גרושה כמו חדשה

אני לא יודעת איך להפיל עליך את הפצצה הזו", אומרת לי סיגל שביט, העורכת של "עונת החתונות", בתום שעתיים של שיחה על זוגיות, רווקות, חתונות, ילדים והתחושה שהיא נתנה לי שדווקא היא, העורכת, יודעת איך עושים את זה נכון. אני מזהה את המבט הזה בעיניה - ראיתי אותו בעבר אצל חברות וברור לי מה הולך לבוא: היא ואב בנה, מבזקן חדשות 10 והשחקן (לשעבר?), איתי ברנע, כבר לא יחד. בקרוב יגיעו לרבנות ויצטרפו לסטטיסטיקה, והמידע הזה צובע את שיחתנו בגוון חדש לגמרי, אבל אני מנסה לכבוש את אכזבתי ולזרום עם הניחומים שלה.

"זו פרידה מאוד טובה, באמת. אנחנו עדיין גרים זה ליד זה, ומגדלים יחד ילד, ומרגע ששחררנו את הזוגיות, אפשר היה להעמיק את החברות בינינו. מעולם לא אהבנו זה את זה כמו שאנחנו אוהבים היום. יש לי אהבה חדשה עכשיו, וכולנו יחד חיים באידיליה".

ובכל זאת, באנו לדבר על חתונות, והנה אנחנו מדברות על גירושין.

"אני לא בטוחה שלהתחתן מלכתחילה היתה החלטה נכונה. מה שבטוח, לא אתחתן ככה שוב. היה שם משהו של תמימות ופנטזיה, ואומנם לא חוויתי את זה בווליום הגבוה של הבנות שעבדתי איתן בסדרה, אבל במובנים מסוימים לקחתי בזה חלק. אני לא מחוסנת, הרי הסיפור הזה טבוע בכולנו. מה לעשות, כולם גדלים על אגדות".

זוגיות זה סבבה, אך הרדיפה אחריה מיותרת

אם יש אנשים שהם רוקמי חלומות, סיגל שביט (40) נהנית לפרום אותם. לראשונה עשתה את זה ב־2002 עד 2005 עם "דאבל דייט", תוכנית שפירקה לגזרים בסגנון דוקומנטרי מפורשן סינגלים שמגיעים לנשנש יחד סלט מוקפץ. ב־2005 יצרה וביימה את ה"מאסטרו" עם צביקה פיק, הריאליטי־סלב הראשון בישראל, ותקעה סיכה בבלון הסופר־סטאריות של מושאו.

"אני לא בטוחה שלהתחתן היתה החלטה נכונה". שביט (צילום: נועם יוסף)

וכעת היא חוזרת ב"עונת החתונות", שעולה בראשון הקרוב ב־HOT3 (ביקורת בעמ' 71), שם היא נותנת לשלוחיה, דנה מודן ורועי לוי, לכתוש זוגות לפני החתונה כפי שעשו ב"דאבל דייט". במסגרת של רצועה יומית יעקבו השניים אחרי זוג בשבוע, מטעימות הקבבונים, דרך החשפנים ושמלות המקפצת, ועד לחופה המיוזעת באולמי יקינתון. שביט אומנם החלה לצלם את התוכנית נשואה, אבל את הטקס שלה עם איתי ברנע (אח של עומר) עשתה באווירה שונה לחלוטין מזו.

היום כאמור, היא כלל לא משוכנעת שצריך טקס, וגם מושג הנצח פותח אצלה הרבה שאלות, אבל אם אפשר לחלץ משהו מהאג'נדה שלה, זה שזוגיות זה סבבה, אך הרדיפה אחריה מיותרת, והתעשייה שמקדשת אותה עם צ'קים וקולולו היא בכלל בלתי נסבלת.

שביט וברנע התחתנו לפני כשנתיים, כשהיו בעיצומה של הסערה הרוחנית של חייהם, כאשר הגורו שלהם, שי טובלי, מספר לנוכחים על המהלכים בגלקסיה שהביאו אותם זה לזה. באותה תקופה התגוררו יחד בקהילה השיתופית שמש חדשה של טובלי בקיבוץ מורן בצפון, עסקו במדיטציות, חוקנים ולימודים בבית הספר של החיים, ובמסגרתו, בין היתר, טובלי טען כי הוא הגלגול של ישות הנקראת בודהה מאוריון.

הסיקור התקשורתי לא איחר לבוא - הקהילה כיכבה בכתבה ב"אולפן שישי" בערוץ 2 וב"מוסף הארץ", שם הציגו אותה ככת מסוכנת, טענו כי טובלי סוחט כספים ושולט מנטלית בתלמידיו, ואף יוזם חילופי זוגות (הוא בתגובה הסביר כי ערבב את הזוגות שבקהילה, אך לא למטרות מיניות). שביט מצאה עצמה כדוברת הקהילה, הגנה על המורה שלה בכל הזדמנות, אך נכשלה במאבקה.

"משוגעת, משוגעת, אבל עושה את העבודה"

הקהילה התפרקה, שביט וברנע התמקמו בחזרה בברנז'ה התל אביבית, והיא גילתה כי פאזת הצ'אקרות הממושכת שלה לא פגעה בביקוש לשירותיה הטובים ומיד החלה לעבוד על "עונת החתונות":

"אחרי ששבתי ממורן התעשייה קלטה אותי בחזרה פנימה מהר. למזלי אין הרבה אנשי תוכן טובים, אז אנשים אמרו עליי, 'משוגעת, משוגעת, אבל עושה את העבודה'. אף אחד לא הגלה אותי, למרות שיש אנשים שלא יכולים להכיל את השינוי שעברתי".

ואיך יצאה מזה תוכנית?

"די במקרה. עבדתי בחברת מטר כמנהלת פיתוח, פיתחתי תוכנית לקשת בנושא חתונות ואחרי פרק אחד בנושא אמרתי שחייבים לעשות עונה שלמה כזו באותה מתכונת של 'דאבל דייט'. זה היה הכי 'האחים בלוז': התקשרתי לדנה ורועי, שאיתם לא הייתי בקשר רציף כל השנים, ולשרון קנטור, התסריטאית, שהיא חברה טובה, והצלחתי לאסוף אותם וכמעט את כל הצוות המקורי. כולם התלהבו נורא".

"מקווה שהתוכנית תצליח לחולל סדק בתוך החומה הזו של החתונות"

למה חתונות?

"חתונה זה מאבות הקונצנזוס בעולם המערבי ובישראל במיוחד, יש תעשייה שלמה סביב זה. קחי כאן בחורה מקרית ותבדקי איתה אם אין לה חוויה שלא מושלמת ומוצלחת עד שהיא לא מתחתנת. יש מעין הבטחה גדולה שהאושר הגדול נמצא שם, ואז מועמסות כל כך הרבה פנטזיות על היום הקטן והמסכן הזה, וחלומות ודמיונות שבדרך לשם נשכח הדבר שבשבילו עושים את זה - האהבה. יש משהו בתעשייה הזו שהוא ציני כלפיה. התוכנית הזו, כמה שהיא צינית, היא לא צינית כלפי אהבה אלא כלפי הציניות הזו. אולי זה יומרני, אבל אני מקווה שהיא תצליח לחולל סדק בתוך החומה הזו של החתונות, גם של איך עושים את זה. יש שם נרקיסיזם מאוד גדול".

אבל אלה בנות שנותנות לעצמן להיות נרקיסיסטיות ליום אחד. את הלכת לעשות חוקנים בגליל ולדבר על מודעות - זה לא יותר נרקיסיסטי?

"זה נכון שכולנו נרקיסיסטיים, יש משהו בחוויה האנושית שגורמת לנו להיות מרוכזים בעצמנו, במיוחד היום, זה עידן של אינדיבידואליזם והגשמה עצמית. אבל עם שי טובלי ניסינו להתבגר מתוך הנרקיסיזם הזה, ובחתונות, הנרקיסיזם שפגשתי היה פשוט מטורף. נשים אומרות - 'זה היום שלי, החתונה שלי'. ועומד שם הבן זוג שלך ואת רוצה להגיד לה, זה לא שלך, זה שלכם. כואב לי שאולי אותה בחורה תתגרש ותחיה חיים של סבל, כי היא כל כך עסוקה בשמלה שהיא לא מקפידה לבדוק אם בחרה את הבן זוג שלה באותה תשומת לב".

צילמתם זוגות שלדעתך לא צריכים להיות יחד?

"יש לנו זוג שכמעט ביטל את החתונה שלושה ימים לפני שהיא התקיימה. מה אני יודעת, אולי יש שיעור שהם צריכים ללמוד. אבל אני יכולה להגיד בגדול שפגשנו הרבה זוגות ששאלנו את עצמנו מה הם עושים יחד. הבעיה היא שזוגיות זה כמו דת, לא? הדת של החילונים. יש תפיסה ששופטת אותך אם אתה לא מתחתן, אם אתה לא עושה ילדים, או אם אתה לא עושה עוד ילד, כי אחד זה לא מספיק. לי למשל, יש ילד אחד ולא לא בא לי עוד אחד, ואנשים מתייחסים אליי כאילו אני פושעת. מקדשים נורא את המשפחה, אבל מה יש שם כבר? תפתחו ותראו 'סופר נני', ותראו מה יש שם".

זה לא תמיד לחצים מבחוץ, את יודעת. יש אנשים שבאמת רוצים להתחתן.

"כן, בעיקר נשים. יש להן את הדבר הזה, צורך תהומי בגבר, כאילו הוא משהו שמאשר אותן. אני באופי שלי מאוד עצמאית כלכלית ולא צריכה גבר לביטחון. עכשיו, עם הילד, גם הצרכים הביולוגיים שלי סופקו אז אני במקום אחר. התחתנתי בגיל 37, ולא סתם חיכיתי עם זה. אני רוצה להגיד לך שלדחות חתונה וילד זה טוב לעור הפנים ומשמר נעורים. את מרוויחה את הזמן הזה שלא חוזר, שבו את עושה דרך".

שביט: "אני לא נראית כמו איזו רוחנית מעופפת שהתחפפה"

אמת היא עדיין הערך המוביל לדבריה, והוא גם מה שגרם לה לתעד את החיים בקהילה של טובלי בסרט "אל תעזבי את תל אביב", ששודר לפני שנתיים בערוץ 8. בסרט סיגל נודדת בין השאנטי הצפוני לסקפטיות התל אביבית (שיוצגה על ידי חברים מהברנז'ה כמו גיורא חמיצר וטל מוסרי), ומנסה למצוא עצמה בין שני העולמות:

"לא קל לי להיחשף, אבל היה לי חשוב להשתמש בעצמי כדי להעביר את הדבר הזה. יש בי משהו שהוא מאוד נורמטיבי, אני מייצגת משהו אינטליגנטי ומחובר, אני לא נראית כמו איזו רוחנית מעופפת שהתחפפה, והיה לי חשוב להשתמש בדימוי הזה כדי להראות שאפשר לחיות מחוץ לנורמות ולקופסה. בדיעבד, היו בסרט מגבלות של חוסר ניסיון, אני חושבת שהיום הייתי מעבירה את הדברים יותר טוב. אני רוצה לעשות עוד סרט, אבל להישאר באזורים קלילים והומוריסטיים. אני לא רואה את עצמי דוקומנטריסטית כבדה שמייצרת אפוסים לערוץ 8. להומור יש את היכולת והדרך החתרנית אל ההקשבה".

היו רגעים שזעתי באי נוחות על הכיסא. "דאבל דייט" (צילום:ינאי יחיאל)

ועד גיל 37 היית רגועה?

"כן. מעולם לא היה לי את הפנטזיה, שישבתי וחיכיתי. עד שפגשתי את איתי לא היתה לי את החוויה של לרצות חתונה בלי קשר למושא ספציפי. שם הבעיה - הרצון להתחתן ולעשות ילד, אם הוא לא נולד מתוך מפגש אמיתי ואהבה, אז מה זה? רעיון, דימוי? ואז הארבע שעות האלה של החתונה לא ממלאות אותך בתחושה של הגשמה ושלמות ואושר. היו לנו את הזוגות שאמרו לנו למחרת החתונה שכלום לא השתנה אצלם. אתה הרי קם בבוקר עם אותה אשה ואותן בעיות. אני חושבת שהסדרה יכולה להביא מודעות למקום שאין בו מספיק כרגע. לצד הצחוקים. זה פורמט שמקדש את הבדיחה הרי".

כבר שכחתי שזו קומדיה. פתאום הכל נשמע נורא עצוב.

"אני לא חשה עצב, אני אוהבת לראות אמת. אמת לא יכלה להיות עצובה, אמת זה מצב עילאי".

לפעמים בהומור אנשים נפגעים, לא?

"כן אבל יש לי גבולות, והם מוגדרים בצילומים ובעריכות ובאנימציות ובאולפן. בכל פעם אני עוברת תהליך של איפה לעדן, לא להגזים, לא לעשת מניפולציות גדולות, להישאר במקום הכי נאמן לאמת. אבל יש עוד שתי נאמנויות - לבדיחה, שיהיה מצחיק ולרעיון שעומד מאחורי הסדרה. אם מישהו ייפגע מ'עונת החתונות', אבל עשרות זוגות יימנעו מחיים לא נכונים, זה שווה את זה. אני לא חושבת שאציל חיים אבל אולי אשפיע על אנשים להיכנס עם יותר תשומת לב וערנות לכל התהליך. הייתי מוכנה שיצחקו עליי בשביל כזה דבר".

ב"דאבל דייט" הייתם יותר אכזריים?

"אף אחד לא התכוון להיות אכזרי, אבל היו רגעים שזעתי באי נוחות על הכיסא. אני חושבת שהייתי אז במקום אחר מהיום, לא הרגשתי שיש לי אג'נדה ומשהו שמעניין אותי להגיד. מה שלמדתי במסע הרוחני שלי, זה שחשוב לי לתרגם את הלמידה למסרים קומיים. אז היה לי את זה הרבה פחות, ובכל זאת, אמרנו דברים על ההתנהגות האנושית. שמנו אנשים בסיטואציה שמקצינה התנהגויות אנושיות ונתנו לצופים הזדמנות להסתכל עליהן דרך זכוכית מגדלת".

לא משנה מה עשיתם, אנשים המשיכו לבוא.

"כי אנשים תמיד רוצים להיות בטלוויזיה. הפעם מובטח להם ירח דבש במתנה, אבל זו לא הסיבה היחידה שהן מסכימים לצילומים. זה נותן להם עוד נפח לקרנבל של חתונה, נפח זה מילה גדולה שם, אגב. הכל חייב להיות עם נפח".

צביקה פיק נפגע ממך אחרי "המאסטרו".

"כן, אבל עכשיו הוא שוב מדבר איתי. כתבתי לו מכתב התנצלות מאוד כן כשהייתי בהריון, ולקחתי אחריות על זה שלא הכנתי אותו למה שהולך להיות. בעבר היתממתי על זה שהוא נפגע, אבל בנקודה כלשהי הבנתי שבגדתי באמון שהוא נתן בי, והוא נתן אמון גדול. אני לא מתחרטת על איך שעשינו את 'המאסטרו', היא היתה מצוינת לו וגם הוא יודע את זה. אבל הוא הפקיד את החיים שלו בידיי, ושחרר ברמה שאף כוכב אחר לא עשה לפניו, ואני הייתי צריכה להיות יותר ברורה איתו".

אז היום את נחמדה יותר מאנשי טלוויזיה אחרים?

"יכול להיות. אני חושבת שכל האנושות בדרך לשם, לא? אנחנו לא אמורים לאהוב יותר? אני יודעת שמה שאגיד עכשיו יעורר ציניות, אבל אני מסתכלת על זה מפרספקטיבה של גלגולים".

היא גדלה בקיבוץ לוחמי הגטאות בצפון - מקום שאחראי לדבריה, על תפיסת העולם המשוחררת שלה, והזרים אותה לעיסוק בתקשורת בלי חרדות קיומיות. עבודתה הראשונה בטלוויזיה היתה בערוץ הילדים, ובתוך זמן לא רב מצאה עצמה בבית החם של ביפ, והיתה חלק מצוות "חלומות בהקיציס", לפני שיצרה את הסגנון האישי שלה, אותו היא מכנה סיטקומנטרי - הכלאה בין סיטקום ודוקומנטרי.

"הייתי פארטי גירל, זה נראה לי סקסי. רציתי להמשיך בנעורי הנצח התל אביביים האלה. לפעמים נדמה לי שהייתי ממשיכה ככה לנצח, בקלולסיות הזו, אבל בכל זאת התגנבה לחיים שלי תחושה שיש יותר מזה, תחושה של לופיות. עוד עונה, חו"ל, יוצאים למועדון, חוזרים, מסעדה, נחמד, ג'וינטים".

• עוד על סיגל שביט, מה יש לה נגד תוכניות ריאליטי ולמה היא לא היתה עושה את "מועדון לילה" - בגיליון פנאי פלוס החדש