תנו לה קצת דם, שתשתוק
מאז גילינו את קירסטן דאנסט ב"ראיון עם ערפד", היא ממשיכה לחזור אל חיינו בתפקידים דרמטיים. אבל בכל פעם שהיא פותחת את הפה, הדבר היחיד שיוצא זה ניביה המחודדים. אויש, תפרשי
קירסטן דאנסט מפחידה. היא כל כך מפחידה, שממשיכים להעסיק אותה בהוליווד, למרות שהיא הוכיחה, פעם אחר פעם, שהקריירה שלה היתה צריכה להיעצר לפחות לפני שלוש שנים, כשהיא הרסה סופית את טרילוגיית "ספיידרמן".
בסך הכל מדובר בבחורה בלונדינית די יפה בת 28, שכל עוד היא שומרת את פיה סגור היטב, נוכחותה על המסך נסבלת איכשהו. אבל, כשהיא פותחת את הלוע, מתגלה טבעה האמיתי: מעבר לכך שהיא לא יודעת לשחק, מתקבלת תחושה עזה שהיא עומדת לזנק על מי שעומד מולה, ולנגוס בצווארו.
דאנסט. בחורה חדה
כנראה שדאנסט, שפרצה לתודעה ב-1994 כשהיתה בת 12 בלבד בתור קלאודיה מ"ראיון עם הערפד", לקחה את התפקיד ההוא של ילדה ערפדית הרבה יותר מדי ברצינות. המראה החיוור והניבים המחודדים מדי גם ככה, שהשיגו לה את התפקיד רווי המלמלה והדם ליד בראד פיט וטום קרוז, חזר לנשוך את כישורי המשחק שלה. עד כדי כך, שכל מה שיש בה הוא אותה הבעה ספק נעלבת ספק מרושעת, והניבים. אוי, הניבים.
נשיכת הגאות והשפל
לא מפתיע שהיא אמרה בעבר שזה הסרט האהוב עליה מאלו שעשתה עד כה. רק חבל שאם היא כבר נראית כמו ערפד, היא לא מנצלת את הסגנון האופנתי הזה, ומתעקשת לשחק תפקידים מתקתקים, שלא הולמים אותה.
דאנסט כקלאודיה ב"ראיון עם ערפד". תפקיד חייה
לפני שדאנסט נהפכה ליצור הלילה, היא שיחקה בפרסומות כבר בגיל שלוש, ואחר כך כשגדלה מעט, הופיעה בחלקו של וודי אלן ב"סיפורי ניו יורק" ב-1989. אחרי הצלחת "ראיון עם הערפד", היא כנראה נעצה מבט רב משמעות ומאיים שגרם לג'יליאן ארמסטרונג לקחת אותה לשחק את איימי החמודה ב"נשים קטנות". אם היה מדובר בעיבוד גותי של הסיפור, זה אולי היה עובד.
דאנסט ב"חמש ילדות יפות". מוצצת סוכריות, ולא רק
לאחר מכן היא שיחקה ב"חמש ילדות יפות", שהתאים לה אולי יותר מכל סרט אחר שעשתה. למזלה, סופיה קופולה שנהנית לביים סרטים כאילו הם קליפ אחד ארוך, דאגה שהבנות בסרט מ-1999 יתמקדו בלהיראות מיוסרות, כאילו סקסיות וחולמניות, ולא לדבר כמעט. כך היא יכלה לסגור את לסתותיה ולנפנף לאט בשיערה הבלונדיני הגולש, ולא להבריח את הקהל.
זה עכביש? זה ערפד!
היא המשיכה לנסות את כוחה בקומדיות רומנטיות שונות ומשונות, ובמקביל גילמה את מארי ג'יין ווטסון החל מ-2002 בשלושת סרטי "ספיידרמן", בהם הוכיחה שברגעים בהם היא לא מפחידה, היא בעיקר מעצבנת.
עוד דוגמה מובהקת לכך, ניתנה בתפקיד המשנה המציק שעשתה ב"שמש נצחית בראש צלול" ב-2004. מארי מנהלת רומן עם הבוס שלה שעסוק בלמחוק זכרונות של אנשים. זה גרם לצביטה קטנה בלב של כולנו, לא מהתרגשות על המשחק שלה, אלא מעצב על כך שהאופציה למחוק את דאנסט בעצמה מהזכרון לא קיימת במציאות.
כמה שפחות לדבר. דאנסט ב"מרי אנטואנט"
ב-2006 שוב זכה קהל הצופים לכדור הרגעה קטן בכל הנוגע לדאנסט, כששוב שיחקה בסרט של קופולה, הפעם ב"מארי אנטואנט" - גרסה סכרינית ומלאת להיטים עכשוויים לחייה של המלכה. למזלה, הסרט של קופולה הכיל בעיקר פס קול, איפור ונופים יפים, ומעט מאוד עלילה, כך שהצופים יכלו להתמקד בתסרוקות המופרכות והקרינולינות של דאנסט, במקום בשיניה ובתווי פניה הלא ממש מגיבים.
למרבה המצער, שנה אחר כך יצא הסרט השלישי והאחרון בסדרת "ספיידרמן" בכיכובה, כעזר כנגדו של טובי מקגווייר. דאנסט אמרה בעבר, שלדעתה היה יכול להיות ממש מעניין אם ספיידרמן עצמו ימות, ודמותה שלה תישאר לבד ובהריון ותלד ספיידרמן קטן וחדש.
נשיכות קטנות ב"ספיידרמן"
עם הגישה הזו, שלבטח הפיצה על הסט, לא פלא שמקגווייר וסאם ריימי כבר לא יתקרבו יותר לכל מה שקשור לאיש העכביש, והסרט הבא יתחיל את כל סיפורו מחדש. אם מתבוננים היטב בסצנות הנשיקה שלה ושל מקווייר בסרטים, רואים די בברור שהיא בעצם מנסה למצוץ את לשדו.
השנה עומד לצאת לאקרנים סרט נוסף שלה, "All Good Things" (תככב לצד ריאן גוסלינג), שיעסוק בפרשת אהבה ורצח שמבוססת על סיפור אמיתי. החשד הוא שדאנסט שוב תשחק מישהי מתוקה, במקום מישהי שיש לפחד ממנה.
חוזרת בקרוב. דאנסט ב"All Good Things"
באמת, לא מובן איך היא עוד לא לוהקה לאף סרט של סאגת "דמדומים" החביבה על בנות נוער רגישות ברחבי העולם. שם היא תוכל לממש את הפוטנציאל שלה: התסריט בטוח לא ידרוש ממנה לשחק או לדבר יותר מדי, אלא להתרכז בעשיית מבטים רבי משמעות ורוויי סבל, וכשצריך לחשוף את ניביה ולהפחיד את יתר מוצצי הדם על הסט.
כל שנותר בינתיים הוא לקוות שעבודתה על הסרט הבא שלה, "מלנכוליה" של לארס פון טרייר, תוציא לה את החשק לשחק – אחרי שתתמודד עם הוראות הבימוי הקשות של הבמאי הדני – שהוא אולי האיש היחיד בתעשייה שיותר מפחיד ממנה.
