הנסיכה והעדשה

גל גדות מתיישבת עם הפמליה שלה במקומה באולם העצום של יוניברסל בלוס אנג'לס. היא ועוד 5,999 אנשים מחכים ש"מהיר ועצבני 4" יתחיל. כשזה קורה, גדות צוללת לתוך סוג של אובדן עשתונות, נכנסת לסרט. אמיתי. "היה לי בסרט התקף אפילפטי קשה. ישבתי בסבבה של שורה, רעדתי והפעם לא מקור, ומהרגע שהלוגו של יוניברסל הופיע בתחילת ההקרנה התחילו לי פרכוסים קשים. בעלי החזיק לי את היד. הזעתי מרוב התרגשות. זה היה קטע מפחיד". קאט.

לככב בסרט הוליוודי עתיר תקציב זה עניין מרגש מאוד - במיוחד כשהתפקיד הקודם שלך היה פרצוף יפה בטלנובלה דלת תקציב במזרח התיכון. כשנזכרים שעד כה קריירת המשחק שלך כוללת למעשה את שני התפקידים האלה וזהו - אפשר להבין את ההתקף ביתר קלות, גם אם לא מדובר ביצירת קולנוע מופתית אלא בסרט אקשן מהנה ויעיל.

התקף אפילפטי בהקרנת הסרט (כל הצילומים: יניב אדרי)

התפקיד הזה הוא תעודת כבוד לגדות ולמי שמכוון את הקריירה שלה בשדרות של לוס אנג'לס, ומהווה מהלך פתיחה מוחץ בדרך לשח מט על כל קטני האמונה, מצקצקי השפתיים והמזלזלים למחייתם. התחנה הבאה היא "הפמליה", סדרה שתו איכות ענקי הוחתם עליה. למישהו יש עדיין ספק שלפנינו סיפור סינדרלה ענק?

"אני לא מאמינה שזה קרה לי", מקפידה גל גדות, 23, לומר בשקט לאורך כל הראיון. "יש לי יותר מזל משכל", היא כמעט מתרצת את הצלחתה המטאורית ומיד מתפנה לחלק סופרלטיבים לצוות הענק שמקיף אותה ודואג לשמור על ביצת הזהב שלו מכל משמר.

כדי להבין מה עובר על צעירה ישראלית מראש העין שמשיקה סרט בהשתתפותה שעלה 120 מיליון דולר, התלווינו אליה בשבועיים הכי מרגשים של חייה - מהנחיתה בלוס אנג'לס, ממלכת הפנטזיות, לקראת הפרמיירה ההוליוודית ועד להקרנת הבכורה בישראל, במרכז עזריאלי, ממלכת הסוף־עונה.

הנחיתה בהוליווד - קבלת הפנים

גדות נחתה בשדה התעופה בלוס אנג'לס ב-1 במרץ ומיד התמקמה במלון מונדריאן הטרנדי, בחדר המשקיף על עיר האשליות. כאן תפגשו בכל פינה אנשים חולמים. ויפים. הקופאית במכולת לעולם תהיה שחקנית מתחילה ולכל נהג מונית יש תסריט בתא הכפפות. במשך שלושה שבועות מהירים ועצבניים במיוחד ניהלה גדות לוח זמנים צפוף מנשוא, שהוקדש לימי ראיונות עבור המדיה האמריקאית והעולמית, לכתבות וצילומים למגזינים שונים, לפגישות עם מפיקים, בימאים ומלהקים מבוקשים - וכל זה עוד לפני הקליימקס לשמו התכנסנו: הפרמיירה.

גדות הגיעה לאל.איי כשהיא מצוידת בבעלה ירון ורסאנו ובסוכנה האישי ומנכ"ל סוכנות לוק, ירון ליכטנשטיין. ביחד הם הרכיבו את המשלחת הישראלית שחברה לפמליה אמריקאית מורחבת ורבת עוצמה: סוכניה מ־ICM (המייצגת את האלי ברי, ביונסה וכריס רוק וייצגה גם את ג'וליה רוברטס ומל גיבסון, למשל), צוות מנהלים מסוכנות One Management בבעלות דארן גולדברג (שדואגת גם לבר רפאלי) והמגה יחצן קרייג שניידר (שמקדם, בין השאר, את מישה בארטון).

תגידי, למה צריך כל כך הרבה אנשים סביבך?

"הוליווד זה לא כמו ישראל, יש שם עשרות פרויקטים והצעות וצריך מישהו שיברור את כל זה. זה גם נראה מרשים על השטיח האדום". כדי לפשט את כל העניין חילקה גדות את הגורמים הפועלים למה שהיא מכנה "השילוש הקדוש". "המצאנו את זה ביחד", היא מצחקקת ומתפנה להסביר.

מהו השילוש הקדוש של גל גדות?

"זה אומר שבקודקוד יש את סוכנות לוק, שזה הבית, ושתי הפינות התחתונות מתחלקות בין סוכנות ICM ששומרת על קשר עם בימאים, מפיקים ואולפנים ומרכזת את כל האודישנים (תחשבו על התפקיד של ארי גולד ב"הפמליה") ובין סוכנות One, אלה שחושבים אילו הצעות כדאי לקחת ולמה עדיף לסרב (התפקיד של אריק באותה סדרה). כל המשולש הזה צריך לעבוד בסינרגיה מושלמת בשביל להביא תוצאות. אנשים בארץ עובדים עד הלילה במיילים וטלפונים כדי להבין מה קורה שם".

זה משתלם כלכלית להחזיק כל כך הרבה אנשים?

"מצידי שכולם ירוויחו כמה שיותר, שלכל אחד יהיה אינטרס ודרייב גדול יותר לעבוד יותר קשה עבורי. זה המשפט הראשון שאמרו לי כשהגעתי ללוס אנג'לס, 'איטס אול אבאוט דה מאני', ולא הבנתי מה רוצים ממני. היום אני כבר מבינה".

כי היום את מרוויחה טונות.

"תשמע, אני לא מיליונרית. יש לי המון הוצאות: הטיסות, הבתים שצריך לגור בהם (גדות ובעלה שכרו בית בהוליווד למשך החודשיים בהם תצטלם ל"הפמליה" - א.ב.א). אבל אני מסתכלת על זה כעל השקעה, כי זו הזדמנות שאני לא רוצה לפספס. אני רוצה להרגיש שנתתי לזה את כל כולי ולא להרגיש טעם של החמצה כשאהיה בת 50-40".

את לא מרגישה מנוהלת מדי?

"אני מעורבת בהכל".

קרה לך כבר שביקשת לרדת מפרויקט למרות שהיה רווחי במיוחד, למורת רוחם של הממונים?

"כן".

מה למשל?

"ביקשו ממני לעשות תפקיד לא גדול מדי בסרט של דיסני, בתנאי שאגלח את כל השיער, ולא הסכמנו לעשות את זה. אין לי בעיה לעשות קרחת, אבל בשביל תפקיד משמעותי".

מה לא תעשי?

"לא יודעת".

סצנות סקס?

"אני חושבת שעירום מלא לא אעשה בחיים".

גם תמורת הסכום הנכון?

"אם אלמודובר יבוא אז אולי, אבל זה משהו שלא נוח לי איתו".

כתבת מגזין וצילומים עבור "וניס מגזין"

07:00 בבוקר, יום רביעי, 3 במרץ. גדות מתעוררת מוקדם לראיון עבור "וניס", מגזין התעשייה ההוליוודית המביא כתבות עומק ופרופילים. מיד לאחר הראיון דוהרת גדות לסט צילומים אצל פטריק פרייזר, צלם הבית של המגזין ואחד הצלמים המועדפים על כל הסלבז שהגיעו לשלב שבו הם מכתיבים מי יצלם אותם.

גדות, שלא זזה לשנייה בלי פייג', אשת יחסי הציבור הצמודה ממשרדו של קרייג שניידר, מתארגנת על הסט תוך שלוש שניות ומתיישבת על כיסא הבימאים למייק־אפ מידי האשפית אליין הופרס, תוך שמעצב השיער לש את שערה במיומנות והסטייליסטית מוכנה להצמיד לגופה את נעלי הסטילטו של ג'ימי צ'ו ושלל בגדי מעצבים נחשבים. הצלם ההוליוודי עמד פעור פה, המום מההתנהלות הטבעית, מהבימוי האישי של גדות ומהזרימה שלה מול העדשה.

לא זזה מילימטר בלי פייג'

"אתה לא מבין כמה נוח ונפלא לעבוד איתה", מפרגנת הופרס, אחת שכבר פידרה כמה אפים הוליוודיים בקריירה. "אני שנים במקצוע ולא פעם יצא לי לעבוד עם שחקניות הוליוודיות, בוגרות וצעירות כאחד. רובן בלתי נסבלות, נותנות לך הרגשה שאתה פה לשרת אותן ואת הצרכים שלהן ממקום מאוד מתנשא. פתאום כשפגשתי בגל, לא יכולתי שלא להתאהב בה. היא מקצוענית, נוחה והאנרגיה שלה היא כזאת שלא מוצאים הרבה בהוליווד. אשמח מאוד להמשיך לעבוד איתה".

אז את סט הצילומים ל"וניס" כבשת בקלות. איך היה על הסט מול וין דיזל?

"וין היה השותף הרציני שלי לסרט ורוב הסצנות שלי היו מולו. זה הסרט הראשון שלי והוא בהחלט הפך אותו לחוויה נעימה. הוא לא סנוב, בסצנה הראשונה שלי הוא הרגיע ותמך, הזמין אותי לטריילר שלו כדי שארגיש בנוח ושיהיה לי יותר ביטחון, דיברנו על הסצנות שלנו, על איך צריכה להתנהל מערכת היחסים בין ג'יזל לדום. נהיינו חברים".

בטוח היו קפריזות, היסטריות, בלגן, אחרי הכל, הוליווד.

"לא, כלום, אין מקום לקפריזות".

ואצל אחרים?

"וין הוא אחד המפיקים של הסרט, אז הוא בכלל היה נטול מניירות. את מישל רודריגז ויורדנה ברוסטר לא פגשתי בכלל, כך שעבדתי רק עם בנים, וזה הכי כיף להיות בת יחידה".

את נשמעת כאילו זו היתה ההפקה המי יודע כמה שלך.

"הכי לא האמנתי שהייתי שם, אבל למזלי לא היה דיסטאנס כבר מההתחלה, אפילו במבחן הבד דיברנו

וצחקנו והיו בדיחות על הסט. אני בכלל לא קולטת, אתה נמצא בהפקה שהשקיעו בה 120 מיליון דולר, עם שחקנים שאני באופן אישי ראיתי את הסרט הראשון שלהם כשהייתי בת 15 והכל נורא מוכר לי, ויש לך טריילר וכל הפסיליטיז שאתה רק יכול לחלום עליהם".

כמו מה למשל?

"די, מביך לדבר על הדברים האלה, זה יוצא נורא מתלהב".

אני באמת מתלהב.

"יש נהג, יש אנשים שסוחבים לך את הבגדים ואת הדברים ודואגים לעטוף אותך ברגע שיש קאט כי נורא קר שם, ויש לך את הכיסא המפורסם, וטריילר של ממתקים ונקניקיות, פופקורן, דיאט קולה, מאפים, סוכריות".

ומתנות.

"לא היה לי עניין בזה, יכולתי לקבל שמלות ממעצבים, אבל נורא רציתי ללבוש משהו ישראלי. נראה לי יותר מגניב להגיד שאני לובשת קסטרו יזראלי דיזיינר. העניין הוא שאתה מקבל את כל הדברים האלה, אבל חובתך להיות מקצוען ואין מקום לקפריזות, מניירות או חפיפניקיות, אתה מגיע כדי לעבוד, ובגלל שאתה מקבל את כל הפינוקים זה עוד יותר מלחיץ".

יהיו גם כאלה שיגידו שמדובר בסרט אקשן, שלא מצריך יכולות משחק יוצאות דופן.

את הראיון המלא ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס