אקסטרים לונג-שוט

"בלי דוקו לא יהיה לכם מושג על המתרחש סביבכם", קובע רינו צרור בנימה עגומה ודידקטית במשדר הראשון של תוכניתו החדשה (חינוכית 23, שני ב-21:25), ולמרות האמירה הגורפת הזאת צריך לומר שהנה, יש כאן תוכנית ראויה מאד, ליהוק מצוין - ומשבצת זמן בעייתית עד כדי כך שנדמה כי מישהו יורה לצרור ברגל.

צרור באולפן. העשייה ראויה, השיבוץ אינו קדוש (צילומים: אורן גולן)

נתחיל דווקא בזה: כשהחינוכית מציבה מול "עובדה" תוכנית שנועדה לפלח אוכלוסיה קטן המעוניין לדעת מה מתרחש סביבו ואיך ההתרחשות הזאת מגיעה אל המסך, היא טועה טעות מרה. אולי עוד אפשר להעביר את רוע הגזרה - אחרי הכל, הערוצים הגדולים כבר הוכיחו שהשיבוץ אינו קדוש.

אז מה היה לנו? הצהרה על מצבו העגום - יותר מן הנימה של המנחה - של תחום יצירתי הנאבק על חייו לנוכח אזלת ידם של רגולטורים ובעלי הון שמתמחים בהפרת הבטחות, פחות כספים מושקעים בתעשיה הזעירה, יותר פרויקטים נדחים או לא מגיעים אפילו לדיון, ובכל זאת יש השגים מרשימים, מ"עזה שדרות" המועמדת לפרס האמי בקטגורית המדיה הדיגיטלית ועד ל "תמוז" הוותיק, הסרט על הפצצת הכור העירקי שמוכיח, על פי צרור, שדוקו לא מתיישן.

"לא הינו נוקפים אצבע למען ניצולי השואה", מצהיר צרור - איש שיודע לירות הצהרות גדולות אל צופיו ולהכות בתחושת הנמנום שלהם - אלמלא "מוסר השילומים" של וילנאי ומרוז. עוד כמה הוכחות מובאות כדי לשכנע את המשוכנעים שהתחום הדוקומנטרי הכרחי לצופים לא פחות ממהדורת החדשות, בהן שום דבר לא מוצג בקונטקסט ובאריכות הנדרשת כדי לגבש תמונת עולם. השתכנענו, ועכשיו נעבור למה שמעולם לא סיפרו לכם.

יוצרים בלחץ

החלק המרתק בתכונית, לטעמי, היה דיון עם שלושה יוצרים - רם לוי ("הסרט שלא היה"), אסף סודרי ("שביתה") ודורון צברי ("מלך הרייטינג"). שלושתם סיפרו על מערכות הלחצים המופעלות על היוצר הדוקומנטרי, עד כדי חסימת המסך מפני סרטו, כפי שקרה לצברי: הוא יצר סרט ובו אמירות לא כל כך מחמיאות לדודו טופז בשנים שבהן היה קיסר של ממש, והאמירות - איך לא - נשמעו מפי טופז עצמו.

פאנל הדוקומנטריסטים. עצות יעילות, פשוטות ושוות לכל נפש

שחיטת האווז המטיל ביצי זהב לא נשאה חן בעיני אדוניו. הסרט לא שודר. צברי מבין היטב מדוע, ותוכלו למצוא את הסרט ב"אוזן השלישית", חינם. גם מומלץ.

השניים האחרים תרמו את חלקם להבהרת האילוצים הביטחוניים-לכאורה והפוליטיים ממש בהם נאבק הערוץ הראשון, ואין מסקנה ראויה מזו של צברי המבקש להרחיב את גבולות חירות הביטוי בערוץ הזה. אכן, צריך בית אחד חופשי מאינטרסים כלכליים ופוליטיים ליצירה תיעודית בת-חורין, אבל נדמה לי שהוא יוקם בערך בתקופת בית המקדש השלישי.

לסיום, מיזם מבורך. כל אחד יכול להיות יוצר דוקומנטרי, מאמינים צרור וצברי גם יחד, ולכן צברי ילמד אתכם איך ומה לעשות בסדרה של עצות יעילות, פשוטות ושוות לכל נפש.

ראשית - כל אחד יכול כי המצלמות זולות מאי פעם, ושנית - חשוב שיהיה שוט יציב וטוב שיהיה לונג שוט.

מאוחר יותר בשיעור הזה נאמר גם משהו על כך שצריך אמירה, או רצון להתבטא. ואני לתומי חשבתי שלפני הלונג שוט צריך סיפור, וצריך לחשוב על כך שהוא מיועד למספר גדול ככל האפשר של צופים. אבל אני רק תלמידה מתחילה, ואשוב בשמחה לתלתליו ואיומיו של רינו צרור, אם רק יזיו אותם לשעה יותר נורמלית. גם "עובדה" היא לעתים עשייה דוקומנטרית מתוכה מגבשים תמונת מציאות, ורק אחר כך, במחילה, רצוי להביט אל מאחורי הקלעים של העשייה.