בחור אלטע-זאכן, לא אוהב שינויים. מה רע בזה?
יש לי אופי כזה, שלא אוהב לגוון, לא אוהב לשנות, ומעריך מאוד דברים ששומרים על עצמם לאורך זמן. רדיו, מקרר, טלוויזיה, מחשב, טלפון. כן, נראה לי שאני לגמרי בנוי לקשר רציני
רציתי לפתוח בשירו של אריק איינשטיין, "יש אנשים", אבל שכחתי את המנגינה.
"לאשתך יהיה משעמם, אותו אוכל כל הזמן. תגוון קצת", כך אימי היקרה. ומה לעשות שאני אוהב את אותם הדברים?! יש לי אופי כזה, שלא אוהב לגוון, לא אוהב לשנות, ומעריך מאוד דברים ששומרים על עצמם לאורך זמן.
לרגל הגיעי ל(מבחני ה)בגרות קנתה לי אמא חגורה חדשה מעור אמיתי. איכותית, חזקה, ואיכשהו תמיד הצליחה לשמור על היקף מותני-האקורדיון שלי. 14 שנה, והחגורה – כוחה עדיין במותניי. עברנו רבות יחד: מסעות, טיולים, לימודים, דייטים, ועוד ועוד...
אמרה לי אחותי לא מזמן: "אולי די? הזקנה הזו כבר משופשפת, מקומטת, לא יפה. אז את שלה היא עשתה, ואת מלכותה ייתן לרעותה החדשה". אלא מה? היופי הוא חזות הכל? לוותק וניסיון כבר אין חשיבות? את תפקידה היא מבצעת נאמנה, אינה חלשה, והחשוב מכל: היא מכירה אותי היטב.
לפני כשבע שנים, לאחר שלכל חבריי כבר היה אחד לפחות, רכשתי גם אני טלפון סלולרי. כל מה שחיפשתי בו היה לקבל ולהוציא שיחות (היום קוראים לזה טלפון כשר). הכי פשוט שמצאתי היה משוכלל מדי עבורי. עם משחקים, מסרונים, חיפוש רשת אוטומטי ושלל תכונות נוספות שאין לי מושג מה עושים איתן. אבל מה? התאהבתי בו. בטלפון. הוא חגור עליי גם בעת כתיבת שורות אלו.
בין יתרונותיו הבולטים (מבחינים בו גם מתחת למעיל דובון) - אני יכול לדעת בכל רגע נתון מתי הוא עליי ומתי לא. הוא מהווה תחליף מצויין לנשק. אם זורקים אותו על מישהו הוא חוזר כמו בומרנג (מניסיון), ומסכן מי שזרקתי עליו את ידידי הסלולרי. אגב זריקות, הוא גם נפל מידי פעם, אבל למעט שריטה קלה בכנף הוא מרגיש מצויין. פעם גם נפל לאסלה (לפני השימוש). פירקתי אותו לגורמים, ניקיתי עם אלכוהול, ולאחר הייבוש ועד עצם היום הזה הוא מבשל לי את המוח כמו חדש.
היו לי נעליים נוחות, כאלו שכבר לא מייצרים היום (סגרו את המפעל לפני 11 שנה). לאחר שבתות ההסתגלות יצאנו יחדיו לדרך ארוכה. הסוליות נשחקו עם השנים, אבל המבנה הפנימי נעשה יותר ויותר מותאם אישית. כשחזרנו ממסע לילי לגוש קטיף (המשטרה תפסה אותנו בשלוש וחצי לפנות בוקר) נשברנו. לי שלא הצלחתי להגיע, ולהן - הסוליות. בשמחת תורה, חודשיים לאחר מכן, למרות שהיו קרועות (מעייפות), הן שמחו לרקוד את הריקוד האחרון.
לפי ריצודי השפופרת אפשר לדעת אם מושמעת מוזיקה
מכירים את הרדיו מימי הכרזת המדינה? זה בגודל טלוויזיה 24 אינץ' רק יותר כבד? כזה בדיוק שוכן בסלוננו ולא רק בתור קישוט. הקליטה והסינון טובים ממקלטים 'נורמליים', ואפשר גם לקלוט שידורי AM מארצות כמו יוון אירן אנגליה ומרוקו. לרדיו יש מסך אקטיבי. לפי ריצודי השפופרת אפשר לדעת אם מושמעת מוזיקה או דווקא דיבורים. רק מה? חירש מצוי לא יוכל להבדיל בין מוזיקת טראנס לפופוליטקה. לפני שנה בערך, עת אסף מאצלנו אלטע-זאכען את טלוויזיית השחור-לבן (זה הגיל, התקלקלה), הציע תמורת הרדיו העתיק 50 שקל. "תודה רבה ידידי, אבל סבי ז"ל שמע בו את הכרזת המדינה, הוא לא למכירה", אמרתי לו.
רכשנו, שלושה סטודנטים, מקרר אמקור 11 בן 60 בלי אחריות. "הוא זקן, כבר לא סוחב כמו פעם, יש חלודה, המנוע תלוי על בלימה, מסריח, גורם קצרים בחשמל..." נכון מאוד. בחשמל טיפלתי במו ידי, את הסירחון ניקינו, חלודה צבענו, שיפצרנו את המנוע עם אזיקונים, וכל המבצע (כולל הובלה עצמית עם מריצה) עלה פחות מ-300 שקל.
חברים מהחדר ליד רכשו מיניבר חדש עם שנה (!!) אחריות, שעלה יותר מ-500 שקל, לא כולל הובלה. מה אומר לכם ידידיי? שמחנו לגמול עימם חסד כשמיקי ביקר רופא, בתוך שנת האחריות. כשמיקי קיבל מחזור (החדר שלהם הוצף עקב הפשרה לא מתוכננת, בערך אחת לחודש), כבר היה צפוף אצל זרובבל שלנו.
ארבע שנים חלפו מאז, והמקרר סוחב כמו גדול (טוב הוא באמת גדול). הראשון בינינו שיתחתן ייקח את האוצר איתו, כך סיכמנו בינינו, זרובבל עדיין מחכה לי.
אבא שלי החזיק כרמל דוכס יד שנייה. ב-87', לאחר כעשר שנים בבעלותו, הוחלף הרכב בסיאט חדשה מהניילון. לפני כחצי שנה יצאה הסיאט לגמלאות. מיוזמתה. 20 שנה עם נהג יחיד, זה כנראה יותר מדי אפילו עבורה. בצר לנו חיפשנו תחליף. מצאנו לאונה 89' יד חמישית, שעברה פחות מ- 200,000 ק"מ. עם יחס עלות-תועלת שכזה - היא פשוט חדשה ונפלאה. אז נכון, ראתה מוסך יותר מפעמיים, אבל היי, זו אשמתי. המערכות המכניות עדיין נהדרות.
יש לי מחשב, פנטיום 133 שעובד על דוס. פסגת הטכנולוגיה – עוד לא, אבל מה שמבקשים ממנו הוא מבצע על הצד הטוב ביותר. המון תוכנות ישנות ונהדרות שלא הצליחו לעבוד על החדשים, או שגרמו לבעיות, ממשיכות אצלי לתפקד כראוי. הבו לי מחשב חדש שמריץ כראוי את מריו, דיגר, פקמן, טטריס או סוגר-שטחים, שלא לומר פולשי-החלל, חתול-רחוב או קראטיקה.
"ומה עם וורד?" תשאלו. ותשובתי: מה רע בקיוטקסט 4? לוטוס 123 מחליף את אקסל, ואין צורך להתאים את הדף מחדש בכל הדפסה. "ומה עם אינטרנט?" תקשו עוד יותר. אז ככה, לצורך זה המציאו את הקמפוס, שבאותו כסף גם דואג לאבטחה מתכנים שאינם מהוגנים (וירוסים, למשל). ואגב וירוסים, על "הזקן שלא ישן" אין צורך באנטי-וירוס. תוכן שסונן בקמפוס קיבל מבחינתי תעודת הכשר לעלות על מזבחי. סליחה, מחשבי.
ואחרי כל ההקדמה הארוכה, אני רוצה לשאול אתכן, בנות, שאלה פשוטה: במקום להעריך את הקשר הרציני וארוך הטווח שלי עם כמעט כל דבר, מה פסול מצאתן בזה שאני מיושן?
נ.ב.
נזכרתי במנגינה: נה נה נה נה, נה נה נה. או אואו. נה נה נה נה, נה נה נה...
האימייל של זוהר
