קלאסי: יום זכרון שמח, יוהאן סבסטיאן באך

צריך להיות נועז או חצוף כדי לשוב ולהקליט אותן, אחרי פאבלו קזאלס, יו-יו-מא, פול טורטליה וז'קלין דו-פרה. אבל ההימור של פיטר ויספלווי היה מוצלח. הביצוע שלו אינו נופל מזה של קודמיו, ולעתים אפילו מגלה פנים חדשות ביצירה הפשוטה ורבת הפנים הזו.

לפני כחמש שנים ירדתי מן הרכבת התחתית בתחנה של בייקר סטריט בלונדון, ולא האמנתי למה שאני שומע. הלכתי בעקבות צלילי הסקסופון, עד שפגשתי צעיר מג'מייקה, בשיער ראסטה ארוך, מלוכלך ודביק, שעמד לפני המדרגות הנעות וניגן בסקסופון את הסוויטה השניה לצ'לו סולו מאת באך. כשראה שאני מתבונן בו הוא הפסיק לנגן, והופתע מכך שזיהיתי את המוסיקה. הוא עצמו שמע את באך במקרה, ובהתלהבות תמימה סיפר לי שזה ממש ג'אז.

אותי זה לא הפתיע, משום שבכל בוקר, כאשר אני מתעורר, אני מנגן את הסוויטות לצ'לו של באך. לצערי, לא בצ'לו כי אם בפסנתר. גם כך זה נשמע נפלא, ואני גיליתי שהסוויטות האלו, שאפשר לנגן אותן כמו אלתורי ג'אז , הן גם דרך מצוינת לעשות מדיטציה של בוקר. שנים אני מנגן את הסוויטות שוב ושוב, עדיין אינני משתעמם, ובכל פעם אני מגלה בהן משהו חדש, ונדמה לי שלפעמים גם הן מוצאות בי משהו.

האפשרות לנגן את הסוויטות לצ'לו בכלים שונים, מבלי לפגוע באיכותן, היא אחד הביטויים לגאוניותו של באך. באך עצמו עיבד את הסוויטה החמישית לנגינה בלאוטה, ובדיסק חדש שיצא לאחרונה אפשר לשמוע אותה בביצועו של הגיטריסט סטפן שמידט . לא פחות יפה הוא הביצוע של מריון וורברוגן, המנגנת את הסוויטות בחליליות (בהוצאת Harmonia Mundi, HMU 907071). בחלומותי אני מפיק סדרת קונצרטים, שבה ינוגנו הסוויטות לצ'לו בכלים שונים ומשונים, החל מחליל ופסנתר וגיטרה וסקסופון, וכלה בקונטרבס וצ'מבלו וגיטרה חשמלית וקול אדם (וזו, כמובן, הזמנה פתוחה לכל מי שמעוניין).

רוקד מי שרוקד אחרון

קשה לדעת מדוע כתב באך את הסוויטות לצ'לו, אבל אפשר להניח שהוא עצמו ראה בכך מעין הרפתקה, או שעשוע. בניגוד לרוב יצירותיו, איש לא הזמין אותן ואיש לא שילם לו עבור ההלחנה. למרות יחודו של הצ'לו ככלי סולו, יצירות מעטות נכתבו עבורו בתקופה שקדמה לבאך. יתכן כי הסיבה היתה מחסור בנגנים וירטואוזיים. בשל כך, ואולי גם מסיבות אחרות, אפשר לראות בסוויטות יצירות שנכתבו לא רק לנגינה, אלא כדי לדמיין אותן.

אלו סוויטות דמיוניות, משום שאין להן תקדים, ומקורן בספקולציה מוסיקלית דמיונית במוחו של באך. הן דמיוניות גם מבחינת המבנה שלהן. הסוויטות בתקופת הבארוק היו מיועדות לריקודים של ממש, והן נכתבו לתזמורת שלצליליה פצחו השומעים במחול. באך הפך את הסוויטות לריקוד פנימי, המתחולל בדמיונו של המנגן כמו גם בדמיונו של השומע. והן דמיוניות גם משום שלכאורה חיבר באך מוסיקה חד-קולית, פשוטה ומתנגנת, לכלי אחד. למעשה, המאזין יכול לשמוע, בדמיונו, מוסיקה רב קולית מורכבת ועמוקה. זהו אולי הישגו הגדול ביותר של באך, שבאמצעות השימוש ברמות מוסיקליות מקבילות הצליח להעביר את ההרמוניה הרב-קולית אל כלי יחיד. זה לא מקרי, שהסוויטות של באך ממשיכות לרקד הרבה אחרי שנשכחו המחולות המקוריים. גם היום מצליח באך לשטות בשומעיו, ולהלעיט אותם במוסיקה מופלאה ועמוקה, במסווה של סדרת מחולות פשוטים ומתנגנים המשובבים את הנפש.

המרוץ אל הביצוע האותנטי

הסוויטות לצ'לו דורשות מן המבצע שיקול דעת, ופותחות לפניו כר נרחב לפירוש ולאלתור. זו הסיבה להבדלים בין המבצעים השונים, ובהם גדולי הצ'לנים.

בדרך-כלל אני מעדיף את נגינתו של פאבלו קזאלס (בהוצאת EMI, CHS 7610272), המנגן את הסוויטות בחופשיות רבה, כמעט כאלתור. אם תקשיבו היטב, תשמעו גם המהומים של קזאלס תוך כדי נגינה. פול טורטליה, לעומתו (בהוצאת EMI, CDC 7490352), מפליא בנגינתו דווקא בשל הקפדתו על הוראותיו של באך. גם מבצעים ידועים אחרים מגלים בסוויטות פנים חדשות, ומתאימים אותן לאישיותם שלהם.

פיטר ויספלווי, המתמחה בנגינה בכלים היסטוריים ואותנטיים, בחר לנגן את הסוויטות בצ'לו בארוקי מן המאה השמונה-עשרה. אני לא חובב גדול של נגינה בכלים 'אותנטיים', שהרי האותנטיות אינה נעוצה רק בכלי, אלא גם בתרבות ובסביבה, ולא ניתן לשחזר את השקט שבו הושמעה המוסיקה לפני מאתיים וחמישים שנה, כפי שלא ניתן להקשיב למיסות מתוך אותה ייראה דתית שמתוכה נוצרו. למרות זאת, נגינתו של ויספלווי שבתה את לבי לא בשל הצליל המיוחד של הצ'לו שלו, אלא בגלל הפירוש החדש שלו למוסיקה המוכרת לי היטב.

למרות הווירטואוזיות, הדיוק והשליטה המושלמת שלו בכלי, מרשה לעצמו ויספלווי להתפרע ולמצוא דרך חדשה לנגן את מה שכבר הפך לשיגרה. כששמעתי בפעם הראשונה את הסיום שלו לפרלוד הפותח את הסוויטה השניה, קפצתי ממקומי ובדקתי בתווים. אין לי מושג אם באך חשב שאפשר לנגן כך את הפרלוד הזה, כמו קדנצה של קונצ'רטו לכינור, אבל אותי זה מסעיר ומרגש.

האריזה

שני הדיסקים מוגשים בקופסת הפלסטיק השבירה הרגילה, ובתוכה חוברת חסרת יחוד, ובה מאמר מאת ויספלווי, המציג את גישתו לסוויטות באופן בהיר וממצה. המאמר משמש כנדבך נוסף להבנת נגינתו, ויש בו תוספת נכבדה להאזנה.

יוהאן סבסטיאן באך, שש סוויטות לצ'לו סולו, בביצוע הצ'לן פיטר ויספלווי. אלבום כפול הכולל שני דיסקים בהוצאת Channel Classics Records, CCS 12298, מיובא על-ידי חברת אם.סי.אי., סטריאו DDD 140 דקות.