שבועות זה לא רק טנא ושיבולים

אחד האירועים האהובים עלינו במשפחה הוא ימי הולדת. אותו יום שבו הלחיים של אבא כואבות מניפוחי הבלונים, אמא מחרפת נפשה בתליית סרטים צבעוניים על הקירות, הדלתות, התקרות והמשקופים (שתמיד נשארים לעוד חודש ימים), הקוסם מנסה לשעשע את הילדים (וזה לא תמיד מצליח), הסבתות מסדרות על השולחן צלחות גדושות במתוקים, מלוחים, חמוצים, ועוגות מלאות סוכריות צבעוניות, הדודות מרעיפות על הילד צביטות ונשיקות, והכי חשוב – כולם ממלאים לו את החדר בכמה שיותר מתנות.

הבעיה היא שבנוסף לכמות המתנות שהם גם ככה מקבלים שלוש פעמים בשנה בימי ההולדת (בכל יום הולדת שלושתם מקבלים מתנות), אנחנו צריכים לזכור שיש חגים באמצע, כשגם בהם אנחנו דואגים לשמח אותם ולהביא להם מתנות.

במקרה שלנו, אנחנו משתדלים לקנות להם דברים שקשורים איכשהו תמיד לרוח החג עצמו. כל חג והנושא שלו – בראש השנה הם קיבלו משחק הרכבה בצורת דג נטול זנב, בחנוכה סביבון ענק שעושה קולות מוזרים עם אורות מנצנצים (טעון בבטריות שלמרבה הפלא עד היום עדיין לא נגמרו), בפורים הם קיבלו משלוח מנות ענק בתוך תיק-גב מלא במשלוחי מנות קטנים לאביונים ובפסח קורקינט חשמלי תלת-פאזי עבור גילוי האפיקומן (וליציאה מהירה ממצריים...).

הפעם, ברוח הנתינה שאופפת את "חג השבועות", החג שמציין את נתינת "התורה" לעם ישראל, החלטנו לתת להם מתנה קצת יותר מעניינת ולקחת אותם לטיול קטן כדי לנסות להעביר להם בצורה מוחשית את המשמעות האמיתית של המילה "מתנה".

מתנות על שום מה?

למעט המתנות הרגילות שכולנו מכירים – צעצוע או משחק חדש, ישנן גם מתנות נוספות, שמרוב שהן שכיחות, אנחנו שוכחים עד כמה הן יקרות. חיבוק ונשיקה מאמא, בילוי משותף עם אבא, ארוחת ערב בחיק המשפחה, כשהמשותף לכל המתנות בעולם הוא – שכולן גורמות הנאה. חג השבועות טומן בחובו דרך מיוחדת ונפלאה שמלמדת כיצד להרגיש את אותה הנאה בלי הפסקה ולחיות חיים מלאי שמחה, כמתנה אחת גדולה.

הדרך לגילוי המתנה

התלבשנו במיטב בגדינו הלבנים, עטרנו על ראשינו זרי פרחים ססגוניים ויצאנו לדרך. את התחנה הראשונה עשינו ב"היכל הקודש" של הילדים – חנות הצעצועים. החנות היחידה בעולם שלא משנה כמה פעמים הילדים יכנסו אליה במהלך השבוע, כל פעם תרגיש להם כאילו זו הפעם הראשונה. נתנו לכל אחד סלסילה ושלחנו אותם למשימה קטנה, שתפתח להם את הדרך לגילוי המתנה האולטימטיבית...

ביקשנו מהם לקנות משהו קטן אחד לשני. זה אולי נשמע פשוט, אבל פשוט זה לא היה. בתחילה הגדול בחר פאזלים מסובכים לקטן והקטן בחר חיות מגומי שהגדול כבר מזמן לא מתעניין בהם. הסברנו להם שלקנות מתנה למישהו זאת באמת לא משימה קלה מכיוון שצריך לחשוב ולברר בדיוק מה הוא רוצה, מה הוא אוהב, מה ישמח אותו ויעשה אותו מאושר. כי בסופו של דבר, מה שמורגש במתנה, הרבה מעבר לאותה ג'ירפה או רכבת חשמלית, זה היחס והאהבה ש"הכנסנו" בתוכה כשבחרנו בה.

כשהגענו לחוות הכבשים ושנייה לפני שנכנסנו, עצרנו להפסקה קצרה. אבא לקח את הבנים לטיול, כשכולם מצוידים בכובעים ושתייה. הם הגיעו לגבעה קטנה, טיפסו עליה בקלות רבה וכל אחד בתורו נתן לאחיו את המתנה שבחר. למרבה הפלא כל מתנה קלעה בדיוק לטעמו של השני. החוויה גרמה להם להתרגשות גדולה, גם ממעמד הנתינה אבל בעיקר (איך לא בעצם) מקבלת המתנה. כששאלנו אותם אם הם היו מוכנים לתת את המתנה גם אם לא היו מקבלים משהו בחזרה, התשובה היתה חד משמעית – "לא!".

אחרי שצחקנו, סיפרנו להם שהמתנה שניתנה לנו ב"חג השבועות", ב"מעמד מתן תורה", היא האפשרות ליהנות הכי הרבה בעולם דווקא מנתינה לאחרים. הסברנו להם שדווקא מתוך כך שאנחנו גורמים שמחה למישהו אחר, אנחנו יכולים להרגיש הנאה כפולה. "איך זה יכול להיות?" הבן הגדול שאל, "תראו מיד", אמרנו להם. "בתחנה הבאה..."

"הכבשה, כבשה שושנה..."

אל הכבשים הגענו בדיוק באמצע ארוחת הצהריים שלהם. תוך כדי התבוננות מרגשת בטלה יונק, הסברנו להם שבדומה לאותה כבשה שמניקה, כך כל אמא בעולם חושבת ודואגת לילדיה בכל רגע. האהבה שלה לקטנים כל כך חזקה, עד שהיא מוכנה לתת להם הכל. כתוצאה מכך היא מקבלת תענוג וסיפוק גדול מאוד. והכי חשוב? כל מה שהיא נותנת ועושה עבורם, נעשה ללא שום דרישה מהם לתמורה בחזרה. הכל מתוך אהבה מוחלטת ונתינה טבעית, שמובילה להנאה כפולה ומכופלת.

המילה "מתנה" היא מהשורש נתן, לתת, ולמרות שכל הזמן חשבנו שמתנה בדרך כלל מקבלים – המתנה האמיתית היא בעצם הנתינה. מתוך כך שאנחנו נותנים לאחרים, אנחנו מרוויחים הנאה כפולה – את ההנאה שלהם מהמתנה ואת שלנו מהנתינה. חג השבועות מסמל את ההזדמנות שיש לכולנו לחוש את תחושה המיוחדת הזאת, את ההנאה הגדולה הזאת, את המתנה האמיתית, ולהנות ממנה כל הזמן, ללא הפסקה.

בדרך חזרה הביתה, הסברנו לילדים שבינתיים, עד שנתחיל כולנו לחיות יחד בהדדיות של אהבה ונתינה בין כל בני האדם, במהלך החג אנחנו אוכלים מאכלי חלב ולובשים בגדים בצבע לבן, כמו צבעו של חלב ההנקה שמסמל את תכונת האהבה והנתינה. מנהג זה מסמל את הרצון שלנו להיות אוהבים ונותנים, את המוכנות שלנו לערוך שינוי טוב ומיוחד כזה בתוכנו. וכמו כל פעם, זה תמיד כיף כשאנחנו מצליחים להוסיף לילדים את המשמעות האמיתית של החג, מעבר לסלסילות הביכורים ואלומות השיבולים.

ותודה לכבשה שושנה על ההשראה...

• נעמה קרני, בת 34, אם לשלושה. עורכת תוכן ובוגרת קמפוס "קבלה לעם".