היה לי חיוך כזה של אחרי אחלה סקס
חיוך שצועק אל העולם "כן, אני יודע, אני גבוה, יש לי כתפיים רחבות, אני שזוף, אני נראה גברי, יש לי מבט חודר, אבל ת'אמת? אני מה זה אינפנטיל". ואז עלתה פתאום סוגיית הניגוב
יש לי את החיוך הזה שאסור לה לראות. זה "החיוך של אחרי אחלה סקס" הזה. זה חיוך קומיקס כזה, כמו החיוך של ג'ים קארי בסרט "המסיכה". בעצם עזבו, זה ג'ים קארי – יש לו חיוך כזה בכל מקרה. זה חיוך שצועק אל העולם "כן, אני יודע, אני גבוה, יש לי כתפיים רחבות, אני שזוף, אני נראה גברי, יש לי מבט חודר, אבל את האמת? אני מה זה אינפנטיל". אז אסור לה לראות אותו.
בכל אופן, אחרי עוד אחלה של סקס - שעבור גברים כמוני זה כל סקס שאני לא עושה לבד - וידאתי שהיא לא רואה את החיוך הזה שלי, התיישבתי על המיטה (תירגעו. דיברתי איתה קצת, דיברתי), לבשתי את התחתונים האפורים-בהירים שלי והלכתי להשתין.
כשחזרתי, נעמדתי בפתח חדר השינה וחייכתי חיוך מסוג אחר – החיוך של "היה טוב, אה?", אבל היא לא חייכה בחזרה. היא רק הביטה באזור חלציי ואז הישירה מבט אל תוך עיניי.
"תגיד לי, מה הסיפור שלכם? למה אתם לא מנגבים?" שאלה פתאום.
"סליחה?" ניסיתי להרוויח כמה שניות. "אתם? מנגבים? על מה את מדברת?"
"אני מדברת על זה!" הצביעה על התחתונים שלי. "לא מפריע לכם להסתובב עם טיפות השתן האלה בתחתונים כל היום? מה הסיפור שלכם? למה אתם לא מנגבים כמונו?"
שתי טיפות כהות עיטרו את הבליטה המבויישת בתחתוניי
השפלתי את מבטי. שתי טיפות כהות עיטרו את הבליטה המבויישת בתחתוניי. ספרתי עד חמש והתפללתי שצלחת מעופפת תגיע פתאום ותחטוף אותי, אפילו במחיר של שלושה חייזרים מכוערים שיבצעו בגופי ניסויים מחרידים, אבל זה לא קרה.
"אממ... מה זאת אומרת למה אנחנו לא מנגבים? אבל אני... אני גבר. אני לא אמור לעשות את זה".
"למה לא?" התעקשה. "מה אתה חושב, שאנחנו לא יכולות גם לנער קצת?" היא נענעה את האגן שלה בתנועות מהירות במטרה להדגים, אבל אני רק חשבתי כמה זה סקסי שהיא עושה את זה. "למה אתם לא מנגבים? זה בסך הכל עוד חמש שניות. אתה מעדיף להסתובב עם שתן בתחתונים כל היום?"
(למה היא אומרת "שתן"? למה לא "פיפי"? "פיפי" זה נחמד כזה. "פיפי" זה חמוד. "שתן" זה כבר משהו אחר).
"אני... אני לא יודע. אף פעם לא חשבתי על זה. את בטוחה שזה לא ככה בטבע?" שאלתי ומעל ראשי הופיעה פתאום בועה לבנה עם תמונה של תמרור "דרך ללא מוצא".
"ומתי בדיוק ראית בפעם האחרונה בעל חיים עם תחתונים?"
"אממ.. אה..."
"עזוב. זה חסר סיכוי. אני לא מבינה את הקטע הזה, אבל אם ככה נוח לך – להסתובב כל היום עם שתן בתחתונים, אז בכיף שיהיה לך", אמרה והלכה למטבח להכין קפה.
לעזאזל, אני שונא את השיחות האלה, שיחות ה"שמתי לב שאתה גבר, שמתי לב שאתה שונה ממני בכמה דברים ורציתי לדבר איתך על זה". אני לא מבין את זה. אם אני גבר אז זה אומר שאני צריך להבין כל מה שאני עושה? שימי לב שאני גבר, שזה אומר שאני שונה ממך בכמה דברים ושאני לא רוצה לדבר איתך על זה. מה לא ברור כאן?
אבל זה הצליח לה. זה באמת התחיל להטריד אותי. בימים שאחרי תקרית הטיפות, בכל פעם שהלכתי להשתין, מצאתי את עצמי ממשיך לעמוד מעל האסלה כשאני מפנה מבט מבולבל אל עבר הקצה של הזין שלי, אחר כך בגליל של נייר הטואלט, שוב בקצה של הזין שלי, בגליל הנייר וחוזר חלילה.
בשלב מסויים הבנתי שאני צריך לדבר עם איש מקצוע, שזה אומר שבסופו של דבר דיברתי עם חבר.
"תגיד אחי, למה אנחנו לא מנגבים אחרי שאנחנו עושים פיפי?" שאלתי את צחי אחרי ששוב הפסדתי לו ב-FIFA.
"כי אנחנו גברים. אנחנו בנויים אחרת. רק בחורות מנגבות".
"אז למה אנחנו לא? אנחנו לא אנשים מלוכלכים. אנחנו מתקלחים, שמים דיאודורנט וכל זה, אז למה כשזה מגיע לפיפי בתחתונים לא אכפת לנו?"
"תראה אחי", הביט בי צחי בחמלה, "אני מבין את מה שעובר עליך. זאת לא בושה. גם לי קרה פעם שלא הייתי בטוח לגבי הזהות שלי, שאלתי את עצמי שאלות כמו מה היה אם הייתי נולד כאשה, או איך זה להרגיש אשה בסקס וכאלה. אתה לא היחיד. זה בסדר. באמת".
"תגיד לי, על מה לעזאזל אתה מדבר? בסך הכל מיטל שאלה אותי למה גברים לא מנגבים".
"אה.. אממ.. אוי", הוא גירד בעורפו "לא יודע. ככה זה".
"זאת לא תשובה", השבתי לו מאוכזב.
"תגיד גבר..." צחי רכן לעברי ולחש "הקטע עם השאלות ששאלתי את עצמי פעם ברגע של חולשה, זה בינינו כן?"
הבנתי שמצחי לא תצמח הישועה והחלטתי לנסות אצל גדי. גדי הביט בי שותק, כיווץ את גבותיו והינהן. "אז מה? היא ראתה לך את הטיפות בתחתונים, אה?" שאל בחצי חיוך.
"כן, חשבתי שזה דבר טבעי. אתה יודע, בגלל שאנחנו גברים וכל זה".
"אתה לא מכיר את השיטה?"
"שיטה? איזו שיטה?" זקפתי גבה.
"אתה יכול להשתמש בגומי של התחתונים"
"הבט חביבי, כשאתה יודע שיש מצב לסקס בקרוב או שאתה נשאר עם תחתונים אחרי, אתה יכול להשתמש בגומי של התחתונים".
"הגומי של התחתונים? מה אני אמור לעשות איתו?"
"זה בד הרבה יותר עבה", הוא עשה הבעה של מומחה לטקסטיל. "אחרי שאתה מנער, אתה סופג את הטיפות האחרונות ברצועת הגומי של התחתונים, ורק אחר כך מכניס את הזין למקומו. הרצועה עם הגומי מספיק עבה כדי שלא יראו את הטיפות. הבנת?"
"לא. למה לא פשוט לספוג את זה עם קצת נייר? זה לא יותר פשוט?"
"השתגעת? אנחנו גברים. מה, אתה איזה סוטה או משהו?" הזדעק.
"לא, אני פשוט אממ.. סתם. חשבתי ש... עזוב. זה לא באמת חשוב".
ידעתי שאין טעם לפנות לאביתר, כי יש לו שלפוחית רגיזה וזה הדבר האחרון שהוא צריך להטריד בו את עצמו. החלטתי שהגיע הזמן לפנות אל האדם שהקנה לי את הרגלי ההיגיינה וההשתנה שלי.
"תגידי, אני יכול לשאול אותך משהו?"
"כן חומד, בוודאי", השיבה לי אמא מעברו השני של הקו.
"אמא, למה לא לימדת אותי לספוג בנייר את הטיפות האחרונות של הפיפי?"
דממה.
"הללו...? אמא? את שם?"
"ידעתי שלא הייתי צריכה להרשות לך לשחק עם האיפור שלי כשהיית ילד. מה יגידו השכנים?" היא התחילה להתייפח.
"אמא, תרגעי. זה לא מתאים לך להגיב ככה. חוץ מזה, מה זה קשור? גם הומואים לא סופגים עם נייר".
"אז מה זאת השאלה הזאת עכשיו? תשאל את אבא".
"אבל את זאת שניגבה לי את הטוסיק כשהייתי ילד. למה לא ניגבת לי גם אחרי פיפי?"
"אני יודעת? כי ככה זה. אתה בן. בנים לא מנגבים".
"אני יודע, אבל למה?" הקשיתי.
"לא יודעת. ככה נהוג. יש דברים שהם פשוט כאלה ולא שואלים עליהם יותר מדי שאלות. עכשיו, תגיד לי משהו".
"מה, אמא?"
"אכלת היום?"
אולי אמא צודקת. אולי זה פשוט ככה ויש דברים שלא שואלים עליהם שאלות. אני לא ממש יודע, אבל זה קצת מוזר לי שגבריות באה לידי ביטוי גם בטיפות פיפי כהות בתחתונים. אין לי שום כוונה לשנות את זה, מהסיבה הפשוטה שאני פשוט לא מסוגל, אבל יחד עם זה, מאז שהיא שאלה אותי - גם לא נוח לי שהיא תראה לי את הטיפות.
מזל שיש את גדי.
חיוך שאסור לה לראות
צילום: Index Open
מומלצים
