"אני רוצה לחזור לשחק"

בעקבות צירוף מקרים מוזר, אסף אשתר, מאגר בלתי נדלה של אינפורמציה באיזה תחום שלא תרצו, התפרסם דווקא בזכות דמות שלא הייתם תופסים כנבונה במיוחד. זה שיש־לו יש־לו, מ"הקומדי סטור", אבל בעצם אין לו הרבה. בשנים שעברו מאז אשתר שינה פאזה, והדימוי שלו מיישר קו עם תשוקת הידע שלו. "עכשיו כשרואים אותי ברחוב אומרים לי 'אתה גאון'", הוא מספר. "'אתה דוקטור'. עכשיו אני ההוא שיודע הכל".

בגיל 47 אשתר, שחקן, זמר, מגיש ולאחרונה בעיקר כותב, מוצא את עצמו בנישות שמממשות את הידע שלו, בעיקר בתחום השפה העברית ואת כמות הידע הבלתי נגמרת שהוא מאפסן אצלו במוח על כל מה שקשור בזמר העברי משנות ה־80 ודרומה. מי שהיה חלק מהחבורה שהובילה את תוכנית ההומור המצליחה ביותר בימיו הראשונים של ערוץ 2 לא חזר מאז למרעה הפריים טיים בערוצים המרכזיים. הוא גר ברמת גן, מגדל עם אשתו כוכבה את שתי הבנות המתבגרות שלו (הגר, 13, ותמר, 16), כותב להצגות ילדים ויוצא במופע זמר עברי חדש שבו הקהל בוחר שירים ואשתר מספר להם את הסיפור שמאחוריהם.

"הפרצוף שלי קיים", הוא מכריז, "למרות שהרבה זמן לא הייתי בתוכנית פריים טיים בטלוויזיה. אני מאוד רוצה, אגב. מאוד רוצה להוציא את השחקן שבי חזרה, להשתלב חזרה בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה, כל דבר, כמנחה או כשחקן. אני מאוד רוצה לחזור לשחק. אז אולי אפשר לצאת בקריאה ליוצרים ולמפיקים בתעשייה: 'אני מאוד מאוד רוצה לחזור לזה'. הגיע הזמן לרענן את השורות. אולי חושבים שאני עסוק מדי או שעברתי נישה, אומרים ש'ההוא עם העברית'. אבל אני יודע שאני אחזור לזה, לא תהיה ברירה".

לפעמים עושה גלגלונים בהופעה. אשתר (צילומים: כפיר חרבי)

הרומן המקצועי הפומבי של אשתר עם המוזיקה העברית התחיל ב"לא נפסיק לשיר", הקדימון הארוך ל"כוכב נולד", תוכנית ששודרה בשנת 2002, ובה התבקשו סלבז ומתחרים פחות מפורסמים לנחש שירים ישראלים לפי הצלילים הראשונים שלהם. אשתר לא נודע בזיקתו לזמר העברי עד אז, אבל צביקה הדר, שהיה איתו בקשר מאז ה"קומדי סטור", ביקש ממנו להצטרף אליו לתוכנית. "הוא אמר לי 'אנשים חושבים שלקחתי אותך כי אתה חבר שלי'", משחזר אשתר, "'אבל לקחתי אותך כי אתה היחיד שיכול לעשות את זה'".

בתוכנית ישב אשתר מאחורי דלפק על תקן הסייד־קיק והמריץ את המתמודדים בדרכו ההיפראקטיבית. "עד היום אני סמוך ובטוח שאת המופע שלי כמו שהוא עכשיו, אני היחיד בארץ שיכול לעשות. ואני אומר את זה במלוא הצנעה, ואני באמת צנוע. אני היחיד שגם מכיר מילים של הרבה שירים ממגוון תקופות, גם את הסיפורים מאחוריהם, גם את השפה העברית, וגם מבדר, כי אני גם רוקד ולפעמים עושה גלגלונים על הבמה ומספר בדיחות".

"לא נפסיק לשיר" הפכה כידוע עם הזמן ל"כוכב נולד", ולפצצת הרייטינג שהיא היום, אבל אשתר כבר לא היה על הספינה, ולא שחזר את ההערצה ההמונית מימי ה"קומדי סטור". "זה היה פרסום ברמה שאי אפשר היה לעבור ברחוב", הוא נזכר בימי ה"יש־לי יש־לי", אי שם בין 1994ל־1996. "לא יכולתי לצאת מהבית. פעם אשתי גררה אותי לקניון איילון בחופש הגדול. מצאתי את עצמי מסתגר באיזו חנות אחרי שבעל החנות שלף אותי מההמון. ככה זה היה במשך שנה. אבל זה היה בלון חמצן, ואני שמח שעד היום מזהים אותי משם".

צפית לאחרונה בחומרים של ה"קומדי סטור" מאז?

"אני לפעמים רואה ביוטיוב. אני מרגיש שזה חוזר, כי נערים שהיו בגדר מחשבות זימה כשזה יצא זורקים לי ברחוב 'יש לי יש לי".

וזה מצחיק אותך?

"חלק כן וחלק אני יודע שלא הייתי עושה היום. אבל על חלק אני אומר 'גאוני'. אין מה לעשות. גם היום זה היה עובד".

אהבת את הדמות שלך?

"זו היתה דמות מצוינת, של הדביל המסכן הנוגע ללב. חבל שאני לא יכול לחזור אליה".

לא שמרן, אבל בעל זיקה לעבר

יום אחד ניגש אל אשתר, אז קצין קבע, אחד החיילים שלו, וביקש ממנו יום חופש לקראת השחרור כדי להיבחן ללימודים. כשהוא חזר מהבחינה אשתר התעניין מתוך נימוס לאיזה לימודים הוא נבחן. התשובה היתה לימודי משחק בבית צבי. אשתר לא שחרר את הבחור עד שלא סיפר לו כל מה שהוא יודע על הלימודים. אחרי השחרור נרשם לארבעה בתי ספר שונים למשחק והתקבל לבית צבי.

במהלך הלימודים גם התחתן, השנים חלפו ביעף והיום הוא כאמור אבא לשתי בנות מתבגרות, "למרות שאני לא מרגיש את השנים עוברות", הוא מודה. "הזמן באופן כללי רץ מהר, וכשיש ילדים אז רואים את זה. לפני שנים ישבנו אני, ליאור כלפון ועוד כמה כותבים, שישה גברים, ואני הייתי היחיד שנשוי עם אשתו הראשונה. כולם גרושים או בפרק ב'. אז אני מנסה להיות זה שמחזיק מעמד, שלא הולך עם הזרם".

עכשיו אתה החריג.

"באמת הרגשתי חריג. אני זוכר שהייתי ילד ואמרו שההורים שלו גרושים ולא נעים, כמו שדיברו על סרטן. עכשיו זה להפך. לילד לא נעים שההורים שלו נשואים. ממש נישואין ראשונים. 'הם ההורים המקוריים שלי. אני הולך הביתה ואבא ואמא שלי הביולוגיים נמצאים שם, באותו בית'".

תראה איך תוך שנייה הפכת מאדם שמרן לאוונגרד.

"אני לא שמרן, אבל יש לי זיקה לעבר, אין ספק. אבל אלה שבאמת באו מהעבר, מה, הם לא השתוללו? חלוצים לא יודעים לספר מה הם עשו בגורן? נו באמת. הרי אני תמיד מספר על השיר 'יצאנו אט, חיוור היה הליל'. כולם אומרים, 'כן, זה הפלמ"ח'. אבל מה זה 'ואת זכרת את ערימת השחת ואת מגע ידו של היחיד'? מה עשו שם בערימת השחת? נכון, זה היה סקס של לפני יציאה לקרב במלחמת השחרור, שלא ידעו אם הוא יחזור, ולא היתה פרטיות אז עשו את זה בטבע, וזה כתוב בשיר, אבל מה אתם משחקים אותה שפעם היו שמרנים?".

זאת היתה תקופה של פתיחות מינית?

"ברור. דווקא היום הכל חשוף אז אנשים חושבים פעמיים. הרי כולם באו משנות ה־60 העליזות, חושבים שהיום עושים חיים? שפעם רק רקדו הורה ושתו קפה מפינג'אן? לא הזדיינו? לא אורגיות? לא היו אהבות ותככים ובגידות? נו באמת. הרי אמוציונלית כל עניין הקמת המדינה היה כל כך מסעיר, היה על מה להיות נסער. על הדברים האמיתיים. היום לדעתי אנשים מחפשים ממה להיות נסערים ואין ממה. אז או שהרוחניקים האלה מוצאים את התשובה בדת, או שמוצאים את זה בסמים או בכל מיני מסיבות ומוזיקות משונות כאלה שלא ברור מאיפה הביאו אותן. אולי אני נשמע זקן כשאני אומר את זה, אבל מה שקורה היום נובע מסוג של מצוקה".

• את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"