בן זוג אמריקאי - זוגיות מורכבת

ספרים נכתבו, סרטים צולמו, וכוכבי ריאליטי לוהקו, רק כדי להוכיח לנו עד כמה מערכות יחסים הן דבר קשה, עד בלתי אפשרי. גם כשכל הסיכויים בעדנו - אנו בעלי ערכים דומים, שאיפות ותכונות אופי דומות, ובאים מאותו רקע סוציואקונומי - גם אז זוגיות היא עסק מסובך לתיחזוק, הדורש תשומת לב ועבודה מסביב לשעון.

לנו, הישראלים בניו יורק, האתגרים הם כפולים; אנחנו לא בסביבה הטבעית שלנו, לא מתנהלים בשפת האם שלנו, ולא פועלים לפי קודי ההתנהגות והמנטליות אליהם אנחנו רגילים. האמריקאים אחרים מאיתנו. נכון, לא מדובר פה במערכת יחסים בין גבר משבט הזולו לאישה מהאריסטוקרטיה הבריטית, או בין אישה מטהרן לבין נזיר בודהיסטי, אך בכל זאת, ישנם שלל הבדלים שעלולים להוות מכשולים בדרך הרצופה כוונות טובות. לחלקנו, האהבה לא תמיד מספיקה.

דיברתי באריכות ובכנות עם הפסיכולוגית הקלינית, ד"ר שלה אילני, המכירה את כל האתגרים הללו מקרוב. היא עצמה עברה לארה"ב מישראל לפני שנים רבות, ולימים בחרה בבן זוג אמריקאי.

שפה

הכלי המידי שלנו להציג את עצמנו, לבטא את רגשותינו ואת דעותנו. הישראלי מוגבל ורבאלית לשפת האם של בן או בת הזוג, מה שיוצר חוסר איזון. כתוצאה מכך, עשויים להתקל בקצרים בתקשורת, אי הבנות, וחלילה, מריבות. בעת ויכוח, הפערים עלולים להרגיש אף גדולים יותר, כשעלינו

אליאן

 להעביר מחשבות מסובכות ורגשות עמוקים - בשפה זרה. רובנו נרגיש שיכולנו להסביר יותר טוב בעברית.

מנגד, האנגלית שלנו תשתפר פלאים, והם יישמעו מתוק כשיאמרו במבטא כבד: "כפרה עלייך". בנוסף, נחמד לרכל עליהם עם אימא בטלפון, כשהם יושבים ממש לידנו.

ד"ר אילני סבורה כי הפערים בין השפות טמונים לרוב דווקא בהבדלי תרבות; "הישראלי שמדבר אנגלית לא תמיד משתמש בניואנסים ולא תמיד מבין את הניואנסים, וזה יוצר אי הבנות". היא חושבת שעוד אלמנט תרבותי שטבוע בשפה הינו חוש הומור, "חוש ההומור הוא אחר, ומקובע בתרבות המקומית. צוחקים על דברים מסויימים כמו הממשלה, המנטליות ועדות שונות. אדם מבחוץ לא יכול להבין את זה, ולפעמים נוצר מצב בו בני הזוג לא יכולים לראות טלוויזיה ולהנות מאותן תוכניות".

לנו הישראלים, המשפטים אני אוהב/ת אותך ו I love you לעולם לא ישמעו אותו הדבר. עברית, היפה והמדוייקת, הופכת את המשפט לאישי יותר בעצם ההתייחסות שלה למין שני הצדדים. I love you נשמע לנו כללי ומרוחק. מה שברנדון אומר לקלי, מה שצ'נדלר אומר למוניקה, לאו דווקא מה ש"אייל" אומר "לעדי" ברגעים האינטימיים שלהם. ייתכן וישנה אפילו תחושת ניכור קלה באמירת המשפט הזה, שאולי לא דורש מאיתנו את אותם המשאבים הנפשיים אשר המשפט העברי מצריך.

ד"ר אילני סבורה כי אמנם מדובר בפער משמעותי, אך בהחלט ניתן לגישור: "שפה היא כלי שמבטא את הרגש. אם הוא נמצא ואמיתי, המילים יבטאו אותו באותו הרגע. בנוסף, בארץ אומרים את זה הרבה פחות. אף אחד לא מטיל ספק בכך שאוהבים אותו במשפחה - זה מאוד ברור. כאן מקובל יותר להגיד את זה. ישראלים יודעים להביע I love you יותר מאשר לומר - הרגש מבוטא אחרת".

דת ומדינה

המסורת תופסת מקום גדול בחיי ישראלים רבים. על אחת כמה וכמה, בזמן מגורים בניכר, כשהכל מסביב מרגיש זר וחדש, יש רצון לשמר את המוכר והישן: המסורת היהודית שלנו. בין אם מדובר בשמירת החגים או אפילו כשרות, בזמן שהות בגולה לרבים יש צורך להשאר מחוברים לשורשים, או לחלופין לשמר את מה שספגו בבית.

ד"ר אילני מצביעה על פערים משמעותיים גם בין בני זוג יהודים; "אפילו כשישראלים חילונים יוצאים עם יהודים-אמריקאים חילונים הדת משחקת תפקיד. היהודי האמריקאי גדל בתור מיעוט, וחייב לשמור על עצמו על מנת להתקיים ולשרוד במשך דורות. היהדות מחוץ לארץ, בכל מדינה, היא יותר מסורתית, ושומרת על חגים וסממנים של הדת שנותנים ציביון למיעוט. כך הם מבינים את עצמם לעומת החילוני האמריקאי. ישראלי רואה את הדת שלו בתור ישראל. אני הרוב, ברור לי שאני יהודי גם אם אני לא עושה כלום. בשלב הראשון של הזוגיות עלולים להיות המון קונפליקטים בנושא הזה. הישראלי לא מוכן ללכת לבית כנסת, לא מוכן לשמור את החגים ורואה בזה כמיותר. האישה או הגבר האמריקאים לא מבינים את זה. כל צד מגיע מהחלטיות שלא נובעת מעוינות או מרצון להתווכח, אלא מרצון לשמור על עצמי כעצמי".

מנטליות

ד"ר אילני, שמטפלת בין היתר באמריקאים, בישראלים ובזוגות מעורבים, חושבת שהפער הגדול ביותר בין האמריקאים לבינינו היא המנטליות הכל כך שונה. במשך השנים כפסיכולוגית קלינית, היא הספיקה לאסוף שלל הגיגים מפי אמריקאים וישראלים שעברו במשרדה, אשר בחרו להגיב על הנושא הזה ממש. היא שולפת דף מלא ציטוטים ומקריאה לי בחדווה: "ישראלים אומרים על אמריקאים שהם לא אומרים אף פעם מה שהם חושבים, שהם מנומסים מדי, מלאכותיים, צבועים, וטובים בזה. בנוסף, שהם עסוקים בסמול טוק יתר על המידה. מנגד, אמריקאים אומרים על ישראלים שהם חמים, אוהבים, פתוחים, קומוניקטיביים ואמיתיים - what you see is what you get. הם גם חושבים שישראלים רוצים להכנס לשיחות עניין ועומק באופן מידי". ד"ר  אילני טוענת שקיים שוני גישה מהותי; "האמריקאי עובד יותר מן החוץ לפנים, בעוד שהישראלי חודר ישר פנימה. גם זה עלול לגרום לחיכוכים".

לא רק רגשות חמים ואוהדים רוכשים לנו האמריקאים. האמריקאית רואה את הישראלי הממוצא כ"קולני, קמצן, טרמילאי המחפש דילים ומציאות, בעל תחושת עליונות, שחושב שהדעה שלו היא עובדה," דר. אילני מצטטת, בעוד שהישראלי רואה את האמריקאית היהודיה כ"מפונקת, ילדה של אימא ואבא שרק מחפשת כסף".

ד"ר אילני רואה שתי גישות בהן ניתן לנקוט: לנסות לכפות את דרכינו על האחר או לנסות להשלים עם הבדלי התרבויות. אני שואלת אם יש סיכוי למזג ולמצוא את "התרבות שלנו", כזוג. קצת כמו לעשות ילד, רק פחות מחייב. היא עונה לי בחיוך מרוצה, "כן. לדעתי זוגיות טובה מגיעה למקום הזה. על בני הזוג להיות פתוחים ולקבל דרכי פעולה שונות מאלה שלהם עצמם. לקחת את הטוב מכל העולמות, ולא לראות באימוץ ערכים או תרבויות חדשים כנטישה של האני".

כשמערכת יחסים הופכת לרצינית לרוב מתחיל דיון על עתיד משותף. במקרה כזה, בני הזוג נאלצים לבחור מקום אחד לתקוע בו יתד ולהקים משפחה. האם יהיה זה החלום האמריקאי, או שמא לתפארת מדינת ישראל? זוהי שאלה גדולה המצריכה לקיחת החלטה קשה. עבור הישראלי, מדובר בעקירה מן השורשים, התנתקות רשמית מקרבת המשפחה והחברים למען האהבה, תוך ויתור על הישראליות שלהם, של ילדיהם, וכל מה שמשתמע מכך. עבור האמריקאי, השפה תהווה מכשול רציני, הן בהיבט החברתי והן התעסוקתי. בנוסף, המשפחה האמריקאית הממוצעת מתפקדת ובנויה קצת אחרת מן הישראלית. בארה"ב שכיח מאוד שהורים וילדים גרים במרחק שעות טיסה רבות זה מזה במשך רוב ימי חייהם, ומתראים פעמים ספורות בשנה בלבד. בארץ, גם אם אתה ברמת גן וההורים באשדוד, אין מצב לא לבוא לקוסקוס/בורשט בשישי, וצ'ולענט/חמין בשבת, כל שבוע, בלי הנחות, פעם אצל הוריו של זה ופעם, של זו.

ד"ר אילני סבורה כי על כל האינפורמציה הזאת להיות משוקללת אל תוך ההחלטה: "כולם יודעים הכל על כולם, וההורים מעורבים בתהליכים של הזוג הצעיר. האמריקאים לא רגילים לרמת קרבה ומעורבות שכזו, בעוד שהישראלים רואים את הריחוק המשפחתי כמנוכר. הגורם העיקרי לבעיות הוא הביקורתיות, ומה שיכול לפתור אותן הן פתיחות וקבלת איש את שוני התרבות של בן/בת הזוג ומשפחתו, כי הוא חלק בלתי נפרד מהאדם בו בחרנו, לטוב ולרע".

בגלל שאין נוסחא לזוגיות מוצלחת, נוכל רק לשקלל את כל הנתונים ולעשות את הבחירות המתאימות לנו ביותר. אין אמת אחת, ואם יש, אז היא שלכולם יש בעיות, גם לאלה שגרו דירה ליד דירה כל חייהם והאימהות שלהם כמו אחיות. לאהבת אמת יש את הפריבילגיה להגיע באופן בלתי צפוי ולשבש את מהלך חיינו לחלוטין. היופי בה, הוא שהיא לא מבקשת רשות ולא מחכה שיהיה נוח, ומטרתה היא לגרום לנו לרצות להתפתח, לא להשאר במקום. או במילים קצת פחות פיוטיות, כשזה זה - זה זה. מי יתן וכולנו נמצא את האדם שישבש את חיינו ויתפתח איתנו.