גדול בעבודות קטנות

"חתכי יצירה" נקראת תערוכת עבודותיו של יעקב גילדור. בתור חסיד של יצירה בריאה ושלמה, שם התערוכה מעורר בי מועקה וכנראה נועד לצרום קצת. למה חתכים? 

התערוכה היא רטרוספקטיבה של חמישה עשורי יצירה, והיא מכילה מדגמים של תקופות רבות ושונות כל כך ביצירת האמן, עד כי לפעמים דווקא חסר. כמה מהסדרות המיוצגות בה חלקיות, יפות ומותירות טעם של עוד. אז כנראה שלפחות במובן הזה היא מצדיקה למרבה הצער את שמה.

גילדור. למה חתכים? (צילומים באדיבות מוזיאון רמת גן)

יעקב גילדור הוא יליד 1948, אמן אוטודידקט, פעלתן, שקנה לו שם בינלאומי. כמו כן, הוא הרפתקן המתנסה בסוגות שונות ובטכניקות שונות ומשונות. מאחוריו מעל ל-100 תערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם.

מי שחפץ להעמיק את היכרותו עם האמן, ישמח לדעת שעם התערוכה הושק ספר בן שלושה כרכים עבי-כרס הנמכר בדלפק. בספר מודפסות כ-1,000 עבודות  בשחור-לבן ובצבעים, וכן מאמרים מאת גדעון עפרת, בתיה ברוטין, ברנְד קוּסטר, מנהל הלנדסמוזיאום אולדנברוג בגרמניה ועוד.

רבות מן היפות שביצירות המוצגות ב"חתכי יצירה" שייכות לתקופה המוקדמת, מתחילת שנות ה-60 ועד תחילת ה-70. אלו יצירות קטנות במימדיהן ובפרטיהן, אבל מושלמות. דיוקנאות אדם ומקום, רבים מהם מונוטייפים, רישומי דיו או הדפסי עץ, ציורים ובהם חוה גילדור, בצבעים ובשילוב גבס, כולם משונים, מינימליסטיים ויפהפיים במיוחד.

הרפתקן של סוגות וטכניקות

אחר כך נגלות לנו תקופה סוריאליסטית של האמן ותקופה צרפתית, שבה עבד בצרפת וצייר באקוורל ובשמן בתי-קפה פריזאיים וקצת מטיילת-הים במארסיי והריביירה. העבודות הסוריאליסטיות מכילות הרבה מקלישאות המסורת, למשל הכלאות אדם-רהיט המעלות באוב את רנה מגריט או את בק, ובכל זאת רובן מעניינות מאד ויפות.

מהשטות עד החומרה

גם עבודות צרפת אינן פורצות דרך, אבל סואנות, מלאות הוד והומות אדם; אוירתן האנושית ססגונית, ויש בהן מהשטות ועד החומרה, מהשקט ועד הסערה. משתי הקבוצות הללו השתוקקתי לראות עוד.

יצירות שנות ה-90 וה-2000 של גילדור מגוונות הן סגנונית והן מבחינת רמתן. באופן כללי הן גדולות מימד, הרבה פחות פיגורטיביות והרבה יותר דרמטיות. מסתמנת בהן תמטיקה של דיכאון, סערות רגשיות, שכול, מלחמה, וגם מחנות ושואה. כמה מציורי הענק המופשטים והכמעט-מופשטים מפתיעים בעוצמתם.

רטרוספקטיבה של חמישה עשורי יצירה

באחרים נחשפות הרעות שבנקודות התורפה של האמן, בראשן המוטיב החוזר תכופות של נער עירום מכונס בעצמו בתנוחה עוברית - סמל דל מבחינה רעיונית ואולי קצת קיטשי.

לעומת עבודות קודמות, שהאפיון האנושי בהן קשוב וקונקרטי יותר, דמות הבחור העירום היא של אף-אחד, וכולה כאילו יצוג מופשט של כינוס-עצמי. הופעתו בציורים נדמית כאילו נועד לשמש מפתח למקרא העבודה כולה, אבל העבודה מצידה לא מספקת הקשר מספיק כדי לתת לו משמעות. לכל היותר הוא משקף נאמנה את עצם השימוש בו כהחלטה אמנותית מקופלת-פנימה, מובסת ועוברית.

מטרה בלי מטרה

גם סדרת עבודות הנקראות "מטרה" והמצויירות בטכניקות מעורבות על קרטון בצורת חייל חבוש קסדה, לוקה

בחסר. יש  בחלקה יש משהו רדוד וקולני. מתקבל הרושם שדווקא בתחום המוגבל לכאורה של דיוקנאות נדד גילדור למחוזות רחוקים יותר של דמיון מאשר בעבודות קונספטואליות כאלו.

דווקא בעבודות הקטנות, המסורתיות יותר והמינימליסטיות, ישנה מורכבות רבה יותר מאשר בכמה מעבודות-הענק העדכניות, שכמעט ומבקשות לשאת דברים. נכון ששתיהן מייצגות מבחינת הסגנון והתכנים את רוחות הזמנים בהן נוצרו, אבל אפשר להשתעשע במחשבה שהן מייצגות יותר מכך.

אולי היובל ההוא היה קטן, תיאורי ומורכב יותר. אולי היובל הזה גדול, כאוטי ופשטני יותר. אבל סך הכל המעלות של התערוכה גוברות על חולשותיה, ומומלץ בהחלט להיחשף אל "חתכי היצירה" של גילדור, אמן רב יכולות ומרשים.

"חתכי יצירה", יעקב גילדור, מוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן, רח' אבא הלל 146

לכל כתבות המדור לחצו כאן