הבחורות שעושות לכם את הטלוויזיה

ריבי טל

בת 30, כתבת תרבות וחדשות ברשות השידור

קצת על התפקיד: התפקיד שלי כולל עשיית תחקיר ומציאת אייטמים, צילום ובימוי של כתבות בשטח, כתיבת תסריטים, הקלטת קריינות ועריכת הכתבות יחד עם עורך הווידאו. כמו כן אני מגישה פינת תרבות שבועית, כך שעליי למצוא ולצלם את האייטמים, לכתוב את הטקסטים ולהגיש אותם. בקיצור, חוץ מקפה - אני עושה כמעט הכול.

איך הגעתי לתפקיד: במשך חמש שנים עסקתי בדוגמנות (דרך סוכנות "לוק"), ובמקביל למדתי שנה וחצי בקורסים למשחק והשתתפתי בפרסומות. כשהתקבלתי ללימודי ארכיטקטורה בטכניון, הציעו לי לגשת לאודישן לתפקיד כתבת בחדשות הוט. למרות שלא היה לי ניסיון הרגשתי שאני יכולה להיות טובה בתפקיד, וזה בדיוק מה שאמרתי לבמאי. התקבלתי ומהר מאוד נכנסתי לעניינים בכל מה שנוגע לכתיבה, משם עברתי ל"ערב טוב עם גיא פינס" וכך הגעתי אל התפקיד הנוכחי.

קיבלתי את הג'וב בזכות: אמונה בעצמי, כישרון וקצת חוצפה בריאה. יש לי סקרנות טבעית לשאול שאלות, לפתח נושאים, לנסות להבין מה הגיע, מאיפה ומדוע, ואלה תכונות שנדרשות לכל עיתונאי.

תקנאו בי כי: כמעט בכל יום יוצא לי לפגוש אנשים חדשים ומעניינים במקומות שונים, ויש לי זכות לשאול אותם (כמעט) כל שאלה שעולה על דעתי. במילים אחרות, העבודה שלי היא לשוחח עם אנשים, וגם משלמים לי על זה.

החלק הכי מגניב בעבודה שלי הוא: חוסר השגרה. אין לי לו"ז קבוע ונושאי הכתבות משתנים כל הזמן - מסיקור אירועים ותערוכות, דרך כתבות על סיפורים אישיים ועד כתבות בנושאים קולינריים (הנושא החביב עליי ועל רוב הצלמים במערכת). פעם אפילו עשיתי כתבת מחקר על "מה אוכלות עזים". לא חסר עניין, במיוחד כי בערוץ 1 ניתנת במה לנושאים מגוונים בתרבות ובאמנות ואני מתחברת אליהם בקלות.

החלק הכי מבאס הוא: חוסר השגרה. קורה שאני מסקרת אירוע בשעה מאוחרת בלילה ולמחרת צריכה להגיע מוקדם בבוקר לעבודה כדי לערוך את הכתבה. בחלק גדול מהכתבות אי אפשר לדחות את הצילומים כי האייטם חייב להיות משודר היום - או שבכלל לא.

העובדה הכי פחות ידועה על התפקיד היא: שמה שאת רואה על גבי מסך הטלוויזיה הוא הרבה פעמים אשליה. הכתב או המגיש עומד מול המצלמה מאופר ומחויך, אבל לפעמים יש לו כאב ראש, אולי הוא רב אתמול עם אשתו או שסתם זה לא היום שלו. אבל ברגע שהמצלמה נדלקת, הוא חייב להיכנס מיד לתפקיד.

פסגת השאיפות שלי היא: להמשיך לעבוד בחופש יצירה וליהנות ממה שאני עושה. הטייטל פחות מעניין אותי.

אם לא הייתי כתבת תרבות וחדשות, הייתי: ארכיטקטית, ציירת, מנהלת שיווק או מאלפת כלבים. לאן שהחיים היו מובילים אותי.

עצה ששווה את משקלה: קשרים ומרפקים הם חשובים, אבל ללא כישרון הם בדרך כלל לא יצליחו לקדם אותך לאורך זמן.

איך תהיי כתבת חדשות - הטיפים של ריבי:

1. זה תחום שתואר בתקשורת בהחלט יכול לעזור בו, אבל הוא לא ממש הכרחי. ענף הטלוויזיה והעיתונות שופע אנשים שהגיעו מתחומים אחרים. הכישרון לשאול את השאלות הנכונות בזמן הנכון, הוא תכונה הכרחית לכתב מוצלח בעיניי. צריך גם לדעת מתי לא לשאול כלום, פשוט לשתוק ולתת להתרחשויות בשטח לדבר בעד עצמן.

2. גם אם למדת תקשורת או לקחת קורסים בבית ספר לתסריטאות, חשוב מאוד לחיות ולנשום את התחום: לצפות במנחים ותיקים מגישים תכניות טלוויזיה, לשים לב למבנה התסריטים בכתבות שמשודרות במהדורות החדשות. תמיד יש עוד מה ללמוד.

3. מקום טוב להתחיל בו הוא מערכות החדשות המקומיות, שבהן אפשר לצבור ניסיון בעל ערך רב בעבודה מול מצלמה ובכל מה שנוגע להפקה ולעריכה של אייטם חדשותי.

4. קיבעון הוא המכשול הגדול של כל כתב. תמיד כדאי לחקור, להתבונן מהצד ולנסות "לצאת מהקופסה" ולחדש.

5. ולא פחות חשוב: אל תגיעי לצילומי שטח בנעלי עקב. אחרי כמה שעות של תיזוזים מלוקיישן ללוקיישן, יהיה לך מאוד קשה ליישם את העצות הנ"ל.

יולי ברקאי בר־נוי

בת 27, אחראית על דסק האופנה בתכנית "חדשות הבידור"

קצת על התפקיד: אני ראש דסק האופנה והפרסום של מגזין הבידור היומי "חדשות הבידור" עם ליאון רוזנברג. העבודה שלי היא בעיקר מול יחצנים, אנשי קשר אישיים וסוכנים, שדרכם אני מגיעה מדי יום אל כל הידיעות החדשותית הקשורות לפרסומות חדשות, קמפיינים נחשקים, צילומי אופנה ועוד. לאחר שאני סוגרת עם עורכי התכנית את האייטמים הנבחרים ליום צילום, אני מוציאה כתב עם תחקיר מפורט ושאלות לסלבס שאני כותבת מראש, כשהמטרה היא להביא לצופים את כל הדברים החמים ביותר הקשורים לאופנה ולפרסום בארץ. בנוסף אני מגישה את פינת האופנה "מי לבש אותו טוב יותר?", שבודקת בכל שבוע מי מבין שני ידוענים לבש את אותו הבגד טוב יותר.

איך הגעתי לתפקיד: תוך כדי לימודי תואר ראשון בתקשורת וניהול שמעתי שמחפשים מפיקה ברדיו FM99. ניגשתי לריאיון עם הרבה נחישות והתקבלתי, ולאחר שהתכנית ירדה המשכתי לעבוד בבתי הפקה שונים. על המשרה ב"חדשות הבידור" שמעתי ממש במקרה במהלך חופשה בתאילנד. הגשתי קורות חיים, ולאחר כמה שבועות מורטי עצבים קיבלתי את ההודעה המשמחת מעורכת התכנית.

קיבלתי את הג'וב בזכות: 30% בזכות הניסיון שלי, 30% בזכות התשוקה והידע שלי בתחום האופנה בארץ ובחו"ל, 30% בזכות התחרותיות והעקשנות שלי ו־10% בזכות העיניים ה"צהובות" שלי.

תקנאו בי כי: אני מוזמנת לעשרות השקות בשבוע ופוגשת אנשים מרתקים (לאו דווקא סלבריטאים). ויותר ברצינות: אל תקנאו - שימו לכן מטרה וגם אתן תגיעו אליה.

החלק הכי מגניב בעבודה שלי הוא: שכל יום נראה אחר מקודמו.

החלק הכי מבאס הוא: שלרוב אני כל כך עמוסה בעבודה, שלא יוצא לי לצאת מהמשרד ולראות את כל האייטמים שאני סוגרת, כמו תצוגות אופנה וצילומי קמפיין.

העובדה הכי פחות ידועה על התפקיד היא: שחלק גדול מהעבודה שלי הוא בטלפון או מול המחשב, ולרוב במקביל.

פסגת השאיפות שלי היא: לשבת לקפה עם אופרה וינפרי.

אם לא הייתי אחראית דסק אופנה, הייתי: מעצבת תכשיטים. יש לי אובססיה קלה לאקססוריז בכלל ולתכשיטים בפרט. כשיש לי זמן (מה שלא קורה הרבה) אני מאוד אוהבת לפרק ולהרכיב תכשיטים מחדש.

עצה ששווה את משקלה: תתנהגי כאילו את עושה את הדבר הכי חשוב בעולם, אבל אף פעם אל תשכחי שזה בסך הכול טלוויזיה.

איך תהיי אחראית דסק אופנה - הטיפים של יולי:

1. אם את רוצה לפתח קריירה בתחום התקשורת, התחילי לחפש עבודה בתעשייה. זכרי שאין דבר כזה עבודה "שחורה" - מכל עבודה לומדים וכל עבודה תקדם אותך עוד שלב בדרך למטרה.

2. חשבי מחוץ לקופסה. לאורך הדרך יהיו כאלה שיגידו לך "לא". הילחמי, אבל תמיד תחשבי על תכנית חלופית כדי לקבל את אותה התוצאה.

3. אי אפשר לדעת איפה תמצאי את ההשראה שלך לכתבה, לכן תמיד הטי אוזן, הקשיבי והתענייני. ככה יצא שפגשתי את המלבישה של הסדרה "גוסיפ גירל" במסעדה תל אביבית.

4. תרגילי את עצמך להתעדכן מדי יום במגוון אתרים ובלוגים של אופנה מהעולם. אם יש לך זמן ומוזה, צרי לעצמך בלוג שכזה.

5. העבודה בתכנית בידור יומית היא תובענית, לחוצה ותחרותית מאוד. נסי לתעל את האנרגיות האלה למקומות חיוביים, ואז תצלחי להפיק מהן רק דברים טובים.

6. וכמובן, הישארי נאמנה לעצמך ואל תוותרי או תתנצלי על הרעיונות שלך. אולי הם לא תמיד יתאימו למקום ולזמן, אבל אי אפשר לדעת לאן הם ייקחו אותך.

יעלי אבנרי

בת 35, עורכת ראשית

קצת על התפקיד: עורך ראשי של תכנית טלוויזיה בכלל ובז'אנר הריאליטי בפרט הוא מי שמוביל את הפרויקט הן בצד התוכני והקריאטיבי והן בצד הניהולי של צוות התוכן: משלב הפיתוח, הליהוק וההכנות לקראת הצילומים, דרך תקופת הצילומים ועד לסיום תקופת העריכות. העורך אמנם מוביל את הפרויקט, אך העבודה היא כמובן עבודת צוות עם הבמאי, צוות ההפקה, התוכן, במאי העריכות ועורכי הווידיאו.

איך הגעתי לתפקיד: התחלתי את דרכי בעולם הטלוויזיה לפני 11 שנה (הייתי תחקירנית בתכנית האירוח של אמנון לוי, רכזת מערכת ועורכת משנה בתכניות אקטואליה בחדשות ערוץ 2 ובתכנית "הראשון בבידור עם דודו טופז" ועוד). התכנית הראשונה שערכתי הייתה השעשועון "משחק מקדים" עם גלית גוטמן. מאז ערכתי פרויקטים דוקומנטריים, בידוריים ואקטואליים, עד שנכנסתי לעולם הריאליטי. ב"הישרדות 1" הצטרפתי לצילומים כתסריטאית וכעורכת. לאחר מכן הייתי העורכת הראשית של "היפה והחנון", הייתי שותפה בפיתוח פורמט הריאליטי הסלולרי־אינטרנטי "מגודלים", שכבר נמכר למדינות רבות בעולם, וכך הגעתי לדרמת הריאליטי "TLV - עושים את תל אביב" - ז'אנר המשלב דרמה עם ריאליטי. עבור עורכת תוכן זה החלום בהתגלמותו: יצירת תכנית חדשה שהיא גם ז'אנר חדשני והכי פרשי שיש.

קיבלתי את הג'וב בזכות: בכל מקצוע בתעשייה הזו ההצעות שאתה מקבל וההישגים שלך הם פרי של ניסיון, למידה, עשייה והשקעה. אין קיצורי דרך - איש תוכן טוב הוא כזה שהתנסה בהרבה ז'אנרים, שבכל אחד מהם נחשפים ליכולות ולטכניקות עבודה וניהול אחרות. ההתקדמות בתעשייה דורשת חשיפה לשיטות עבודה שונות, כמו גם קילומטראז' ארוך של אימון היכולות הקריאטיביות שלך כאיש תוכן, עד שאתה מתעצב לחשיבה עצמאית וקו ייחודי משלך.

תקנאו בי כי: אמנם העבודה שלי קשה ודורשת שעות רבות, לילות בלי שינה ושבתות על סט הצילומים ובחדרי העריכה, אבל זו עבודה יצירתית ומלהיבה שאין בה גבול למה שאפשר לעשות. העיקר זה לקום בבוקר ולגרום לפנטזיה שלך להפוך לקלטת.

החלק הכי מגניב בעבודה שלי הוא: שאין שגרה או שעמום. כל כמה חודשים אני מחליפה פרויקט ומתחילה לפנטז מחדש.

החלק הכי מבאס הוא: ללא ספק - הלחץ, שעות העבודה המטורפות והמחיר האישי שמשלמים בתקופות הלחץ האלה. לָרוב הפרק החדש שצריך לעלות לאוויר בעוד שבוע מנצח את הרצון לבלות ערב עם חברים. תעשייה של חולי נפש, כבר אמרנו?

העובדה הכי פחות ידועה על התפקיד היא: שהעורך הראשי הוא היחיד שאינו ישן בלילה. האחריות על כל שלב בהכנת התכנית היא עליו, והוא מחויב לספק תוצאות לבית ההפקה, לערוץ וכמובן לצופים, שיקבעו את רמת ההצלחה של הפרויקט.

פסגת השאיפות שלי היא: לעבוד פחות קשה ועדיין להביא למסך מוצרים טובים, וגם להמציא את הפורמט שישגע את העולם.

אם לא הייתי עורכת ראשית, הייתי: בעלים של חושות בסיני. קיצוניות. אין באמצע.

עצה ששווה את משקלה: הדרך הארוכה משתלמת - איש תוכן שרוצה להפוך לעורך צריך להתחיל מעריכת פרויקט קטן, שעשועון או תכנית קטנה אחרת כדי להתרגל לרעיון "האחריות המלאה".

איך תהיי עורכת ראשית - הטיפים של יעלי:

1. תמיד עדיף להכיר מישהו שעובד בתחום או מכיר מישהו שמכיר מישהו שעובד בתחום, אבל גם אם לא - העבירי קורות חיים לבתי הפקה באופן קבוע, עד שיגיע הטיימינג (וזה קורה לכולם!) שבו בדיוק מחפשים תחקירנית. משם זה תלוי רק בך.

2. התחילי כתחקירנית בתכנית טלוויזיה - בידור, אקטואליה, אירוח, מה שמתאפשר. כך תוכלי ללמוד מושגים בטלוויזיה, ללמוד לעשות תחקיר, לתצפת על עורכי המשנה והעורכים הראשיים ובעיקר ללמוד, ללמוד וללמוד.

3. הרבה אנשי תוכן למדו תקשורת וחלקם למדו טלוויזיה וקולנוע. זה מומלץ מאוד, אבל בתחום התוכן הפרקטיקה, ההשתפשפות והניסיון בשטח הם שיקבעו את רמת המקצועיות שלך.

4. תכונות נדרשות לעבודה כאיש תוכן: יסודיות, אינטליגנציה, נכונות ללמוד, יצירתיות, הומור, התמצאות באקטואליה על סוגיה השונים ונכונות להקריב הרבה משעות היום - לפחות בשנים הראשונות.

לירז ברוש

בת 27, תחקירנית בערוץ 10

קצת על התפקיד: כתחקירנית אני תמיד מחפשת את "הסיפור" שעליו אני רוצה לעשות אייטם - בין אם מדובר בסלבס ובאנשי בידור, או בכל אדם עם סיפור חיים מעניין. לאחר מכן אני עורכת תחקיר טלפוני וריאיון, ובתוך כמה ימים אני רואה את התחקיר קורם עור וגידים בצילומים באולפן הטלוויזיה. בימים אלו אני עובדת כתחקירנית בתכנית "המקצוענים" בערוץ 10, שמתארחים בה מומחים ממגוון תחומים.

איך הגעתי לתפקיד: למדתי תסריטאות, כך שהיה לי ברור שאני רוצה לעסוק בכתיבה לטלוויזיה או לקולנוע. חברה שלי מהלימודים עבדה כתחקירנית, ולאחר כמה פרויקטים משותפים שצלחנו יחד כתסריטאיות היא המליצה עליי. הוזמנתי לריאיון העבודה והתקבלתי.

קיבלתי את הג'וב בזכות: סבלנות ונחישות. שלחתי קורות חיים להרבה מקומות, אבל לא הוזמנתי לאף ריאיון עבודה, ובכל זאת לא איבדתי תקווה.

תקנאו בי כי: אם יש משהו או מישהו שאני רוצה לפגוש, להכיר או לחקור מכל קליקה או תחום, אני פשוט עושה עליו תחקיר. וחוץ מזה, אני מרחיבה את הידע הכללי שלי מדי יום. נושא שלא ידעתי מה פירושו בבוקר - בערב כבר אוכל לתת לך עליו הרצאה.

החלק הכי מגניב בעבודה שלי הוא: למצוא את הסיפור, לשמוע או לקרוא על משהו מעניין ולהחליט לחקור אותו לעומק. למעשה, אני זו שקובעת בין היתר על מה אני הולכת לעבוד השבוע.

החלק הכי מבאס הוא: שזה לא נגמר אף פעם ואין כמעט רגע של נחת. אני עובדת כרגע בתכנית יומית שצריך לייצר בה אייטמים כל הזמן, ולכן הרבה פעמים אני לוקחת את העבודה הביתה כדי להספיק לעמוד בדד־ליין. אבל כשאני חושבת על זה, כשאוהבים את העבודה לא בטוח שמבאס כל כך לקחת אותה הביתה.

העובדה הכי פחות ידועה על התפקיד היא: הסיפוק המהיר. באתי, טלפנתי, קבעתי, תחקרתי, ערכתי והופ - זה בטלוויזיה!

פסגת השאיפות שלי היא: לעשות סרט קולנוע או תכנית טלוויזיה קונספטואלית משלי (ואני בהחלט בדרך לשם, כי קיבלתי מענק פיתוח מקרן לקולנוע על תסריט שכתבתי בשנה שעברה).

אם לא הייתי תחקירנית, הייתי: המון דברים. הרבה שנים לא ידעתי מה אני רוצה לעשות "כשאהיה גדולה". הייתי שחקנית, כנרת, למדתי עיצוב, עבדתי כמלצרית וכטבחית והספקתי המון. כשלמדתי תסריטאות, הרגשתי לראשונה שמצאתי את מקומי, בעיקר כי זה מקצוע מאוד ורסטילי שמאפשר לי להיות יצירתית.

עצה ששווה את משקלה: תהיי סקרנית ואל תפחדי מזה שבגיל 23 עדיין לא התקבעת על מקצוע אחד.

כך תהיי תחקירנית - הטיפים של לירז:

1. כדאי ללמוד מקצוע כמו תקשורת, קולנוע או תסריטאות. זה פותח הרבה דלתות, הן מבחינת מעגל האנשים שעובדים בתעשייה והן מבחינת הידע והניסיון שתרכשי. זה מאוד מעשיר ויהפוך אותך לעובדת טובה יותר.

2. תהיי עם העיניים פקוחות כל הזמן. משרה בתחום שמתפנה נחטפת מהר. עברו 12 שעות ולא טיפלת באיוש המשרה לטובתך? פספסת. ממש כמו נדל"ן בתל אביב.

3. כמו בכל תחום, גם כאן כדאי להכיר אנשים שכבר עובדים בו. אם תוכיחי את עצמך והם ימליצו עלייך, כבר תהיי עם חצי רגל בפנים. דבר נוסף: בכל פרויקט שאת עובדת עליו, השקיעי ביחסים עם הקולגות והקפידי להיות רצינית ומקצועית. אף פעם אי אפשר לדעת לאן זה יתגלגל.

4. למדי להקליד בקצב הדיבור - זו אחת היכולות שהעבודה הזאת דורשת. בזמן שאני מראיינת, אני כותבת את כל מה שהמרואיינים אומרים. הטכניקה הזו היא משהו שמאוד מקפידים עליו, כדי שחלילה לא יתפספסו דברים בדרך.