להתראות, שלום, זה לא נגמר

זה הפוסט האחרון בבלוג הזה. עברנו תקופה ארוכה יחד, יותר משלושה חודשים של קיץ שבמהלכם ניסיתי לתת לאנשים עצות שקשורות בתקשורת, אבל אם עקבתם אחרי החיים האישיים שלי, ותיכף נגיע גם לזה - בטח שמתם לב שאהבה גדולה עם התקשורת לא היתה שם.

גלי ארזי. סערה פנימית (צילום: אורלי דיין)

מהבחורה הכי אהובה בארץ, הבלונדינית הכי נקיה, המגישה הכי מקסימה, הפכתי לאשה שכולם אהבו לשנוא. הגוף שלי הפך לבשר תותחים, הנשמה שלי הפכה למנת קרב במלחמה על הרייטינג. מבחורה שמקריינת טלפרומטר ומתאבדת על כל אייטם, הפכתי לאייטם בעצמי, ולא מהסוג הנכון, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת.

הייתי רוצה להאמין שאתם מבינים. אני יושבת כבר יותר מחודש בבית, עוקבת אחרי מה שקורה, מנסה להבין איך הפכתי מרודפת לנרדפת, מציפור לתולעת. משחזרת בלי סוף את הערב הזה - עכשיו אני כבר יודעת בדיוק איך הכל קרה, ולכל אקסטה יש מוצאי אקסטה, כמו שאומרים בצה"ל, אבל אני חייבת להודות שאת העליהום ההיסטרי של התקשורת לא היתה לי שום דרך לצפות.

כמו הנקודות העיוורות בראייה של השור, התהלכתי לי במסדרונות של חברת החדשות הכי מצליחה בארץ, נועצת את השיניים שלי במה שהפך להיות המתאבן בארוחת השחיתות, שהמנה העיקרית בה היא אני.

מציאות מדומה

מה אני אגיד לכם, זה היה שיעור מאלף לראות הכל מהצד. בהתחלה בהלם, אחר כך בהתפעמות, בהמשך בסוג של - בעצם למה סוג של - סלידה, סלידה ממש. אמא שלי הוציאה את הטלוויזיה מהבית שלה. היא עשתה את זה כדי שאבא שלי יחלים, ועכשיו אני מבינה שהיא צדקה.

יש משהו מאוד מאוד לקוי בבסיס של התקשורת בתקופה הזאת. בארץ, ומן הסתם גם בעולם, טכנולוגיות חדשות צצות כל יום, התחרות על מי יביא את האייטם מתגברת, סף הריגוש הולך ועולה, סיקור מציאותי הוא כבר מזמן מותרות - התקשורת כבר לא מסקרת מציאות, היא יוצרת אחת. ואם כבר ליצור מציאות - בואו נעשה אותה הכי בוטה, הכי מטלטלת, הכי מדממת. הכי משתלמת לכיס.

המציאות שונה ממה שרואים על המסך (צילום: HOT3)

ההתפכחות היא תהליך מכאיב וארוך. האירועים של החודש האחרון הוציאו הרבה אנשים מהארון, ואולי בעקבות זה הם גם יצאו מהטלוויזיה, מהעיתונים. אני לא רוצה לתת את הקטע הקלישאתי על "התקשורת אשמה". היא לא אשמה, ואני באתי לפה כדי לדבר על עצמי, לא על גוף כללי שמורכב מכל כך הרבה אנשים, שאפילו אם הם היו נפגשים אחת לשבוע כדי לתאם עמדות, אין סיכוי שהם היו מגיעים להחלטה אחת. כמו יהודים טובים, יש שם יותר דעות מאנשים.

אני מרגישה שאני חייבת להתרחק מפה. התחיל אצלי איזה שינוי, ואני מרגישה שסוף סוף, לבד, לגמרי לבד, בלי אמא, בלי איתן, בלי שירה, סמדר או מזולה, אני יכולה לעשות שינוי אמיתי. תהליך.

בשביל זה אני חייבת להתנתק. להוציא את הפלאג, לחכות שהשלג ישקע ולברר מי אני באמת.

אומרים שהשמש תמיד זורחת בטלווזייה, אבל אני לא מאמינה בשמש שזורחת תמיד. אני רוצה בפעם הראשונה להתעורר גם כשקר וגשום. אני מבקשת דבר אחד: תהיו סבלנים איתי, כי אני אחזור. גלי בריאה יותר, שלמה יותר. אני אחזור ואז יתברר שהשמועות על מותי היו מוקדמות, ושכל אלה שהספידו אותי יכולים להתחיל לפתח רעב. יש לי מתכון מעולה לכובע בשבילם.

להתראות.

שלכם,

גלי ארזי

• גלי ארזי היא דמות בגילומה של יעל בר זוהר מתוך הטלנובלה "חשופים"
• ליעל בר זוהר אין קשר לעמדות המופיעות במדור