רעבים ללחם באל אי
עם המצב הקשה שבמשק, מוצאות עצמן משפחות ישראליות רבות במצוקה כלכלית גדולה ובצורך נואש לעזרה. ארגון הצדקה ש"י ל"י הוא בין הבודדים הנחלצים לעזרתן ומספקים להן מזון על בסיס שבועי
בחג ההודיה האחרון, ישנו דרורית (שם בדוי) ושני ילדיה באוהל. לא, הם לא יצאו לקמפינג וגם לא הצטרפו לשיירת האוהלים מחוץ לחנויות האלקטרוניקה לקראת מכירות יום שישי השחור. היא גם לא הצטרפה למחאת יושבי האוהלים בארץ או אלו שבניו יורק. האוהל של דרורית, הוא הבית החדש של המשפחה, זאת אומרת, עד שתמצא פיתרון אחר לבעיית המגורים שלה.
קצת קשה להאמין שיש הומלסים ישראלים בל.א ויתכן שדרורית היא הסנונית הראשונה, אולם היא לא היחידה החיה על קו העוני. במהלך השנים האחרונות, הצטרפו ישראלים רבים למעגל העוני. ישראלים שאיבדו מקומות עבודה, שהפסידו את בתיהם לבנק, ושמתקיימים מתרומות של ישראלים טובים המביאים להם ארגז של מצרכי מזון עד לדלת ממש.
דרורית לא הייתה תמיד הומלסית. היה לה פעם בית יפה עם גינה, בעל מפרנס שדאג לכל מחסורה. הם יצאו לחופשות בארץ כל קיץ וניהלו אורח חיים בורגני למדי. אלא שלאחר שבעלה הפסיד את מקום עבודתו ב"הום אימפרובמנט", התעוררו בעיות בחיי המשפחה הקטנה, עד שהזוג החליט להתגרש.
"דורון עזב את הבית והחליט לעבור לגור בטקסס, וחבר שגר שם סידר לו עבודה", מספרת דרורית, "הוא הבטיח לשלוח אלי כסף כל חודש, אבל הוא לא תמיד זוכר לשלוח ולא תמיד את הסכום המלא. כשאני מתקשרת אליו להתלונן שאין לי איך להאכיל את הילדים, הוא טוען שאין לו. אני יודעת שיש לו חברה חדשה ונולדה לו תינוקת ממנה ואולי בגלל זה, אין לו באמת מספיק כסף לתמוך בנו. אני לא מבינה היכן מונחים סדרי העדיפויות שלו. הילדים דבר ראשון איבדו את אבא שלהם, אחר כך את הבית בו גרו, זה יותר מדי בשבילם!".
חשבת לחזור לארץ?
"בהחלט, אבל אני די מתביישת וחוץ מזה, אין לי אפילו מספיק כסף לכרטיסי טיסה. ההורים והאחים שלי בעצמם מתמודדים עם מצב כלכלי קשה ולא הייתי רוצה ליפול עליהם, זה לא פשוט".
מתי נאלצת לעזוב את ביתך?
"גרנו בשכירות בדירה קטנה ובמשך חודשיים לא שילמנו שכר דירה. בכל פעם הצלחתי למשוך איכשהו את בעל הבית, סיפרתי לו שאני מחכה לקבל דמי מזונות ושההורים שלי אמורים לשלוח אלי כסף לחשבון אבל לבסוף נשבר לו מהסיפורים שלי והוא פינה אותי מהדירה".
מה עשית עם כל הדברים שהיו לך שם?
"לא היה לי כסף לשכור מחסן, אז שמתי חלק בקופסאות ונתתי למספר חברים לשמור לי במחסן. על הרהיטים נאלצתי לוותר כי לא היה לי מה לעשות איתם".
מה עשית בלילה הראשון שלך כהומלסית?
"הלכתי עם הילדים לישון אצל חברים טובים. הילדים ישנו בחדר עם הילדים שלהם ואני ישנתי בסלון. אחרי שבוע עברנו לישון אצל חברים אחרים ואחרי שבוע נוסף, עוד זוג חברים התנדב לארח אותנו, אבל ידעתי שזה לא עסק להמשיך ולהתנחל כך אצל חברים ובסוף, לאחר שכבר לא היה לנו אצל מי להיות, עברנו לישון במכונית. זה מאד לא נוח לישון במכונית, אז בסופו של דבר, שאלתי אוהל מחברים ומאז אנו ישנים בתוך שקי שינה בתוך אוהל. בינתיים, מזג האוויר טוב ולא יורד גשם, אבל אני מאוד חוששת מה יקרה כשיתחיל לרדת גשם. הלילות גם הולכים ומתקררים ואני יודעת שלא נוכל להמשיך ולישון באוהל, אבל אני ממש לא יודעת מה לעשות".
סיפרת לבעלך לשעבר על כך שאתם ברחוב?
"בוודאי והוא שלח קצת כסף, אבל לא מספיק על מנת לעזור לי לשכור דירה. בשביל שכירות אני צריכה לשלם שכר דירה לחודש ראשון, דיפוזיט ולפעמים יש כאלו המבקשים גם חודש אחרון. מה שהוא שולח מספיק לי בדיוק לאוכל ולדלק. אני יודעת שהוא גר בבית מרווח עם החברה שלו והילדה שנולדה להם וזה אוכל לי את הלב שהילדים ואני צריכים לישון ברחוב בעוד הוא חי טוב. אם הוא לא יכול לדאוג לילדים שלו, הוא לא היה צריך להביא עוד ילדים לעולם".
יש ארגונים ישראלים המסייעים לאנשים במצבך ומספקים מזון, ניסית לפנות אליהם?
"אני די מתביישת. שמעתי שהם מביאים קופסאות מזון ישר לבתים, אבל לי אין אפילו בית אליו יוכלו להגיע. אני מבינה שאני יכולה לבוא אליהם לאסוף את החבילות, אבל אני נורא מתביישת. קשה לי להאמין שהגעתי למצב הזה שאני זקוקה לתרומות אוכל".
ניסית לפנות לבית המשפט ולדרוש את דמי המזונות המגיעים לך ולילדים?
"יש סחבת איומה בנושא והעובדה שהוא אינו גר בקליפורניה אלא בטקסס, מקשה על העניין. אין לו חשבון אחד עם שמו. הוא משתמש בשם של החברה שלו ואמו בחשבונות הבנק, כך הוא מבטיח שאף אחד לא יעקל לו כספים מהחשבון על מנת לשלם את חובותיו".
את עובדת?
"יש לי משרה חלקית, הייתי שמחה לעבוד יותר אבל מאד קשה למצוא עבודה. המצב הכלכלי היום קשה ויש הרבה פיטורים, אני לא משלה את עצמי שאמצא עבודה בקלות"
דרורית מספרת שמאוד מקל עליה לשלוח את הילדים לבית הספר שם הם מקבלים ארוחות חמות, אבל מודה שלפעמים אין לה מספיק כסף על מנת לקנות להם ארוחת ערב. לפעמים היא מתקשה להאמין שהגיעה למצב הזה ולאחר שהילדים הולכים לישון, היא מרשה לעצמה לבכות בשקט. לאחרונה, היא פנתה לשלטונות הרווחה וביקשה סיוע במציאת דירה. היא מודה שהתביישה מאוד לעשות את הצעד הזה, אבל הרגישה כי אין לה כל ברירה.
דני מארגון ש"י ל"י מכיר היטב סיפורים כמו זה של דרורית. הוא מכיר אותם מזה 22 שנה. מכיר את הבושה והגאווה שמונעת מאותם הורים לבקש תרומת אוכל ומכיר את ההשלמה וההתגברות על אותה בושה כשהבטן של הילדים מקרקרת מרעב.
קשה אולי להאמין, אבל בלוס אנג'לס חיות עשרות משפחות ישראליות רעבות ללחם וזו עובדה. דני ושאר מתנדבי ותורמי ארגון הצדקה ש"י ל"י, מכירים אותן היטב. הם מחלקים חבילות מזון מדי שבוע למשפחות נצרכות. בין 40 ל- 60 משפחות תלויות לחלוטין בארגז המזון הכולל מוצרים בסיסיים כמו לחם, שמן, סוכר, חמאת בוטנים, ביצים.
"בחגים יש לנו 180 משפחות המקבלות מאיתנו חבילות מזון, ומספר המשפחות גדל מדי שנה. ככל שהמצב הכלכלי מדרדר, כך התרומות מתמעטות ומספר המשפחות עולה" אומר דני.
דני, 64, התחיל את פרוייקט הצדקה לבדו, אך מדגיש שהיום מסייעים לארגון ישראלים טובים רבים כמו שרון אבן חיים ודודי ורד, התורמים כספים ומגיעים ביחד עם הילדים בחגים לארוז ארגזי מזון, אותם יחלקו למשפחות הנצרכות.
בתחילת הראיון, הוא מבקש שלא אזכיר אותו ורק אחר כך מתרצה ומוכן שארשום את שמו הפרטי בלבד. "צריך להבין שאני לא לבד כאן, יש הרבה ישראלים ששותפים לעשיה הזאת, אנשים שתורמים ובאים לעזור עם חלוקת החבילות. אני אולי רק הפועל השחור שקונה את האוכל" הוא אומר.
המשפחות עליהן מדבר דני, הן משפחות ישראליות, ביניהן משפחות שהיו פעם אמידות וירדו מנכסיהן, משפחות חד הוריות ומשפחות בהן אחד ההורים חולה במחלה ממארת. "יש לי משפחה עם אמא שחלתה בסרטן והאב צריך לטפל באם ובארבעת הילדים, מה שמונע ממנו מלצאת לעבוד. יש גננת שמרוויחה 1400 דולר לחודש ומתוך זה צריכה לשלם 1200 דולר שכירות, אז תעשי חשבון כמה כסף נשאר לה בסוף החודש. גם היו לנו מספר משפחות שהתגוררו במכונית והצלחנו לסדר עבורן דיור".
אתם משלמים גם שכר דירה?
"לא. אנחנו לא בנויים לכך, אבל ישראלי בעל שני בנייני דירות תרם שתי דירות למשפחות, אחת מהן הייתה אישה המטופלת בשלושה ילדים. סידרנו לאישה נוספת עבודה כמטפלת של ילדים והיא מתגוררת עם אותה משפחה".
למה המשפחות האלו לא חוזרות לארץ?
"יש כאלו שחיות כאן הרבה שנים, יש כאלו שההורים שלהם גרים או קבורים כאן, גם בארץ לא מקבלים עזרה מספקת, בדיוק כמו כאן. העזרה שהמשפחות מקבלות מהמדינה לא מספיקה להן".
אחת מהנשים הזוכה לעזרת הארגון היא ח. המתגוררת בלוס אנג'לס קרוב ל-40 שנה. ח. היא אם לשניים, בת, תלמידה באוניברסיטה ובן חריג. היא מספרת שלולא העזרה של ארגון ש"י ל"י, לא היה לה ולילדיה מה לאכול. מדי שבוע, היא מקבלת לביתה ארגז מצרכים, ובחגים משלוח מיוחד הכולל מצות ויין בפסח, סופגניות וקופסאות של לביבות בחנוכה וחבילה מיוחדת לראש השנה.
ח. כמו כל המרואיינים עבור כתבה זו, ביקשה לשמור על עילום שם. למעט מספר חברים מאוד קרובים, איש לא יודע שהיא נתמכת על ידי הארגון והיא מתביישת שידעו.
"אני לא יכולה לעבוד מחוץ לבית מפני שבני מוגבל ואני מטפלת בו. אני מקבלת "משכורת" מהממשלה על הטיפול בו, כי אני נחשבת למטפלת שלו, אבל זה לא מספיק גם על מנת לקנות אוכל. מאחר שאני מקבלת משכורת, אני לא זכאית לקבל עזרת סעד נוספת הכוללת שוברי קניה לאוכל. בלי החבילות שאני מקבלת מש"י ל"י לא היינו יכולים גם לחגוג את החגים. קשה לתאר במילים כמה שהארגון הזה עזר לי".
דני מסביר שעקב ריבוי המשפחות הנזקקות בשנים האחרונות, משרד הסעד האמריקאי קורס מול העומס, והבדיקות קפדניות יותר לגבי מי זכאי לעזרה. אנשים ללא גרין קארד או כאלו שמקבלים משכורת ולו גם זעומה, לא זכאים ונופלים בין הכיסאות.
דני יודע שיש לו בעיה, והבעיה שלו היא עצם הנושא שלקח לטפל בו. בעוד שיש ארגונים רבים בעיר התומכים בחולי סרטן, מטרות יהודיות, הצופים, ארגוני נוער ישראלים, מתנ"ס ועוד ועוד, הרי על הארגון שלו לא שומעים כמעט ולא קוראים באמצעי התקשורת. הוא לא עושה אירועי גאלה נוצצים, לא מכריז על מבצעים גדולים וקורא לקהילה להצטרף אליהם. מי ששומע עליו זה לא מי שיכול לתרום לו, אלא מי שזקוק לתרומה שלו.
"ראי" הוא מסביר לי "כתוב שהשבע לא מבין את הרעב. חשוב לארגונים האלו, למשל, לעשות פרסומות, לאסוף כספים לצופים, שזו פריבילגיה בעצם. אני לא אומר שזה לא חשוב, אבל זה מותרות. ילד שלא היה בצופים, יכול עדיין להיות בעל מידות טובות, אבל ילד רעב, לא יכול לעשות שום דבר. אני משתדל לעזור רק למשפחות עם ילדים. אם מגיע אלי רווק, אני אעזור לו, אבל אבקש ממנו למצוא עבודה. קשה להבין את הכאב של אמא שפותחת את המקרר ואין לה אוכל להאכיל את הילדים שלה. אבל בניגוד לארגונים המטפלים בחולי סרטן, או הצופים וארגונים דומים, אני לא יכול להראות את האנשים שנתמכים על ידי. כשמישהו רעב לאוכל, איזו תמונה אני אציג? הרי האנשים האלו מתביישים במצב שהגיעו אליו, אז אין לי מה להראות".
רגישותו הרבה למצבן של המשפחות הנתמכות על ידי ש"י ל"י, מביאה אותו לפעמים להביא אליהן את חבילות המזון עד סף הדלת בעצמו, כי הן מתביישות להגיע לנקודת האיסוף. אלו שכן מגיעות, יעשו זאת מאוחר בערב ויעשו את דרכן למרכז הקניות בטרזנה, מאחורי מאפיית יוניק בייקרי, הנמנית על אחת התורמות הנדיבות של הארגון. "אנשים נצרכים מאוד מתביישים במצב שהגיעו אליו" הוא אומר "יש את עניין הגאווה, אבל למדתי דבר אחד- שהגאווה הזאת היא חיצונית וזמנית בלבד, כי אם שהגיעה למצב בו אינה מסוגלת להאכיל את ילדיה, מתגברת על הגאווה והבושה ומבקשת עזרה".
דני עצמו, חי בצניעות רבה. פעמיים במשך השנים הוא מכר את הרכב שלו על מנת לממן קניית מוצרי מזון בחגים למשפחות. למרות שהוא עצמו אינו איש אמיד, הוא לא מהסס לרכוש מוצרי מזון מכספו הפרטי ולהשלים את החסר במידת הצורך. "ישראלים זה עם של חסד, רק צריך לעורר אותו לפעמים" הוא מדגיש "לחסד של היהודי ובייחוד של הישראלים, אין שני בעולם. רק צריך להעיר אותם לפעולה".
בחנוכה הקרוב, הוא מקווה לחלק עשרות חבילות מזון מיוחדות וחגיגיות למשפחות. החבילות יכללו כמידי שנה, חנוכיות, נרות, סביבונים, סופגניות וצעצועים לילדים, בנוסף למוצרי המזון הרגילים. "בשנים האחרונות התחלנו עם מבצע חדש של הגשמת משאלות, בעזרתו האדיבה של שרון אבן חיים. במסגרת המבצע הזה, אנו כל חג מגשימים משאלות ל-15 ילדים בכל פעם, כאשר אנו רוכשים עבורם משהו שהם מאוד רוצים, בסכומים הנעים בין 50-100 דולר".
יש משפחות להן משלם דני גם את חשבונות החשמל והמים, לאחרות הוא רוכש תרופות. מבחינות רבות, הוא הפך במשך השנים לבן משפחה של רבות מהמשפחות האלו. חלקן, אגב, הצליחו לעמוד על הרגליים והיום תורמות בעצמן לארגון. דני מקשיב בסבלנות למצוקה ולכאב, מעודד ותומך. המשפחות, עושה רושם, מעריכות את תשומת הלב ואת האוזן הקשבת, לא פחות מאשר את חבילות המזון.
כתבתי כבר לא פעם על חלוקת המזון של ש"י ל"י, בדרך כלל בחגים ובדרך כלל חזר דבר אחד על עצמו- משפחות נצרכות נוספות פנו לארגון בבקשת עזרה, אך למרבה הצער, הארגון לא זכה לקבל תרומות חדשות. דני מודע לעובדה שיש לו בעיה. הוא נמצא בתחרות, מול ארגונים רבים נוספים המצליחים לשים פנים על הפלאיירים שלהם, הפונים לקהילה בבקשת תרומה. אלו ארגונים חשובים, ללא ספק, אבל גדולים וחזקים ממנו, ארגונים שיש להם אבא ואמא ורשימת תורמים נדיבה ומכובדת שמצליחה להראות לקהילה- הינה, ראו לאן הכסף שלכם הלך וראו את החיוך על פניו של הילד החולה, ודני יודע שאינו יכול להראות אף תמונה של ילד שהיה פעם רעב ועכשיו שבע.
למרות הקשיים שבאיסוף התרומות ורשימת הנצרכים, שעושה רושם רק גודלת מדי שנה, דני די אופטימי ואומר שמעולם לא אמר "לא" למישהו. תמיד הצליח למלא עוד ארגז עם מוצרי מזון ולהאכיל עוד משפחה רעבה. בנוסף לארגזי המזון מקבלות המשפחות שוברי קניה לרכישת עופות, ושוברים נוספים לרכישת ביגוד והנעלה בטרגט ורוס לכבוד החגים. סך מימון חבילות המזון לחודש נע בין 200-300 דולר למשפחה ובחגים, הוא קופץ בעוד מספר מאות דולרים.
דרורית בינתיים, התקשרה לספר לי כי מצאה עבודה ו"בעזרת השם, אצליח להרוויח מספיק כסף בשביל לשכור דירה".
אלו הבשורות הטובות. הבשורה הפחות טובה היא שמכיוון שלדרורית תהיה עבודה ומשכורת, היא אינה זכאית לעזרת סעד ומסתבר גם שלא לדירה. "זה די מתסכל. אני עדיין לא במצב המאפשר לי לשכור דירה, אבל מפני שאני אתחיל לעבוד, לא מגיעה לי עזרה ממשלתית" היא קובלת.
ילדיה של דרורית ישנים עכשיו אצל חברים, כל ילד אצל חבר אחר. "הם מאוד סבלו מהשינה במכונית ובאוהל" היא אומרת "ולמזלי, ההורים של החברים שלהם, הציעו לי להניח להם לישון בביתם עד שאסתדר. אנחנו נמצאים כל היום ביחד ובערב, אני לוקחת אותם אל החברים כדי שישנו טוב. זה לא מצב אידיאלי, אבל זה יותר טוב מאשר לישון במכונית. היה להם קשה מאוד להתרכז בלימודים כשהם ישנו באוטו".
ואיך את מתמודדת עם השינה באוטו? תצליחי לקום רעננה כל יום בבוקר וללכת לעבודה?
"אני לא יודעת לגבי רעננה, אבל אין לי כל ברירה. אני אתחיל לעבוד ואני אסירת תודה על כך שיש לי עבודה. אני מרגישה שיש לי עכשיו תקווה ושדברים יסתדרו".
אז ימיך כהומלסית, ספורים עכשיו.
"בהחלט. יתכן שאצליח להשכיר גסט האוס בקרוב, אני רק מחכה שהדיירים הנוכחיים יעזבו. חברים סייעו לי בזה. אני מודה לכל מי שעזר לי. יש חברים כמובן שנעלמו, כי לא ידעו כיצד להתמודד עם זה שאני חסרת בית ואולי חששו שאתנחל אצלם בבית, אבל יחד עם זאת גיליתי שיש לי חברים נפלאים, שעמדו שם לצידי ועזרו לי מאוד ועל כך תמיד אהיה אסירת תודה להם".
המעוניינים לתרום לארגון ש"י ל"י (שומר ישראל למען ישראלים)
מוזמנים לשלוח את תרומותיהם ל:
Sha-I-L-I
P.O. Box 571831
Tarzana CA 91357
