ניר סופר סטאר

ניר חלמיש, 25, שחקן, זמר ורקדן, בוגר בית הספר "אמדה" הנמצא עמנו מזה כשנה וחצי, עומד לארוז את עצמו בקרוב ולעבור לגור באינדיאנה. הסיבה היא זכייתו באחד התפקידים הראשיים במחזמר “ג'יזס קרייס סופר סטאר”, הצפוי לעלות שם במשך ששה חודשים.

מזל עם הספרה חמש. חלמיש (צילום: ניב רוזנברג)

חלמיש הוא בן למשפחת טייסים, עם סבא שייסד את חיל האוויר הישראלי עם עזר וייצמן, אבא ששירת כטייס קרב בחיל האוויר ושני אחים שממשיכים את המורשת. ניר הוא האמן היחיד במשפחה’ שקיבלה בהבנה את העובדה שהילד רוקד ושר. על ניו-יורק פינטז כבר מגיל צעיר ולמרות שהקריירה האמנותית שלו בארץ די נסקה לשמים, הוא נחת פה זמן קצר לאחר השחרור מהצבא. חלמיש בדיוק התפרסם אז בישראל, לאחר שהגיע לשלב הגמר של תוכנית הריאליטי "גריז", שהועתקה מאחותה ברשת NBC. אבל למרות שאנשים כבר זיהו אותו ברחובות תל אביב, והילדים הסתערו וביקשו חתימות, חלמיש היה נחוש בדעתו להגיע לניו-יורק.

"לא רציתי להתעורר יום אחד, אחרי שנים, ולשאול את עצמי איך לא נתתי לעצמי את נקודת הפתיחה של ניו-יורק", הוא מסביר. "מגיל 16 המצאתי לעצמי כזה סיפור שאני צריך לבוא לניו-יורק כדי ללמוד פה בבית ספר למחזות זמר, מה שתמיד רציתי לעשות. כשהייתי בצבא, בלהקת חיל האוויר, ההורים שלי יצאו לשליחות בניו-יורק, אחרי שאבא שלי, הראל חלמיש, מונה למנכ”ל אל על בצפון אמריקה. הייתי חייל בודד ואני זוכר שאמרתי להם, 'איך אתם עושים לי את זה? זה החלום שלי, לא שלכם'. בתקופת השירות קיבלתי חופשות בכריסמס ובפסח לבוא לבקר את ההורים, וכשהגעתי היה לי ברור שלכאן אני חוזר".

מה הבהיר לך את זה?

"קרו לי כאן דברים מדהימים שקשה להתעלם מהם. יום אחד הסתובבתי בטיימס סקוור ושאלתי את עצמי מתי אני כבר אשתחרר מהצבא ואגיע לפה. ואז פתאום ערכו הגרלה בביתן הכרטיסים למחזמר Wicked וזכיתי בכרטיס בשורה הראשונה באמצע. לפני ההצגה נכנסתי לחנות הדיסקים וירג'ין, שהייתה קיימת עדיין אז, והקשבתי לפס הקול של ההצגה, כמו שהמליץ לי לעשות אחד החברים. כשיצאתי מההצגה אמרתי לעצמי שזהו זה, זה הדבר הבא שאני רוצה לעשות. נשארה לי אז עוד שנה לשירות, אבל המחזמר הזה נתן לי את כל המוטיבציה לבוא לפה".

איזה עוד דברים מדהימים קרו לך כאן?

"חמישה שבועות אחרי שהגעתי לעיר והתחלתי את הלימודים באמדה, הלכתי לילה אחד לקנות לעצמי המבורגר. בדיוק יצאתי ממעונות הסטודנטים בהם גרתי, כשפתאום ראיתי את סטיבן שוורץ, שכתב ויצר את Wicked, הולך עם חבר שלו מלפני. זה היה בנובמבר 2010, אני זוכר שהלב ירד לי לתחתונים ועקפתי אותו. כל היום קראתי עליו בגוגל, כי אני מעריץ את העבודה שלו. אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שהוא מופיע לי מתחת לבית, אחרי שאני קורא עליו בגוגל כל היום וחזרתי על עקבותי".

דיברת אתו?

"אמרתי לו שלום והוא השיב בשלום. אמרתי לו שאני ניר חלמיש והוא לחץ לי את היד כשההבעה המעיקה שלו מהבחור עם התלתלים שרץ אחריו ברחוב, התרככה. דיברנו רבע שעה וסיפרתי לו שהכרתי את העבודה שלו כשהייתי חייל בצה"ל וזה נתן לי השראה לבוא ללמוד בניו-יורק. לפני שנפרדנו הוא אמר, 'נתראה בקרוב'. לא לקחתי ממנו שום פרטים, אבל האמנתי שהמספר חמש, שתמיד עובד בשבילי, יעבוד גם בהמשך".

הוא עבד?

"כן. אחרי חמישה חודשים אני נכנס לשירותים במסעדה שנמצאת ליד התיאטרון שבו מועלית Wicked, ונתקלתי בו. הזכרתי לו שאני חלמיש, החייל הישראלי שלומד באמדה, שפגש ברחוב לפני כמה חודשים. אמרתי לו שאחרי אותו מפגש חשבתי לעצמי שהייתי מפגר שלא הזמנתי אותו לבירה. הוא שאל, 'ומה אתה עושה עכשיו?' אמרתי ששום דבר, למרות שהייתה לי עבודה גדולה להגיש. התיישבנו במסעדה והוא הזמין אותי לוויסקי. ישבנו שם ודיברנו במשך שעתיים וחצי".

על מה דיברתם?

"דיברנו הרבה על יהדות ועל השואה, נושא שאני מחובר אליו, במיוחד אחרי הביקור במחנות הריכוז בפולין. הוא סיפר לי שהוא לא מסוגל לשמוע אנשים מבוגרים מדברים על השואה, לא מסוגל לראות את התמונות של הרצח ההמוני. הוא התעניין בישראל והתרגש לשמוע איך האמנות שלו הגיעה אלי. דיברנו גם על אנרגיות, על איך היקום הזה מסתובב, על קארמה. זאת הייתה שיחה רוחנית וחברית, שום דיבור על עסקים לא היה שם".

לא ביקשת את הטלפון שלו?

"כשלחצתי לו את היד לפני שנפרדנו, אמרתי לו שאני לא מבקש את האימייל שלו או את מספר הטלפון שלו, שאני משאיר את המפגש השלישי שלנו בידי היקום".

איך הגעת לשחק בהפקה על ישו?

"לקראת סוף הלימודים הייתה לי בעיה בברך ובמשך חודש נאלצתי לקבל טיפול פיזיותראפי אינטנסיבי. זה הוציא אותי מהמשחק, מה שדי דיכא אותי. אבל יום אחד דיברתי עם ידידתי היקרה, נועה תישבי, שקלטה את מצב הרוח שלי. היא אמרה שעכשיו אסתכל בעיתון ואלך לאודישן הראשון שאני מוצא שם. כשהסתכלתי בעיתון ראיתי את האודישן למחזמר 'ג'יזס קרייסט סופר סטאר' והלכתי".

ספר עוד.

"הייתי מספר 347 באודישנים של היום השני בניו-יורק והכנתי 16 תיבות של שיר בהן אני אמור להוכיח שאני השחקן או הזמר הכי הכי. חודש וחצי אחר כך, בדיוק ביום ההולדת שלי, הם שלחו לי אימייל שבו הודיעו לי שקיבלתי את התפקיד של יהודה איש קריות, שהוא וישו הם השחקנים הראשיים בהצגה".

בשבוע הבא אתה מוציא גם סינגל וקליפ, במה מדובר?

"את השיר Keep Going Forward כתבתי עם השותפה המוזיקלית שלי, תמר אשל, היא הייתה המורה שלי למוזיקה בתיכון והתחלנו לשתף פעולה. לפני חודשיים ביקרתי בישראל וחבר מוכשר עזר לי להקליט דמו. ביום של הטיסה שלי לניו-יורק צילמנו את הקליפ, שאפשר יהיה לראות ביו-טיוב. אני אוהב את העובדה שהיום כבר לא צריך להשתמש בחברות לייבל, בזכות האינטרנט, למרות שאם סוני ירצו להחתים אותי לא אטרוק להם את הטלפון".