לבין תנועת המציצה של פטמת הבקבוק".

היא מציעה להציע את חלב האם בבקבוק עם פטמה בעלת חור קטן שיאפשר זרימה איטית של החלב "אם החור גדול, הזרימה הגדולה עלולה להשאיר את התינוק עם תחושת רעב, למרות שאכל מנה מלאה", היא מסבירה.

"בסוף היא מעדיפה את הבקבוק". צילום: index open

הגעגועים

"כשהסמסטר התחיל, חזרתי לשאוב והשארתי את התינוק שלי עם בקבוקים. בלילה כשחזרתי, הוא התעורר כל כך הרבה פעמים שדאגתי שהוא לא אוכל מספיק", מספרת גלית, סטודנטית מ.א. ששואבת חלב בין השיעורים.

גרוניס אומרת שזה בעיקר געגועים. "התינוק רוצה להשלים שעות שבהן הוא לא ראה את אמא. ההתעוררויות הן לאו דווקא מרעב", היא מרגיעה. "ואמהות צריכות לראות זאת כמחמאה".

עובדת מניקה - יותר יעילה

"כשבוביק היתה בת חצי שנה, חזרתי לעבודה. דיברתי עם חברה לעבודה שאשתמש במשרד שלה לשאיבות, פעמיים ביום, רבע שעה כל פעם וכמובן גיביתי אותה ואותי עם המנהלת שלה, שלא יהיו אי הבנות. לקחו בדיוק שבועיים עד שהתחילו הפרצופים. בהתחלה עם חיוך, אחר כך כבר פחות ובסוף זה הסתיים באקט די אגרסיבי ולא נעים מצידה", מספרת משתתפת בפורום הנקה.

גרוניס אומרת שבעולם כבר הבינו את היתרון שיש לעובדות שמניקות: "חד משמעית, התינוקות שלהן חולים פחות והן נעדרות פחות מהעבודה", היא אומרת. "בארצות הברית כבר מקימים פינות הנקה לאמהות שחוזרות לעבוד ואפילו מתקינים שם משאבה מיוחדת וכל אחת מביאה את הערכה האישית שלה".

גרוניס לא מעודדת שאיבה בשירותים: "אני חושבת שבכל משרד צריך למצוא חדר שאפשר לסגור אותו פעמיים ביום לרבע שעה. זו לא בקשה מוגזמת ממקום עבודה. במשרד או חברה שיש כמה אמהות באותו מצב, זו בהחלט בקשה לגיטימית ואני מציעה לאמהות הללו להתאגד ולארגן את זה ביחד. הרי לא יכול להיות שיש פינת עישון, אבל אין פינת הנקה", היא אומרת.

יעל מספרת שדווקא במקום העבודה שלה כולם מעודדים את השאיבה ואפילו מחמיאים. "מנהלת משאבי אנוש הציעה את החדר שלה לכמה בנות", היא אומרת.

נ' מפורום הנקה אומרת שאחרי כמה שבועות, המנכ"לית שלה הזכירה לה ש"הגיע הזמן לשאוב" ומספרת על מקרה משעשע שבו כנראה נשארו כמה טיפות חלב על השולחן של אחד מעמיתיה לעבודה. "יום למחרת כשהוא הגיע לעבודה הוא צעק: 'הלו, פה זה לא מחלבות תנובה. יא פרה, אולי תשאבי במקום אחר?'. כמובן שזה היה בצחוק וקיבלתי את זה ברוח טובה", היא מספרת.

אבל יחד עם זה, אמהות רבות מודות ש"זה לא כל כך נעים לעשות הפסקה באמצע היום כדי לשאוב". גרוניס חושבת שזה עניין אישי ומודה שצריך להיות מאוד מחוייבות לרעיון ועם המון כוח רצון. מאליה מתבקשת ההשוואה להפסקת סיגריה. חישבו כמה פעמים ביום יוצאים עובדים כדי לעשן, אז למה זה לא לגיטימי לקחת הפסקה כדי להניק?

 עם כל הקשיים, את נותנת לו את המזון הכי בריא לו. צילום: index open

הכי חשוב: להירגע

גרוניס אומרת ש"הדבר החשוב ביותר עבור אמהות שרוצות לשאוב, הוא חדר בטוח שברור שלא נכנסים אליו בלי רשות ושנעים לשבת בו". היא מודעת לכך שקשה לעשות את ההפסקה בין הפקס לפגישה עם הלקוח כדי להתרווח ולשאוב", העניין הוא שבלחץ החלב לא יוצא. לכן חשוב לקחת פסק זמן ולהירגע לפני שמתחברים, היא ממליצה.

על מנת להיכנס לסטייט אוף מיינד הנכון, כדאי להציץ בתמונה של התינוק, להתקשר למטפלת ולשמוע את המלמולים שלו כדי שיתנו השראה.

"בבית החולים שבו אני עובדת, רופאות, אחיות ומזכירות באות באופן קבוע לחדר ההנקה על מנת לשאוב בעבור התינוקות שלהן שבבית. אני יודעת שהרבה מהן מחכות לטלפון מהמטפלת שמספרת שעכשיו התינוק אכל ומבחינתן זה האות ללכת לשאוב. אחרות פשוט מרגישות את הגודש ולוקחות לעצמן את ההזדמנות לעשות הפסקה קטנה בשגרת העבודה".