אליל יווני

זה עוד בלוף מצחיק שאתה משפץ בביוגרפיה?

"לא, באמת עבדתי שם! הבעלים היה מורד כורדי בשם טאליב. הוא היה מתקשר אליי ואומר, 'זאק, אתה עובד בימים שני, שלישי, חמישי ושישי. ואל תשכח לבוא לבוש כמו אישה!'. זה היה מקום מאוד משונה. אני הייתי הלא־הומו היחיד שעובד שם".

וכך, לצלילי 'טומורו', כשהוא מקפץ בשמלת כיפה אדומה, השכיב את אמריקה על הרצפה לפני חודשיים בערך, במונולוג הפתיחה של 'סאטרדיי נייט לייב'. זאק החליף בזה אחר זה דפי בריסטול נושאי כתוביות. "איראן, עיראק, איקאה־צפון", כתב באחת, ובאחרת: "אני מאמין בנישואים בין גבר ואישה. (מחליף דף) וגם בנישואים בין שני גברים, שאוהבים ללכת לקנות עתיקות ביחד". ועוד: "תמחאו כפיים אם אתם תומכים בלגליזציה של מריחואנה (מחיאות כפיים). אני מתבייש בקהל הזה! התשואות היו צריכות להיות חזקות יותר!". הקהל שאג, זאק קיבל את החותמת הרשמית של סופרסטאר.

אז אחרי שהיה בעברו הכושל גם בייביסיטר ומנקה, הפך לבסוף לשחקן השווה את משקלו בפלטינה, גיבורם המוצהר של כל הליברלים באמריקה והגבר הכי לוהט בסביבה. תשאלו את ג'נוארי ג'ונס ('מד מן'). גברת דרייפר אמרה לא מזמן, "זאק הוא הכישרון הטבעי הכי מצחיק באמריקה". "זה מוזר", הוא משחזר, "מה הצחיק אותה? נפגשנו באיזו מסיבה וניסיתי להתקשקש איתה. אחרי עשר דקות היא אמרה לי להסתלק. עניתי לה: 'ג'נוארי, את שחקנית שעוד כמה שנים ישכחו. תרגיעי את עצמך'".

הקהל ממול, כלומר עבדכם ועוד כמה אוכלי חינם, מתגלגל על הארץ. יכול להיות שזה עוד אחד מהסיפורים החצי־פיקטיביים שמספרים על זאק או שהוא ממציא על עצמו – אבל זה בעצם כל הקסם. קומיקאי כל כך מוכשר, שממזג לאחת את הדמות שהוא משחק עם מה שהוא באמת. חלשלוש, יורד על עצמו, אקסצנטרי, מצחיק בנונשלנט, בוטה, לא תקין פוליטית, מבט ילדותי סקרן מעל זקן של היפסטר (אם עוד מותר להגיד את המילה), כרס דובונית. בטן שמחה להתפקע, אותה חשף השבוע באמבטיה בסט צילומים למגזין הגברים 'GQ'.

מפתיע לחשוב שזאק גליפינאקיס נעשה הגבר הכי חם כרגע בהוליווד.

בראדלי קופר: "הוא לא!".

ראית את גליון ה'GQ' של חודש מאי?

קופר: "אתה מתכוון, הגליון הכי פחות נמכר בהיסטוריה של 'GQ'?".

(עומד על מדרכת הכוכבים בהוליווד וצועק) "השתנתי עכשיו על הכוכב של טוני דנזה. אז מי הבוס עכשיו?"

הקומדיה למבוגרים המצליחה ביותר בהיסטוריה היא 'השוטר מבוורלי הילס 2' (1987) בכיכובו של הסטנדאפיסט הכי מצליח בדור הקודם, אדי מרפי. כלומר, הייתה: לפני שנתיים הגיח משום מקום 'ההנגאובר', או בשמו העברי הפתטי, 'בדרך לחתונה עוצרים בווגאס'. קומדיה צנועת תקציב במושגי הוליווד (35 מיליון דולר), שהפכה בבת אחת לאירוע עולמי, ליקטה את גלובוס הזהב וגרפה הכנסות בסך דמיוני המתקרב לחצי מיליארד דולר. רק טבעי, אפוא, שהשקת 'ההנגאובר 2' (שייקרא בהתאם 'בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק') כבר מתקיימת על גדות הבריכה הפולינזית המחוממת במלון הילטון בוורלי־הילס. מקום בטוב טעם, אם תשאלו אותי.

סרט ההמשך מאחד את כל חבורת ה'וולף פאק', גיבורי הפרק הראשון. כשהם נכנסים לראיון יחד, מאלף לראות איך הם לבושים ומה סדר הישיבה. ג'סטין ברת'ה (דאג) משמאל בחולצה לבנה של ילד יהודי טוב (הוא כזה). לצידו אד הלמס (סטו, וגם אנדי מ'המשרד' וגם כוכב עבר ב'דיילי שואו' של ג'ון סטיוארט) בחולצת תכלת פוצית. מימין בראדלי קופר, מגפי עור מרודיאו־דרייב וחולצת משי אינדיגו שעברה מן הסתם את האישור של רנה זלווגר ("נו קווסצ'נז, פליז"). ובמרכז, שני האנשים שעשו את 'ההנגאובר' להיסטריה קופתית: הבמאי, טוד פיליפס, בשיזוף סינתטי מושלם וגאדג'ט אלקטרוני על הצוואר, ולצידו זאק בג'ינס משלומפר, וסט חגיגי וסניקרס פרומי שרוכים. זה מה שתלוש השכר המשופר שלו – 5 מיליון דולר לסרט החדש – מאפשר לו לקנות. מי צריך בגדי מלצרית.

הרבה קווים משיקים בין פיליפס וזאק. גם פיליפס (בונזל במקור, "יהודי משני הצדדים") הוא רווק נצחי, בן 40, יליד ברוקלין, שכשל בלימודיו, ואפילו הסתבך פה ושם בגניבות קטנות מחנויות. הוא הפך לבמאי דוקומנטרי משובח דווקא, עד שהתגלגל אל עולם הקומדיות, מתחרה צעיר בטריטוריה המובהקת של ג'אד אפטאו. פיליפס דבק במוטיב של סרטי מסע גבריים־אינפנטיליים ('רוד טריפ'), והשחקן המושלם שלו לתפקיד החנון האקסצנטרי הוא זאק, שבעקבות 'ההנגאובר', כיכב גם ב'Due Date' (עם רוברט דאוני ג'וניור, שתורגם בעילגות כרונית ל'אל תלחצי, אני בדרך').

אתה המצאת את זאק?

פיליפס: "מה פתאום. הוא כישרון עצום. המעורבות שלי בקידום הקריירה שלו היא שיכולתי לחשוף אותו להרבה אנשים. אבל אם לא אני, ברור שמישהו אחר היה מגלה אותו, במוקדם או במאוחר".

לא מפחיד להיכנס להרפתקה של 'ההנגאובר 2'? זאת אומרת, עכשיו יש לך ביד מכונית ששווה 500 מיליון דולר.

"זה באמת מפחיד כשאתה מתאר את זה ככה. למבורגיני של חצי מיליארד דולר! (צוחק). לא, בכלל לא הייתי לחוץ. כי עדיין, למרות ההצלחה של הסרט הראשון, עלות ההפקה בחלק השני היא שום דבר, שבריר מההפקות הגדולות באמת של הוליווד. ואנחנו לא עומדים להפסיד כסף, בשום מקרה. לכן זה איפשר לי הרבה חופש".

ב'בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק', שעולה בסוף השבוע הזה ברחבי הארץ, נוסעים החברים יחד לבירת תאילנד כדי לחגוג את נישואיו של סטו. רגע לפני הטקס הם מתפתים למשהו קטן, שוב מוחקים את עצמם ואת זכרונם לדעת, שוב עוברים את אותו גיהנום צבעוני, אבל הפעם בכרך המיוזע. מה אין שם: שתייה עד אובדן חושים, שריפת בר מקומי, סקס עם ליידי־בוי, אצבע כרותה, מאפיונר מקומי (הופעת אורח מרנינה של פול ג'יאמטי), קופיף קטן שהוא בעצם דילר, מרדפי אופנועים, נזירים אלימים, סירות מרוץ על רקע איים מרהיבים – כל מה שהוליווד יכולה להציע, וזה תמיד נראה נפלא.

'ההנגאובר' כנראה היטיב ללכוד – לא כנראה, המספרים אומרים בטח – את הרוח האמריקאית הגברית של תחילת המילניום. אומה פאסיב־אגרסיב, אנשים מהוגנים של "שיהיה לך יום יפה" מבחוץ, ומבפנים ילדים די אינפנטילים ('בתול בן 40', 'הדייט שתקע אותי'), שאוהבים בדיחות סאק־מיי־דיק טיפשיות, מלאי כסף, חסרי רצון להתבגר או להתחייב, שכל מאווייהם הם עוד התפרעות גדולה אחת, וגאס או תאילנד כמייצגות את חלום 'הבריחה' – לפני שהם נקברים מתחת לאישה, ילדים, עבודה קבועה וערכי משפחה מהוגנת. הנה, במהלך הצילומים הזדמן לסט במקרה עוד סאק־מיי־דיק כזה, ומעריץ מושבע של החלק הראשון, אחד ביל קלינטון שמו. "ניסיתי להציע לו תפקיד אורח, הוא קירר אותי ישר, אבל זה לא מנע את השמועות שיש לו תפקידון", מצחקק פיליפס בהנאה גלויה.

אולי תשתפו אותו בחלק השלישי? יש שמועות שאתם ממשיכים לריו.

פיליפס: "עוד מוקדם לדבר על החלק השלישי, כרגע אני רוצה לצאת לחופשה ארוכה. יכול להיות שזה יהיה בתל־אביב, שמעתי שהיא מקום לוהט, נכון?".

עם כל הכבוד למוטיבציה הציונית של פיליפס, מי שהפגין לב יהודי חם בערבות תאילנד היה זאק. נו טוב, הוא כבר סיפר בעבר שיש לו בעצם שורשים יהודיים. "גליפינאקיס זה שם מקוצר, במקור זה גליפינאקיסברג". במהלך צילומי 'ההנגאובר 2' העלה הבמאי את האפשרות לשלב בסרט, בתפקיד אורח של מקעקע מוטרף, את לא פחות מאשר מל גיבסון. זאק שמע, התחלחל, הטיל וטו והמריד את חבריו ל'וולף פאק' נגד השתתפותו של צורר היהודים המסוקס. באירוע בו קיבל זאק פרס מידיו של פיליפס אף כינה אותו במרירות, "היהודי הכי גרוע בהוליווד".

פיליפס הבין ונאלץ להתכופף. הוא העביר את התפקיד לניק קסווטס, קיים שיחה אישית עם גיבסון הרותח – שחולם על קאמבק - והסביר לו מה שקרה. באופן סמלי, 'הפסיון של ישו' מעכיר השלווה של גיבסון עדיין נושא בתואר 'הסרט למבוגרים' (R Rated) הרווחי ביותר בהיסטוריה, אבל במקום השלישי כבר אורבים פיליפס וזאק. כשאני מעלה את תקרית גיבסון, נקטעת לרגע רוח השטות של החברים, שעד אז מפליטים, כמנהג קליפורניה, בעיקר 'אוסום' ו'פריטי אוסום'.

תספרו לי מה קרה שם על הסט?

קופר: "לא, לזה אנחנו בכלל לא מעוניינים להיכנס".

זאק: "לי אין בעיה להגיד. העניין של מל גיבסון הפריע לי, אבל אני לא לבד. כולנו פה ביחד במאמץ משותף. טוד הוא במאי פתוח לגמרי, והוא הקשיב להערות שלנו לגבי הסרט".

פיליפס: "ואחרי שהעניין דלף לרשת, נאלצתי להבהיר את הסיפור למל. אנד אוף סטורי".

גיבסון לא היה הראשון. זאק שוחט כל פרה, קדושה יותר או פחות, בשלל במות בהן הוא מככב לאחרונה. בקטעים על הבמה ממש, או למשל ב'משועמם' של HBO, והכי־הכי, בהברקת האינטרנט 'בין שני שרכים' (Between Two Ferns). עשו לעצמכם טובה ותגיעו עם העכבר. זאק בתפקיד עצמו, כלומר מראיין אוטיסט, חסר כל רגישות, בהפקת מתנ"ס עלובה, מביא את אורחיו המפורסמים הרבה מעבר לסף הסבל. "גילחת את הראש עבור 'וי עבור ונדטה', שאל את נטלי פורטמן, 'האם גם גילחת וי עבור ואגינה?'". עם בן סטילר תהה, "מדוע לא פנית לכיוון קומדיה, כמו הוריך?". גם אם הדברים מוסכמים מראש, זה עדיין נורא מצחיק.

אך כשם שהוא יודע להביך את פורטמן או סטילר, הוא יידע להכניס סיכה בישבן הצבא האמריקאי. זאק רכש לעצמו ביושר, אולי עם רוח גבית של אנשים כמו ג'ון סטיוארט, גם מקום חשוב של אמן מצפוני, שנאבק לבטא את דעותיו. אדם שלא רק מצחיק להקשיב לו, אלא גם מעניין. באחד המקרים המפורסמים הצית בשידור חי ג'וינט עסיסי בתוכניתו של ביל מאהר. מאוחר יותר הרגיע מאהר שהסיגריה לא הייתה פלילית באמת – עוד אחד מהבלופים הקטנים של זאק? – אבל האפקט הידהד למרחוק.

האקטים האלה מהדהדים גם בסביבה הקרובה של חבריו לסט. "מה שזאק עושה הוא לא רק זכות, אלא חובה של כל שחקן, של כל אדם", אומר ברת'ה. "בניגוד לדעה הרווחת, הרבה שחקנים הם דווקא אנשים סופר־אינטליגנטים, וכן, יש להם דעות. גם אני לא מתבייש להגיד שאני תומך בלגליזציה של מריחואנה".

קופר: "מעניין שגם לי יוצא להשתתף בסרטים עם חומרים מסוכנים. אני משתדל שיהיו סמים בכל מה שאני עושה (צוחק), עובד על הצד הזה באישיות שלי".

פיליפס: "במהלך הצילומים חגגו לי יום הולדת על הסט וחיסלנו עוגה ענקית. כולם היו בטוחים שיש בפנים משהו, אבל לא, היא הייתה תמימה לגמרי. את החומרים הרציניים אני שומר לתהליך הכתיבה".

אמיתי?

פיליפס: "כן. אין מה לעשות, צריך לשחרר אזורים במוח כדי להגיע לרעיונות כמו, 'טוב, אולי ניקח קוף קטן, נלביש לו ז'קט של הרולינג סטונס, ונעשה ממנו דילר'".

מה הייחוד בדמות של זאק, בחיים ובסרטים?

ברת'ה: "נדמה לי שהוא מגלם את הדמות הלא־מתפקדת. בכל משפחה יש אחד כזה, ולכן כל אחד מרגיש צורך להגן עליו".

הלמס: "בעיניי הוא דומה למייקל סקוט מ'המשרד'. הוא משחק דמויות שכיף לראות אותן, אבל בחיים האמיתיים הן בלתי נסבלות".

זאק, אתה לא חושש שאתה ננעל בסטריאוטיפ שלא תוכל לצאת ממנו?

קופר: "רגע, אני רוצה לענות על זה. אתה מתכוון, הסטריאוטיפ שהוא עצמו המציא, וזה כבר המון. חוץ מזה, אני עוקב אחרי כל הסרטים שלו, ואתה בפירוש רואה שם התפתחות דרמטית".

זאק: "מעניין שאת השאלה הזו לא שואלים שחקנים 'רציניים', דרמטיים. 'אז למה אתה לא מצחיק?'. אבל אם הכוונה היא לתפקידים נוספים אז בוודאי, בהחלט הייתי רוצה לעבור עם הזמן לתפקידים יותר בשריים, בלי להעליב פה אף אחד".

כבר קיבלת פניות לוותר על הזקן, שהפך לסמל המסחרי שלך? ותמורת כמה?

"מוכן אפילו בחינם. ב'ההנגאובר 2' היה רעיון לשרוף חצי מהזקן שלי. בסוף הסתפקנו רק בקרחת, בגלל בעיה טכנית. אבל באמת, לא אכפת לי איך אני נראה".

וכמה זה איום ונורא להיות מיליונר ואדם שכל אמריקה מכירה?

זאק: "זה נורא משונה. לכל מקום שאני יוצא, אנשים ישר שולחים לי דרינקים, בגלל 'ההנגאובר'. כל מקום. עניין די מאוס. ערב אחד יצאתי לאיזה בר ומישהי שלחה לי כוס מים. נדלקתי! מים! זה מקורי!".

איך נגמר הערב?

"אחרי דקה ברחתי. הבנתי שאולי היא שמה בפנים את סם האונס".

(מנגן ברקע על פסנתר) "המשפט שאני הכי אוהב להגיד לאישה במיטה הוא: 'האם תיגעי לי בוואגינה?' (שתיקה). והיא אומרת, 'מה?!'. 'זה מה שאת צריכה להגיד'".