מיוליוס לגרגוריוס: לוח השנה האזרחי
איך נוצר לוח השנה המקובל כמעט על כל עמי העולם, והאם הוא באמת כל כך מושלם?
עם התפתחות התרבות האנושית ותחילת ההכרה בחשיבות הזמן, נוצר הצורך במנגנון שימדוד את שינויי הזמן. מנגנוני הוראת הזמן הראשונים בהיסטוריה היו לוחות השנה, ומחוגיהם - גרמי השמים. לוחות השנה הראשונים, של עמי הפרת, התבססו על המחזור הסינודי של הירח - מופעי הירח. היו מספר סיבות להעדפת לוח המבוסס על מופעי ירח ולא על אורך השנה השמשית:
• יחידת זמן בת חודש אחד קצרה ונוחה יותר לשליט מאשר יחידה ארוכה יותר בת שנה.
• קביעת הזמן על פי עונות השנה לא הייתה מדויקת, מפאת טבען הבלתי אחיד של עונות השנה, וכן בגלל הקושי לתחום אותן במועדים מדויקים וברורים של התחלה וסוף.
• ליחידה של הלוח הירחי - החודש (הסינודי), היו התחלה וסוף ברורים בצורת מופעי הירח.
• המעקב אחר תנועת הירח יחסית לכוכבי השבת היה קל יותר מהמעקב אחר תנועת השמש בשמי היום חסרי הכוכבים.
הואיל ואורכו של חודש ירחי סינודי הוא 29.5 ימים, נוצר הפרש בין שנה בת 12 חודשים סינודיים, לבין פרק הזמן החולף בין שני מעברים של השמש בנקודת שוויון האביב (שנה טרופית), השווה ל- 365 ימים. הפרש זה היה בן 11 ימים, והוא הביא לידי כך שהיה הכרח להתאים את הפיגור הנוצר בין שנים עשר החודשים הירחיים לשנה השמשית. הפתרון היה פשוט: החודש האחרון בשנה היה מוכפל כאשר ההפרש בין השנה הירחית לשמשית היה מגיע ל- 28 או 30 יום. החודש האחרון בשנה היה חודש אדרו - המקביל לחודש אדר העברי - והוא הוכפל אחת לשנתיים, שלוש או ארבע שנים. סביר להניח, כי הסיבה להכפלת החודש האחרון, מלבד הרצון להתאים את השנה הירחית-שמשית למחזור העונות, הייתה להרוויח גביית מסים בגין חודש נוסף מהציבור.
ברם, ההסתמכות על מחזור הירח - וההתאמה הגסה, הבלתי סדירה, של עיבור חודש שלם, שהחלתו הייתה נתונה במקרים רבים לשרירות ליבו של השליט - הביאה ליצירת לוח שנה מדויק יותר: הלוח הירחי-שמשי העברי. הלוח העברי הביא את השילוב בין מחזור הירח, לבין אורך השנה הטרופית, כמעט לשלמות. תוך שהוא מתבסס על הלוח האשורי-בבלי, הכניס הלוח העברי תוספות ומחזורי עיבור מדויקים, שמצליחים לשמור את היחס בין המחזור הירחי לשנה הטרופית עד עצם היום הזה.
הלוח הרומי הקדום
במקביל ללוח המצרי התפתח הלוח הרומי הקדום, שעל פיו נהגה כל האימפריה הרומית. לוח זה דמה יותר ללוח הבבלי, שאורכו היה 354 ימים, ולמעשה העתיק אותו כמעט במדויק. הלוח הרומי התחיל בחודש מרץ, ומדי שנתיים (או שלוש, תלוי בגחמותיו של השליט), התווסף חודש נוסף. יעילותו ודיוקו של הלוח הרומי הקדום נפלו מהיעילות והדיוק של הלוח המצרי השמשי.
באלף הראשון לפני הספירה, הגיעו התצפיות האסטרונומיות לכלל שכלול רב: הבבלים ידעו לחשב מועדי ליקויים ולחזות את מיקומם של כוכבי הלכת בשמים, ואילו המצרים התקרבו אל אורכה המדויק של השנה הטרופית, כדי 11 דקות בלבד, והעמידו אותו על 365.25 ימים. דיוק זה הצריך תיקון נוסף בלוח השמשי – אך תיקון זה היה צריך להמתין עד להופעתו של אדם סמכותי, משכמו ומעלה. אדם זה, שבנוסף להיותו סמכות פוליטית עליונה בעולם דאז, היה גם בעל ידע נרחב באסטרונומיה. כמו כן, הוא הכיר מקרוב את התרבות המצרית בזכותה של מלכה יפהפייה. שמה של המלכה היה קליאופטרה ושמו של אותו אדם היה יוליוס קיסר.
יוליוס קיסר. באתי, ראיתי, שיניתי (צילום: גטי אימאג'בנק)
הלוח היוליאני
בשנת 46 לפני הספירה, הצליח יוליוס קיסר לבצע רפורמה גדולה בלוח השנה: לוח חדש נבנה, על חורבותיו של הלוח הרומי הקדום, לוח שיהיה מדויק יותר ונכון יותר מלוח השנה המצרי ומלוח השנה הרומי גם יחד.
כדי להחזיר את מהלך השנה לכך, שיום השוויון יחול שוב ב- 25 בחודש הראשון, חודש מרץ, נאלץ יוליוס קיסר להוסיף 110 ימים לאותה שנה. עקב כך, כונתה שנת 46 לפני הספירה, שמנתה 445 ימים, בשם: 'שנת הבלבול'. כדי למנוע בלבולים מעין אלה בעתיד, ציווה יוליוס קיסר להוסיף יום אחד מדי ארבע שנים לחודש הנחות ביותר, חודש פברואר, שסיים את השנה. הוספה זו נועדה לבטל את הפער, בן רבע יום, בין אורך השנה בת 365 הימים, לבין אורכה של השנה הטרופית. העיבור חל בכל השנים המתחלקות בארבע ללא שארית.
הלוח הרומי היוליאני היה בנוי כעת מ- 12 חודשים: החודשים מרץ, מאי, קווינטיליוס ('החמישי', שמאוחר יותר שונה שמו ליוליוס ולבסוף יולי), ספטמבר, נובמבר וינואר, מנו 31 ימים כל אחד. החודשים אפריל, יוני, סקסטיליוס ('השישי', ששמו שונה בימי אוגוסטוס לאוגוסט), אוקטובר ודצמבר, מנו 30 ימים. החודש האחרון בשנה, חודש פברואר, מנה 29 ימים בלבד ולפיכך כונה - 'חודש המתים'.
בשנת 8 לפני הספירה, בימיו של אוגוסטוס, שונה סדר הימים בלוח: שמו של חודש סקסטיליוס שונה ל'אוגוסטוס' (הואיל ואוגוסטוס חשב עצמו לאל, והרי אין זה נאה שלא יהיה אף לא חודש אחד בשנה שיישא את שמו). יתרה מזו, כדי לא להפחית מחשיבות החודש הנושא את שמו, הוסיף אוגוסטוס יום נוסף לחודש אוגוסט, שכעת מנה 31 ימים. את היום המתווסף גרע מחודש פברואר, ביש המזל. שינוי זה הצריך תיקון של מניין הימים בחודשי השנה במחצית השנה השנייה, כדי שלא יהיו שלושה חודשים עוקבים המונים 31 ימים (יולי, אוגוסט וספטמבר). לפיכך, מנו ספטמבר ונובמבר 30 ימים כל אחד ואילו אוקטובר ודצמבר מנו 31 ימים כל אחד.
לכאורה, יוליוס קיסר יצר את הלוח המושלם שלא יצריך כל תיקון מימיו ועד עולם, הודות להוספת יום מדי ארבע שנים, שגישרה על הפער בין השנה הטרופית לבין שנה בת 365 ימים. אך כעת, לראשונה בהיסטוריה של הלוח השמשי, נוצר מצב שבו אורכה של השנה הממוצעת, בת 365.25 הימים, הייתה מעט ארוכה מהשנה הטרופית, שהיא בת 365.2422 ימים. ההפרש הסתכם ב- 11 דקות ו- 14 שניות בלבד, אך הוא הלך ותפח, תוך 400 שנים, לכדי שלושה ימים בקירוב. וכך, 1600 שנים לאחר שתיקן יוליוס קיסר את הלוח, שוב נוצר הפרש, בן 10 ימים בלבד, בין ה- 21 במרץ, שבו היה אמור לחול יום השוויון, לבין היום בו חל שוויון האביב האמיתי. שוב היה צורך לתקן את הלוח.
הלוח הגרגוריאני
כדי להחזיר את הלוח למסלולו ולהחזיר את המצב שבו חל יום שוויון האביב ב- 21 במרץ, הנהיג האפיפיור גרגוריוס ה- 13 רפורמה בלוח היוליאני. רפורמה זו הונהגה בחודש אוקטובר 1582: גרגוריוס הורה להשמיט 10 ימים מאותו חודש, כדי להתאים שוב את אורך השנה לאורכה של השנה הטרופית. למותר לציין, כי שינוי זה גרם לבוקה ומבולקה בעולם העסקים: העובדים דרשו משכורת של חודש שלם בגין החודש המקוצר, תביעה שהמעסיקים, מסיבות מובנות, לא ששו לקבל. נשאלה גם השאלה, האם יש לחשב את הריבית בגין אותו חודש מקוצר, כפי שהייתה מחושבת עבור חודש מלא? כמובן שהתשובה הייתה תלויה באם המשיב היה בצד החייב כסף, או בצד המלווה. אך הואיל ולמזלנו אין אנו עוסקים במדע הכלכלה הסבוך והמפותל, שהוא נשגב מבינתם של מרבית יצורי האנוש (ובכללם הכלכלנים) נחזור לענייננו.
בחודש אוקטובר 1582, הוחלט שלאחר יום החמישי בשבוע, שחל ב- 4 באוקטובר, יחול יום השישי בשבוע, ה- 15 באוקטובר. יתרה מכך, גרגוריוס הורה על העברת מועד תחילת השנה ל- 1 בינואר מדי שנה ולא ב- 25 במרץ כנהוג. כדי למנוע את יצירת ההפרש בן 11 הדקות בקירוב מדי שנה, הורה גרגוריוס לבטל את העיבור בכל שנת מאה, קרי, בשנים שמתחלקות בדיוק במאה. לעומת זאת, הוחלט לבצע עיבור רק בשנות מאה המתחלקות, ללא שארית, ב- 400. כך, השנים 1800 ו- 1900 לא היו מעוברות, אך שנת 2000 הייתה מעוברת. בכך, הושלמה הרפורמה בלוח השמשי ונוצר הלוח האזרחי המשמש במרבית מדינות העולם.
לוח השנה. לכאורה מושלם (צילום: ויז'ואל פוטוס)
למותר לציין, כי הרפורמה שהונהגה על ידי הסמכות העליונה ביותר בעולם הנוצרי הקתולי, לא התקבלה בחלק העולם בו לא הייתה מקובלת מרות הכנסייה הקתולית. האימפריה הבריטית, לדוגמה, לא שינתה את הלוח שלה עד לשנת 1752. בריטניה נכנעה לבסוף לצורך לשנות את הלוח, מתוך הכרח להתאים עצמה למועדים הנהוגים ביתר העולם משיקולי מסחר ופוליטיקה. השינוי בוצע בחודש ספטמבר 1752: למחרת ה- 2 בספטמבר שנת 1752, חל ה- 14 בספטמבר 1752. גם ראש השנה הוזז, לאחר כבוד, מה- 25 במרץ, לראשון בינואר החל משנה זו. האחרונים לקבל את התיקון בלוח היו הרוסים, שהנהיגו את הרפורמה רק בשנת 1918. כעת, מלבד מספר עמים קטנים וזרמים כאלה ואחרים בעולם הנוצרי, מקובל הלוח הגרגוריאני בכל העולם, כולל בעמי ערב, בהן נהוג הלוח המוסלמי המסורתי וכמובן בישראל, שבה נהוג הלוח הגרגוריאני, האזרחי, לצד הלוח העברי.
לכאורה, סוף סוף נוצר הלוח המושלם. או אולי רק לכאורה.
היום היוליאני
בין אלה שאינם יכולים לקבל את כל האקרובטיקה של שינויי אורכי חודשים ושנים, שהייתה נחוצה כדי להתאים את הלוחות השמשיים במהלך השנים כפשטותה, הם האסטרונומים. כדי לחקור תופעות מדעיות היסטוריות, שהדיוק בקביעתן הינו הכרח, יש צורך בחישוב זמן רציף, שיתעלם מכל התנודות המלאכותיות בלוחות השנה השמשיים. לפיכך, מיד עם שינוי הלוח על ידי גרגוריוס ה- 13, בשנת 1582, הציע המלומד הצרפתי, יוסף סקאליגר, למנות את הימים באופן רציף, ללא צורך להוסיף יחידות זמן שרירותיות של חודשים ושנים. סקאליגר אף הציע תאריך התחלה שרירותי ללוח שלו: הראשון בינואר, שנת 4713 לפנה”ס שעה 00:00. יתרה מכך, סקאליגר הציע לבטל את הצורך ביחידות בנות שעות, דקות ושניות ולציין את היממה בצורה של שבר עשרוני.
אם ראוי יוסף יוסטוס סקאליגר לכבוד רב בשל הרעיון המבריק שהגה, הרי שהוא ראוי אף למנת כבוד גדולה מזו בשל הכינוי שכינה בו את הלוח: מר סקאליגר כיבד כיאות את אביו ואמו, וכינה את הלוח שהציע על שם אביו, יוליוס סקאליגר, בשם ה'לוח היוליאני'. השיטה שהנהיג סקאליגר נהוגה עד עצם היום הזה בקרב האסטרונומים, הנוהגים לתארך את תצפיותיהם לפי הלוח היוליאני, אך בהבדל אחד: תחילת היום היוליאני הוזזה מחצית היום קדימה, לשעה 12:00 שעון עולמי (שעון גריניץ'). כדי למצוא את היום היוליאני המקביל לתאריך מסוים, יש להשתמש בטבלאות. ב- 1 במרץ, 1990, בשעה 00 שעון עולמי, חל יום יוליאני מספר 2447952. ב- 1 במרץ שנת 2000, שעה 00 שעון עולמי, יחול היום היוליאני 2451605. כדי למצוא את היום היוליאני המתוקן (לחצות הלילה), יש להפחית 2400000.5 ימים.
מתוך: המדריך להכרת השמים, ד"ר יגאל פת-אל, הוצאת קוסמוס טלסקופים
