מתנת יום הולדת לחבר שלי: סקס עם אחרת
היו לי רגשות מעורבים. מצד אחד רציתי לשמח אותו ואולי לשבור את השגרה שלנו. מצד שני, המחשבה שהוא יהיה עם אחרת הטריפה אותי: ואם זה יפתח לו את התיאבון?
חשבתי איך להפתיע את "יאנוש" שלי ביום ההולדת ה-30 שלו. כבר שנתיים אנחנו יחד, ונדמה שככה היה כל הזמן. אנחנו אוהבים את השגרה שלנו, את הפתקים על המקרר "פיץ, אל תשכחי לקנות לי מיץ תפוזים", את ימי השישי באותו בית קפה, את "ניסו" שלנו שצריך לפעמים לחכות איתו בבוקר כי קצת היה לו קשה להתאפק כל הלילה, את הקפה שלו שנשאר בחדר האמבטיה, את השעווה שלי שנדבקת לרצפה, את ההליכות שלנו בים בכל מוצ"ש, את הסקס המעולה שלנו שמתחיל ותמיד נגמר באותה שאלה "יודעת שאני אוהב אותך?" ואת אותו שיר שהוא מנגן לי כשאני עצובה.
יש לי שגרה, והיא מחזיקה אותי שפויה, נותנת לי מסגרת, מקנה לי ביטחון. יש לי עבודה, חברות, משפחה, בן זוג שאוהב אותי ואני אותו, שכר דירה צמוד לדולר, רכב שצריך לעבור טיפול 30,000, עוד כמה תשלומים (שלושה-ארבעה?) למכונת כביסה ופילאטיס כל שישי בבוקר. השגרה טובה לי ולרוב לא משעממת אותי, אבל לפעמים אני תוהה איך זה היה בלעדיה.
כבר כשנולדתי ההורים שלי קלטו שיש קצת בעיות עם הילדה שלהם: אימפולסיביות יתר, הרפתקנות, רשלנות ותאוות הנדודים היו תכונות שאפיינו אותי במיוחד. הריצה אחרי המדריך בכל המסלולים הביאה את הוריי המסכנים לרוץ אחרי בתם ולדאוג תמיד שהיא בסדר, לא נפלה ופתחה את הסנטר בשיעור התעמלות בבית ספר, לא טיפסה על איזה צוק באנטליה ושכחה לעשות ביטוח 669 ולא הלכה לישון ושכחה את הטוסטר דולק. חום, יושר, חוסר טקט משווע והכישרון לעשות כל טעות אפשרית שקשורה בתקשורת נטבעו בי. אבל הקנאות לחופש היתה חזקה מהכל.
"קני לו פלייסטיישן", יעץ ידיד שלי
אז יאנוש שלי התקרב לעשור היפה של חייו וחשבתי איך אפשר לשמח את הבחור שאני כה אוהבת? "קני לו פלייסטיישן", יעץ ידיד שלי, אבל ידעתי שברגע שייכנס המשחק התמים לביתנו הוא יהרוס את הזוגיות שבניתי בעמל רב, ולא יכולתי לתת לזה לקרות.
"מה עם שעון?", הציעה נועה.
"נראה לך? זה כבד מדי", אני עוד לא מרגישה שהגעתי לשלב הזה שבחורות שקונות לחבר שלהן שעון ליום ההולדת, חוץ מזה יאנוש שלי גם ככה לא צריך שעון, יש לו את הפלאפון, וגם את השעון ברכב, את השעון במחשב, ואת זה שבמיקרוגל, ובכניסה לבית יש גם את השעון המכוער שהיה של סבתא שלו והוא מלא בסנטימנטים אליו לא ברור לי למה, והוא גם ככה תמיד מאחר.
"אז תני לו סקס חד-פעמי", היא הטילה פצצה.
"מה זאת אומרת חד-פעמי, נועה? אנחנו יוצאים כבר שנתיים!", הרמתי את קולי והרגשתי כמו מורה פתאום.
"אולי תתני לי לסיים?", הוכיחה אותי.
"נו!!!", האצתי בה.
"חד-פעמי, עם מישהי אחרת", אמרה.
"עם מישהי אחרת? למה שאני אעשה דבר כזה מטורף?!", חשבתי שהבחורה יצאה מדעתה,
"כי רצית משהו מיוחד", ענתה.
יאנוש התחיל לגלות סימני עצבנות
חזרתי הביתה. יאנוש היה בסלון ועיין באיזו חוברת מטופשת.
"מה זה, יאנוש?", שאלתי.
"סתם, בלייזר", אמר והמשיך להסתכל במגזין.
"איכס, נמאס לי שאתה קורא את הזבל המרוכז הזה", זעפתי.
"יש פה קטלוג של בגדי ים, בואי תראי מה אני רוצה שתקני", הפתיע אותי.
"מה זההההה???", חשבתי שאני מתחרפנת, עאלק סקס חד-פעמי עם מישהי אחרת!
יומיים חלפו. המחשבה שאני רוצה להפתיע את החבר שלי הטרידה את מנוחתי והדירה שינה מעיניי באופן תדיר. עשיתי טבלת "בעד ונגד" הרעיון המטורף של נועה, והזמן התחיל לאזול. חשבתי להתייעץ עם חבר מאוד טוב של בן הזוג שלי, אבל לא רציתי להלחיץ את הבחור, שהיה עם רגל אחת בחופה ורשימת מוזמנים על הראש. אמרתי לעצמי שאתמודד עם הרעיון ואגיע להחלטה תוך יומיים שלושה.
עבר שבוע, יאנוש התחיל לגלות סימני עצבנות ומתח את העצבים שלי, שממילא היו כבר די רופפים. לא עבר יום שהוא לא ניסה לגלות, ניחושים אין ספור וטלפונים לכל החברים ובדיקות סמס בפלאפון, שמא השמדתי ראיות מפלילות. שום דבר, שמרתי על דיסקרטיות, שיתפוצץ!
למחשבה שהחבר שלי יהיה עם מישהי אחרת היו רגשות מעורבים. מצד אחד רציתי לשמח אותו, לתת לו להבין שאני לא מקובעת, אולי זה יגרום לו להעריך אותי יותר, ואולי לשבור את השגרה הזו שאפיינה אותנו כל כך במשך שנתיים. מצד שני המחשבה שהוא יהיה עם מישהי אחרת הטריפה אותי. אולי היא תהיה יותר טובה ממני? אולי זה יפתח לו את התיאבון? יש סיכוי שהוא ירצה לאשפז אותי בכלל? אולי אני מסכנת את הזוגיות שלנו? ומה אם הוא יבחר בחברה הכי טובה שלי?
"בר רפאלי תאסוף אותי בעשר?"
היום הגדול הגיע. יאנוש שלי פתח את עיניו עם שחר ליום חופש מהעבודה. על פניו נסך חיוך מדהים של ילד שהיום מלאו לו 30 (אבל הוא ממש לא נראה), הוא נשק לי, וגומות החן שלו הודגשו מתמיד, השיער שלו היה קצת מעוך, ורק קרן אור אחת האירה עליו בזוית, "your'e so damn beautiful", אמרתי, והוא נישק אותי בחזרה.
"תודה מותק. אז מה המתנה שלי?", שאל בפליאה.
השתתקתי. לא ידעתי מה לענות.
"נו.. אני לא מאמין ששכחת", הוא האיץ בי.
"לא שכחתי, אני רק חושבת איך להביא לך אותה", עניתי.
"זה כבד? את רוצה שאני אעזור לך להביא מהרכב?", המשיך לזרז אותי.
"ממ.. לא ממש, לדעתי היא בכלל אנורקסית, אבל יש לה אחלה גוף", אמרתי.
"יש!!! תודה מותק, בר רפאלי תאסוף אותי בעשר?", הוא התלהב כמו ילד קטן.
"כמעט, אבל מה אתה אומר על פעם אחת עם מי שרק תבחר?", הקשיתי עליו.
"כל אחת?", שאל.
"מי שתרצה", אמרתי.
"אז יש לי מישהי בראש, אבל אני לא יכול להבטיח שאני רוצה אותה רק פעם אחת", אמר בזהירות.
"סבבה", החלטתי לתת לו להתעלל בי. "מי הזוכה?".
"מי נראה לך? רק את!".
