"סרטי ילדים הם לא סרטים סוג ב'"

 מתוך הסרט "דרונה ואני"

סרטים נחותים

"עם השנים השתרשה תדמיתם של סרטי הילדים כ'סרטים נחותים'", טוען לוי. "זאת מחשבה מכעיסה ומקוממת", הוא אומר. מצופה מההורים להפעיל חשיבה ביקורתית ושיקול דעת. "ילדים הם לא צופים פחות נבונים. הם לבטח לא פחות רגישים מקהל מבוגר. אם ההורים מרגישים שמדובר בסרט טיפשי, סביר להניח שגם הילדים יחשבו כך, רק שלילדים אין תמיד את היכולת לבטא את מה שהם חושבים או מרגישים".

בהתייעצות צמודה עם ד"ר אביטל מושינסקי, פסיכולוגית קלינית שצפתה בכל הסרטים יחד עם לוי, מופיע בתכניה גיל היעד שלו מתאים כל סרט. "לקחנו טווח ביטחון ותמיד החמרנו כלפי מעלה; אם היתה התלבטות אם זה סרט שמתאים לבני 6 או 7, הלכנו על 7. בסופו של דבר אני מאמין שכל הורה יודע מה מתאים לילד שלו".

קבוצת הסרטים המיועדת לילדים עד גיל 7 דובבה במיוחד לעברית לכבוד הפסטיבל, על מנת לאפשר לצופים הישראלים לצפות בסרטים זרים מבלי לקרוא את הכתוביות.

לוי מאמין ש"כל נושא כמעט יכול להתאים לסרט לילדים. "השאלה היא איך מספרים את הסיפור. אפשר למצוא בפסטיבל גם סרטים שמתמודדים עם נושאים קשים כמו אובדן של הורה או פרידה של חברות טובות, אבל מטופלים ברגישות ובעדינות ואופטימיות שמתאימים לילדים. סרטי ילדים יכולים לעסוק גם בתמונות קשות כמו אב מכה או איך זה להיות אח של ילד אוטיסט, השאלה היא איך מטפלים בנושאים הללו מבחינה גרפית ורגשית. נכון, יש אלמנטים, נושאים ומראות שילדים אינם אמורים להיחשף אליהם, אבל כשהסרט מסופר דרך פילטר מרכך שמתווך בעדינות את החוויה הרגשית אל קהל היעד הצעיר שלו - החוויה היא אדירה".

 מתוך הסרט "יוקי ונינה"

סרט חוצה גילאים

למי שתוהה, הפסטיבל דווקא מציג סרטים אופטימיים, חיוביים וכייפיים, "אבל כאלה שלא עושים הנחות לקהל שלהם", מדגיש לוי. "סרטי ילדים הם לא סרטים סוג ב' וילדים אינם צופים פחות ביקורתיים. רק חבל שתעשיית הקולנוע חוטאת ומוציאה לעיתים קרובות שם רע לז'אנר הזה. לקח לי הרבה זמן והרבה פסטיבלים כדי להבין שסרטים לילדים הם קודם כל סרטים שמכבדים את הצופים הצעירים שלהם. ליצור עבור ילדים זו אמנות נשגבת ובסופו של דבר סרט טוב לילדים הוא סרט טוב גם למבוגרים שצופים איתם. זה חוצה גילאים".

לוי טוען שחשוב ש"ילדים יחשפו כבר מגיל צעיר אל סוגי סיפורים וצורות התבטאויות קולנועיות שאינן רק מסחריות והוליוודיות. כשילד רואה סרט ובו גיבור או גיבורה המתמודדים עם נושא שמעסיק גם אותו, הוא מרגיש מיד סוג של שותפות גורל. הנה – הוא לא לבד בעולם, הוא לא היחיד שמרגיש את הדברים האלה וחושב את המחשבות הללו".

על ההורים הוא מטיל את האחריות לבחירת המזון הרוחני של ילדיהם. "כמו שמבוגרים מקפידים (או אמורים להקפיד) על תזונת ילדיהם, חשוב לדעתי להקפיד גם על התרבות והקולנוע שהם צורכים. אין הכוונה לסרטים משעממים, מנוכרים ו"אליטיסטים", אלא לסרטים שבאופן נדיר נותנים את מלוא הכבוד לקהל היעד שלהם, צעיר ככל שיהיה ומבינים שהוא זקוק ליצירות מושקעות, מורכבות וחכמות לא פחות מאשר הקהל הבוגר".

לוי מוסיף שעד שהקולנוע המסחרי יציין את גילאי היעד שאליו מיועדים הסרטים שהוא מציג, הורים צריכים לקרוא ביקורת ולהתעניין בתוכן על מנת לקבוע האם הסרט מתאים לילדיהם. ובכל מקרה שנפלה טעות בבחירה מותר לקום ולצאת. חבל להישאר אם הילד לא רוצה או שההורה מרגיש שמדובר ביצירה לא מתאימה".

 מתוך הסרט "סם הדייג"

בין הסרטים שיוקרנו השנה בפסטיבל תוכלו לראות את הסרט "עץ הקסמים" (Magic Drzewo), המבוסס על סדרת הטלוויזיה זוכת פרס האמי ומוגדרת כסדרת הטלוויזיה הטובה ביותר לילדים שנעשתה אי פעם, המספר על עץ אלון עתיק בעל תכונות קסם. יצירה דוקומנטרית מטלטלת "החיים שלנו" (This way of life), שזכתה לציון לשבח בפסטיבל ברלין האחרון ומספרת על משפחה מאורית שבחרה לחיות באורח חיים אלטרנטיבי בניו זילנד. הסרט הניו-זילנדי "בוי" (Boy), זוכה פרס דוב הזכוכית בפסטיבל ברלין האחרון, שמספר על הנער בוי שתדמית האב המושלם שיצר בדמיונו מתנפצת עת שובו של האב לאחר היעדרות ארוכה.

לוי אומר כי "ילדים מועדים יותר מהמבוגרים לצפות בסרטים שאיכותם אינה גבוהה, לכן החלטנו להביא סרטים וסדנאות מהטובים בעולם, כדי לחשוף ילדים אל עולמות וסיפורים לא מוכרים, אך גם כדי להכיר להם דרכי עשייה קולנועיות אחרות". פרטים נוספים באתר הפסטיבל.