מה מאכילים אתכם בספרי הילדים?
לפני שאתם בודקים מה יש לילדים בצלחת, כדאי שתבדקו מה מספרים להם על אוכל בספרי הילדים. כך ממליצות ד"ר אפרת קס וד"ר לאה ברץ שבדקו, חקרו ומצאו בספרים בעיקר מסרים סותרים ומבלבלים על תזונה
זוהי מלחמה יומיומית. הוא מצידו יכול לחיות על ממתקים וג'אנק פוד, הם מנסים בדרכים שונות לדחוף לו ירקות לארוחות. הוא חולק את האוכל עם השולחן והרצפה, הם מלמדים אותו נימוסי שולחן. המאבק הזה בין הילד להורים הוא לא פעם מתיש. ההורים מאוד מודעים למזון שהם מכניסים לפה של הילדים, אבל פחות מודעים למה שהתרבות "מאכילה" את ילדיהם בדבר המודעות לתזונה נכונה.
ד"ר אפרת קס המתמחה בביבליותרפיה (שיטת טיפול שעושה שימוש בטקסט לדיאלוג טיפולי), מרצה וחוקרת בכירה במכללה האקדמית לחינוך "אחווה" ביחד עם ד"ר לאה ברץ, מרצה לספרות באותה מכללה, התעניינו במסרים שהחדירו לנו על אוכל עוד בהיותינו ילדים, לפני שעולם הערכים שלנו עוצב. בספר "מדף הספרים - אויב או ידיד" בהוצאת מכון מופ"ת, הן פרסמו את המחקר שלהן, הכולל כשלושים יצירות ישראליות לילדים שעוסקות בסוגיית האוכל, המיועדות לקהל צעיר (גיל חמש ועד בני נוער), ובדקו מה אנו למדים על אוכל.
הדודים השמנים
"אהבה פירושה להאביס", אומרת ד"ר ברץ. "מבוגרים ביצירות מבטאים את אהבתם לילד דרך נתינת דברי מתיקה. הפיצוי הוא תמיד 'פיטום' ילדים, כשפיצוי יכול להיות גם רגשי כמו חיבוק, נשיקה, להקריא להם ספר.
למה צריך להביא סוכריה כדי להראות חיבה? "המבוגרים לעיתים לא מודעים לנקודת השובע של הילד והם דוחפים אוכל". את טענתה היא ממחישה בדוגמת הספר "הדודים השמנים של ברכה'לה", מאת לאה שנער. "דודיה של ברכה'לה מפטמים אותה ללא הפסקה כביטוי של דאגה, אהבה וטוב לב, למרות שהיא איננה מעוניינת". עוד מוסיפה ד"ר ברץ כי ספר זה יוצר תחושת זיוף ואיבוד האמון של הקורא כי ברכה'לה מוצגת כמישהי שלא מפריע לה להיות שמנה בניגוד לתפיסות החברתיות הידועות.
אמא, קחי אחריות
מסרים סותרים וחוסר אמינות אצל הקוראים שכיחים בספרי ילדים בדבר האוכל, טוענות החוקרות.
מה למשל?
ד"ר קס: "הספר 'קל! להוריד במשקל', שכתבה הדיאטנית נעמי גל, מצד אחד מדבר על קבלה עצמית ללא תלות במראה החיצוני וכמה עמודים לאחר מכן מצוי סיפורה של אור שמראה שכדי לזכות באהבה ולהיות מקובלים צריך להיות רזים. מה ילד אמור להבין מזה, לקבל את עצמו כמו שהוא גם אם הוא בעל עודף משקל או להתאים את עצמו לנורמות החברתיות?"
מסר בעייתי נוסף, מוסיפה ד"ר קס, הוא שהספרים מציגים את המבוגר כחסר אונים בכל מה שקשור לאוכל. "האמא מופיעה כמי שאינה מצליחה לקחת אחריות על האוכל של הילד והוא לומד שזו הזירה בה אין לאמא כוח להתמודד איתו והוא יכול 'לסחוט' אותה ולהשיג מה שהוא רוצה".
עזבי אוכל. תאכלי תירס
ד"ר קס נותנת כדוגמא את הספר 'מוני שמנוני וחנות הממתקים' מאת ענת עצמון, מסופר על מוני, ילד קטן שאוהב לאכול ממתקים. הוא שומע כמו מתוך חלום, שהוא מוזמן לטעום את כל הממתקים שבחנות. מוני מגיע אל בית הוריו לאחר שזלל את כל הממתקים, אולם הוא אינו מצליח להיכנס דרך הדלת, ולכן מכניסים אותו הביתה דרך החלון באמצעות מנוף. האם אינה מנסה למצוא פתרונות פרודוקטיביים ורק שואלת מה יהיה כל הזמן.
דוגמא אחרת שנותנת ד"ר קס היא מהספר "התירס של תרצה" מאת דורית אורגד. תרצה חוזרת מן הגן בריצה. "אני רעבה", היא קוראת בקול רם, נוטלת ידיים ומתישבת לשולחן. "אני מצטערת", אומרת אמא. "האוכל עוד לא מוכן". תרצה מתמרמרת:"אמא, הבטן שלי מקרקרת!"
אמא מביטה בתרצה, חושבת מה לבשל, אולי מרק, אולי קציצה, הזמן עובר, תרצה מחכה". "סיפור זה מתאר את המסוגלות הירודה של האם", אומרת ד"ר ברץ. "אמנם האוכל חייב להיות מוגש לשולחן בן רגע, אבל תהליך הכנתו מטבע הדברים גוזל זמן. הפתרון בסיפור: ריח תירס חם בא מן הים והילדה והאם מקלפות קלחי תירס".
ספרים: אמצעי חינוך
וזה עוד לא הכל. לדבריהן, גם תהליכי זמן ההרזיה וההשמנה בעיתיים. "בסיפורים הגיבור יכול להשמין או לרזות תוך כמה שעות, למרות שבמציאות זהו תהליך הדרגתי. אצל ילדים צעירים תפיסת הזמן עדיין לא מגובשת והם יכולים להבין שניתן לרזות ולהשמין באופן מיידי", אומרת ד"ר קס.
עד כמה בכוחם של הספרים להשפיע על תפיסת עולמם של ילדים?
ד"ר ברץ: "מראשיתה נתפסה ספרות הילדים כאחד האמצעים המובהקים לחינוך ול'אילוף' הקוראים הצעירים. דרך סיפור ושיר, החברה מעבירה מסרים שהיא חפצה בהם. היכולת להשפיע על עיצוב התודעה ידועה במיוחד אצל ילדים אצלם עולם הערכים עדיין לא מגובש".
"הספרות יכולה גם לשמש כמרחב טיפולי", מוסיפה דר' קס. "בכל מפגש של הילד עם הספרות מתרחשים תהליכים רגשיים. כיוון שכך, עדיף שההתרחשות הרגשית תהיה נכונה. צריך לעבוד מתוך הסתכלות של עיצוב תפיסת עולם תקינה ובריאה לגבי המקום של האוכל. דיאטה זה אורח חיים. בתרבות שלנו משדרים נהנתנות או דיאטה קיצונית להיות רזה. דרך ספרות ילדים בתיווך נכון אפשר לחנך לצריכה מבוקרת, מאוזנת ומהנה של אוכל".
איך בוחרים טקסט שיכול לעזור בחינוך נכון של הרגלי אכילה?
ד"ר קס: "צריך לקרוא את הטקסט לפני שהילד נפגש עם היצירה, ולבדוק האם המסרים תואמים את תפיסתם החינוכית, ולא ללכת שבי אחרי האריזה החיצונית. הטקסט צריך להכיל רעיונות שרוצים שהילד יפנים ויבין ברמה הרגשית, הערכית וההתנהגותית, לבחור יצירות שלא יבלבלו את הילדים, שאין בהם מסרים סותרים, אלא אם זה מסרים שמעמידים תפיסות עולם שאפשר להתווכח עליהם.
"רצוי שהיצירה תתאים לסוגיות רגשיות שמעסיקות את הילד. עדיף לא לבחור יצירות דידקטיות, שנכתבו במטרה מוצהרת מראש לטפל בבעיה מסוימת. יצירה כזו יוצרת ריחוק. הרבה פעמים הן מטיפות מוסר ולכן חוסמות אותו. עדיף לבחור יצירות ללא נקיטת שיפוטיות כלפיו אלא קבלה של רגשות התסכול שנותנות ביטוי לקשיים, קונפליקטים, בעיות שהילד מתמודד איתם, כך הוא יכול למצוא הד, ולהשליך את עולמו ביצירה.
"כמובן שמאוד חשוב לשוחח עם הילד על היצירה. לא להסתפק רק בלהקריא אותה, אלא לשאול שאלות: מה הבין ממנה, איך הרגיש במהלך הקריאה ואילו תובנות הוא לוקח איתו מהמפגש עם היצירה".
רק תות הוא רצה
כדוגמא ליצירה טובה הן מביאות את "האריה שאהב תות", מאת תרצה אתר. "פעם היה אריה שאהב רק תות. לא בשר ולא גבינה, רק תות פשוט. לא דיסה ולא קקאו, רק תות הוא רצה. לא לחם, לא אורז ולא ביצה, רק תות".
האריה אהב רק תות, אבל לרוע מזלו גדל ביער שלא היה בו תות. בוקר אחד פגש בילדים שנבהלו ממנו וברחו והשאירו לו המון תותים. הוא מתנפל על התותים וזולל כמויות אדירות. כתוצאה מכך הוא מגיע למסקנה שאולי זאת הייתה בכלל טעות כל העניין הזה עם התות. שתות הוא כלל לא אוהב ומאז הוא אוכל רק מה שאמא שלו מכינה ולא רוצה דברים שאין.
הסיפור מבקש ללמד את הילד כי אי אפשר להתמכר רק למאכל אחד. באמצעותו של הסיפור למד הילד להבין את חשיבותה של פרמידת המזון ולהוקיר את מה שהאם מציעה לו.
ראייה סובלנית ופתוחה
עוד יצירה טובה לדידם, היא "הספר 'האבירים מכיתה ה'' של ורדי. "מסופר על ילדה שמשמינה בעקבות מחלה ובני כיתתה מציקים לה. מרכזו של הסיפור הוא כאשר החברה מתחילה לחוש את ייסוריה של הגיבורה ולא לראות בה רק את השמנמונת שהייתה חלשה בספורט. סיפור זה מחזק את ביטחונם הרוחני של הילדים בחוקי הצדק - הטוב קיים באדם וצריך לחשוף אותו. הניצחון האמיתי הוא במישור יחסי האנוש.
"אין הכוונה לתת לגיטמציה להשמנה כדרך חיים, אלא לחינוך שלא לשפוט אדם אך ורק לפי צורתו החיצונית אלא לפי מהותו הפנימית, דבר שיביא לראייה סובלנית ופתוחה יותר.
"דוגמא אחרת, השיר 'סלט טוב טרי' של מיריק שניר, נועד לשכנע ילדים לאכול סלט. הרעיונות שם ברורים ולפיהם גם אם לא אוהבים ירק מסוים בתוך סלט זה יותר טעים. למרות שבשיר יש בעיתיות בחוויה הרגשית, שכן הקונפליקט הוא של הסבתא שכל אחד מאורחיה לא אוהב ירק מסוים, ולילד יהיה קשה להזדהות עם דמות של סבתא, אבל אפשר להפנים מסרים דידקטיים משם".
ד"ר ברץ מספרת כי בשנה האחרונה חלה התעוררות בספרי הילדים ויותר ספרים מתעסקים בנושא האוכל. "אני תמיד אומרת שסיימנו לכתוב את הספר שנה מוקדם מדי כי לאחרונה יצאו הרבה ספרים שלא נגענו בהם, אבל ממה שראיתי, נראה שהדברים לא השתנו. עדיין המסרים סותרים ומבלבלים. השינוי העיקרי שניתן לראות הוא מגדרי. ניתן לראות ביצירות היום גם גברים שלוקחים חלק בבישול ובאחריות התזונה של הילדים".
