הוא נעץ בה כוכב משגע

הבתול

הַבָּתוּל גָּהַר כְּנִלְהָב לְרַגְלֶיהָ,

חָדַר בְּאַפּוֹ אֶל פְּנִים יְרֵכֶיהָ וּבְטֶרֶם פָּגַע בּוֹ הָרֵיחַ

גָּמַר. נוֹזֵל אֲדַמְדַּם כִּסָּה אֶת חֲזִית תַּחְתּוֹנָיו

אוֹתָם הֵסִיר בַּשֵּׁירוּתִים וּמִבּוּשָׁה. וְהָיוּ מְבוּשָׁיו

רֵיקִים וּדְבִיקִים וְהַנֵּרוֹת בַּחַלּוֹנוֹת הָיוּ דּוֹלְקִים וְאַחַר כָּךְ הִיא

שָׁלְחָה לוֹ מִכְתָּב שֶׁנָּבְלוּ בּוֹ פְּרָחִים וְהַבָּתוּל כְּבָר הִנְבִּיט

בְּלִבּוֹ נְקָמָה. הוּא הִצְמִיחַ פְּצַעֶיהָ. הוּא דִּמֵּם

אֶת לִבָּה וְחָזַר לְחַזֵּר אַחַרֶיהָ. פַּעַם שָׁכְבוּ בַּמִּטָּה.

הִיא קָרְאָה לַשּׁוֹבָב לַעֲלוֹת. הוּא נָעַץ בָּהּ כּוֹכָב מְשַׁגֵּעַ

וְאָמַר לָהּ שֶׁלֹּא.