שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    בעיניי, גבריות היא היכולת לחשוף רגש בלי פחד

    כן, אני רגיש. לפעמים נפגע מאוד בקלות. לפעמים אפילו בוכה. אבל את השיעור הכי חשוב, בעיניי, למדתי: בלי לתת לכאב לגעת בכל עצב ונים, בלי להשיל את הקליפה, גם האהבה, הקירבה, האינטימיות, לא ימצאו את מקומן בתוכי

    הלילה אני מרגיש ערום.

     

    לפני כמה שנים טובות, היתה מישהי שהכרתי, שלפעמים היו לנו שיחות נפש וכימיה נהדרת, ולפעמים היינו רבים על הדברים הכי מטופשים. כששאלתי אותה למה היא לוקחת כל דבר ללב, ובצורה כל כך אישית, נפגעת מדברים קטנים, היא ענתה לי משפט שבזמנו נשמע לי טפשי, אבל ככל שעובר הזמן אני מבין יותר ויותר כמה הוא עמוק ומשמעותי: “אם אני לא אתן לדברים הרעים לגעת בי, גם הטובים לא ייגעו”.

     

    באותה תקופה, חבר אחר אמר לי משפט נוסף שאני זוכר, בעיקר עם חיוך, אבל גם הוא נגע בי ונשאר איתי. כשסיפרתי לו על התחלה של קשר ביני לבין מישהי ששנינו הכרנו, אמרתי לו שכנראה היא עוד לא יודעת שיש לי רגשות כלפיה, והוא אמר לי בחוסר הטקט האופייני לו: “לפחד להגיד למישהי על הרגשות שלך, כשאתה מפחד לאבד אותה, זה פחד של נמושות”. 

     

    הרבה זמן עבר מאז, אבל החיים נוטים ללכת בספירלה, כמו קפיץ, אתה באותה נקודה, בסיטואציה כל כך דומה, אבל מנקודת מבט קצת יותר גבוהה. אם זה הבדל של שנים, או של תובנה קטנה. 

     

    הלילה אני מרגיש ערום, כי אני מרגיש שאין לי יותר רצון להסתיר את עצמי. אבל אני מפחד. שיחקתי את המשחק עד כה בצורה יפה. הפתעתי אפילו את עצמי, לא דמיינתי שאני יכול להיות כזה player. קיבלתי בהבנה את המשחקים שלהן, לא נתתי לתסכול לחלחל החוצה. תירצתי לעצמי שככה זה עובד. אבל הלילה פשוט נמאס לי. נמאס לי מכל אותן בנות שלא מוכנות לתת צ’אנס לרגש. 

     

    אני לא איזה מטרוסקסואל

    לא, אני לא מתאהב סדרתי. למען האמת, מעטות הבחורות שהוציאו ממני רגש כלשהו חוץ מסלידה בזמן האחרון. אני גם לא איזה מטרוסקסואל ששקוע בבועת הרגשות של עצמו ובוכה מכל שטות. אני בסך הכל מדבר על לתת צ’אנס לקשר רגשי.

      

    זה לא משנה אם זה מתחיל בסקס בשירותים או הודעה מפגרת בפייסבוק. בשיחות פילוסופיות אל תוך הלילה, או בסתם שיחת חולין בחנות.

     

    כן, אני רגיש. לפעמים נפגע מאוד בקלות. לפעמים אפילו בוכה. אבל את השיעור הכי חשוב, בעיניי, למדתי: בלי לתת לכאב לגעת בכל עצב ונים, בלי להשיל את הקליפה, גם האהבה, הקרבה, האינטימיות, לא ימצאו את מקומן בתוכי.

     

    האם נפגעתן כל כך קשה, שרק המחשבה על לחשוף רגש בפני בן אדם לא מוכר גורמת לכן להסתגר ולברוח? לא ביקשתי חוזה לאהבה, גם לא שום הבטחות.

     

    אני מרגיש לפעמים כאילו הדבר הכי מאיים בקשרים של ילדים בני גילי הוא המחשבה על זה שהצד השני מרגיש אפילו טיפה פחות או טיפה יותר. נעלמים אחרי צלצול אחד יותר מדי, או הודעת SMS רגשנית.

     

    לשחק משחק, להיות קשוח ולא לתת לשום דבר לגעת בך, זה לא אומץ. זה שיא הפחדנות. אומץ אמיתי, גבריות אמיתית, בעיניי, הוא כנות, יושר, יכולת לחשוף רגשות אמיתיים וכנים. על אף שזה מפחיד ועל אף שעלולים להיפגע.

     

    כי להסתיר את הרגשות ולהסתיר את עצמך, זה פחד של נמושות.

     

    הלילה אני מרגיש ערום ורוצה להיות ערום ורוצה לפגוש מישהי ערומה כמוני. לשים לרגע בצד את הציפיות, לא לבקש הבטחות, אלא רק מתוך מקום שנותן אפשרות לרגש כן ואמיתי להיווצר בין שני אנשים.

     


     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לא, אני לא מתאהב סדרתי
    צילום: jupiter
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים