יכול להיות שהילד שלי גאון?
למה צריך מבחני אינטליגנציה לילדים, מתי מודדים, מה שווה המדידה הזו ולמה זה טוב? הפסיכולוג גיל ונטורה מסביר, בטור נוסף על אבחונים פסיכולוגיים, מהם מבחני אינטליגנציה
רגיש. כל כך רגיש הנושא הזה. כותב רגיש היה מתייחס לכך בעדינות של סוחר פורצלנים בחלון ראווה. לרוע המזל, אני לא כותב רגיש.
מבחני האינטליגנציה נועדו בגדול לקבוע כמה אתה חכם. בדיוק כמו שאתה עולה ברגליים רועדות על מאזני האמבטיה כדי לבדוק כמה אתה שמן, מבחני האינטליגנציה מנסים לשקול אותך באופן מספרי ולספק לך צילום מצב על רמת האינטליגנציה שלך ביחס לאחרים.
עכשיו, מילא כשמדובר בעצמך, אבל כשתוקפים את הנושא מהזווית ההורית, סף הנפיצוּת עולה – עכשיו יקבעו האם הילד שלך חכם יותר או טיפש יותר מהילד המעצבן של השכנים המעצבנים.
ההשוואה למי יש גדול יותר היא מקור אימה עתיק יומין לבני אנוש ובעידן שבו כוח המוח מזמן החליף את כוח הזרוע כזירת התחרות העיקרית, חשוב להתייחס באופן מושכל למנת המשכל - מתי מודדים אינטליגנציה, עד כמה המדידה הזו שווה משהו ובעיקר – למה זה טוב?
אינטליגנציה רוחנית, מינית, כורדית
יש חתיכת פער תפיסה בין הציבור הרחב מחד ואנשי האקדמיה מאידך בנוגע לשאלות הללו. ההדיוט המצוי נושא בקירבו את האבחנה העממית (והשגויה) בין חוכמת החיים לבין "שכל של בית ספר".
אבחנה דבילית זו מגובה לא אחת בהרבה ספרי חרטה-ברטה המדשנים את מוחו של הציבור בהבלים על קיומן של שפע אינטליגנציות כיד הדמיון הטובה – אינטליגנציה רוחנית, מינית, אנרגטית, אינטואיטיבית וכורדית. חוקרים של היכולת השכלית האנושית, לעומת מפלגת עמך, יכולים להאיר את עינינו רבות בנוגע לקשר ההדוק שקיים בין פיתרון משוואות מתמטיות לבין היכולת "להסתדר בחיים" – שניהם ככל הנראה מרכיבים של אותה יכולת מנטלית כללית קריטית – האינטליגנציה.
מספר אחד - שקובע המון
ולכן לא נמרח אתכם, אימאל'ה ואבאל'ה. לציון ה-IQ של העולל יש משמעות, בייחוד אם אנחנו מבינים שמבחני המשכל מנסים בסופו של דבר להגיע לנתון מספרי אחד שימקם את הילד שלכם על רצף ביחס לחבריו בני אותו גיל. הנתון המספרי הזה, מנת משכל, מצוי בקשר סטטיסטי חזק מאוד עם הציונים בלימודים (בייחוד בבית הספר היסודי) ובקשר סביר עם שאר תחנות החיים המשמעותיות - הצלחה בתיכון, באוניברסיטה ובעבודה.
אינטליגנציה היא יישות בלתי דמוקרטית בעליל – לא נולדנו שווים, לא גדלנו זהים ולא התפתחנו עפ"י שטאנץ אחיד. ככל שעובר הזמן, הולכים ומתבססים ההבדלים האינטלקטואליים בינינו, והבדלים אלו נותרים – אם מסתכלים על מדגמים רחבים – די יציבים בחלוף השנים.
וכאן אולי יפתיע את הקורא לדעת, שעל אף הקשר ההדוק לכאורה למטלות בית-ספריות, רוב המשימות במבחני המשכל לגילים הצעירים שונות מהבעיות שבהן נתקלים הילדים בבית הספר. הן אמורות במידה רבה לספק לילד אתגר חדש ובלתי מוכר שעליו יפעיל את הפוטנציאל השכלי ה"נקי" שלו, כזה שמושפע מעט יחסית מהמטלות שבהן התאמן.
כמו כן, מחצית השאלות במבחנים אלו אינן עושות כמעט שימוש במדיום מילולי. מקופלת כאן תובנה משמעותית שלא מעט הורים כבר הבחינו בה על פרי בטנם – כושר הביטוי אינו ערוץ החוכמה היחידי. היכולת להסתדר במרחב, לתרגם הנחיה מופשטת לביצוע ידני, לתכנן זמנים, להתרכז ולהסיק מסקנות מתוך אוסף נתונים – כולם חלקים חשובים של האינטליגנציה שאינם חייבים ללבוש צורה מילולית.
רוב המטלות במבחני המשכל הינן בעלות מגבלת זמן הדוקה. גם כאן קיים פער בין הורים מודאגים ואנשי המקצוע. התפיסה העממית מסתכלת על מהירות הפיתרון כבונוס חיובי אך שולי. המחקר בתחום מראה שהיכולת לבצע את המטלה לא רק נכון כי אם גם במהירות הינה מאפיין חשוב של רמת משכל. בעידן שבו תחלופת המידע כל כך מואצת ואנחנו צריכים לסנן תדיר קונטיינרים של גירויים, חשיבותה של מהירות הביצוע רק עולה ומדידת הצלחתו של הילד במשימות מתוזמנות היא מרכיב שלא ניתן לוותר עליו בבחינת אינטליגנציה סטנדרטית.
בשביל מה צריך מבחני אינטליגנציה?
אז אם לא ביצעתם את ההיקש המתבקש מתוך שלל הנחות העבודה שפורטו לעיל, אומר זאת במילים ישירות ובוטות – בחינת מנת המשכל של הילד היא הליך מלחיץ! ברוב המקרים מדובר בהליך ארוך (בדר"כ כמה שעות, לעיתים בשני מפגשים), במקומות רציניים הוא יתבצע באופן יחידני (בוחן/פסיכולוג מול ילד), למרות שקיימות גם גירסאות ממוחשבות ויש חשיבות עליונה ליצירת אוירה נוחה ומאפשרת בחדר. ביצוע שכלי של ילדים נוטה להיפגע הרבה יותר (בהשוואה למבוגרים) מאלמנטים כמו אווירה לא נוחה, קשר לא טוב עם הבוחן או מצבי רוח.
אי לכך, כל ההורים שמעוניינים להעביר את ילדם תהליך של מבחן אינטליגנציה סתם לשם סקרנות, ריפוד אגו ומבלי שיש לכך הצדקה דחופה – תשכחו מזה! אם משעמם לכם, תלכו ללונה פארק.
הצדקה דחופה רלבנטית למקרים שבהם יש חשש ללקות למידה, בעיות רגשיות חריפות (ואז האבחון בתחום זה נותן מדד לכוחות האינטלקטואליים של הילד) או בדיקת אפשרות של פיגור שכלי. מאידך, יתכנו מצבים שבהם נבקש להעביר את הילד למסגרת מצטיינת כלשהי, מחוננת כדבעי ואז האבחון יתבקש לאמוד את מידת תותחיותו המוחית של העולל (ברור לי שזו הסיבה העיקרית שבגינה 99% מהקוראים ניגשו לעיין בכתבה זו...)
אפרופו לקויי הלמידה – מבחני המשכל עשויים להתברר כידידיהם הטובים ביותר, שכן לקות הלמידה, להבדיל מסתם רמה שכלית בינונית, מוגדרת כמצב שבו יש פער בלתי מוסבר או בלתי צפוי בין היכולת האינטלקטואלית הכללית של הילד (כפי שנמדדת ע"י מבחן אינטליגנציה) לבין הביצוע שלו במשימה בית ספרית ספציפית, כגון קריאה או חשבון.
לסיכום – שאלת בדיקת ציון ה-IQ של הילד היא שאלה מעניינת, אבל בדר"כ מיותרת. יש הרבה יותר טעם בבדיקת כישורים ספציפיים ובכלל עדיף לצמצם למינימום את המפגשים של הזאטוט עם המאבחנים לסוגיהם. הפעוט הוא פעוט, אך אינו אהבל בשום צורה והוא מודע מחד לייחודיותה וחריגותה של הסיטואציה, אך פעמים רבות אין לו אמצעים מילוליים ורגשיים לעבד את מלוא משמעותה. אל תשכחו את המסר ההורי החשוב והפולני – בשבילכם, דני הקטן תמיד יהיה הכי חכם בעולם.
גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג ומנחה סדנאות וקורסים בנושאי "הורות שפויה, הורות אפשרית"
