ברווז עיתונאי: חלבון פשוט

"אני עובד במטבח של מסעדה", כותב וולף, "והתערבתי עם השף שאני יכול לעמוד על ביצים בלי לשבור אותן. אם אני מנצח, הוא מכין לי את השקשוקה המפורסמת שלו. אם הוא מנצח, תהיה לי הרבה טינופת לנקות. אז לפני שאני הולך על זה, תגידו אתם: כמה מהביצים שלי יישארו שלמות?". ובכן וולף, האמת היא שזה אחד מהמקרים הנדירים האלה שבהם משהו אשכרה מעניין לנו את הביצה. אז קדימה, הבה נצעד במורד שביל הקליפות.

שביר, מתפורר בקלות? מיד נראה. לפני כן נזכיר לכם ולעצמנו למה קליפת ביצה נחשבת לדבר כל-כך חזק, למרות פוטנציאל הריסוק שלה. ראשית נצא לטבע ונתרשם מהעובדה שבעלי חיים רבים בוחרים לשלוח את הדור הבא שלהם לאוויר העולם בפורמט ביצתי, עוד מתקופת הדינוזאורים; אם מסתכלים על העניין מבחינה אבולוציונית, תפקידה של הביצה הוא לספק מזון והגנה לעובר המתפתח. הקטע של המזון ידוע וברור, ואנחנו מתעניינים דווקא בצורה החיצונית של הביצה - שאחראית לשמור על העובר בשלמותו, אבל לא רק.

לצורת הביצה יש כמה יתרונות מובהקים, והראשון ברשימה הוא שטח פנים גדול ביחס לכמות החומר שבתוכה. זה טוב, כי דרך קליפת הביצה מתבצעת תחלופת אוויר שנחוצה לעובר. יתרון נוסף הוא שהביצה לא יכולה להתגלגל בקו ישר: ביצים מתנדנדות ומתגלגלות סביב עצמן, מה שמאוד עוזר לציפורים שבונות קינים דווקא בקצה צוקים (ואגב, ציפורים שמקננות במקומות כאלה אכן מטילות ביצים מחודדות יותר).

עכשיו, בוא תעמוד כאן. הנה, בדיוק כאן (צילום: ירון ברנר)

עוד בונוס במבנה החיצוני הוא חוזקה של הביצה מקצה לקצה, מול לחץ שמופעל מהראש הצר לתחתית הרחבה. אתה מוזמן לבדוק בעצמך: קח ביצה אחת ביד ותנסה ללחוץ עליה מהקצה העליון לתחתון. אם תצליח לפצח אותה, כל הכבוד. אבל כמעט בטוח שלא תצליח: יותר הגיוני שתוך כדי הניסיון תזוז הביצה ביד שלך כך שהלחץ יופעל על הצדדים, ואז יש סיכוי גבוה מאוד שהיא תתפצח עליך. רוצה את זה בנתוני אמת? קח: בהפעלת לחץ בין הקודקודים בדיוק, ביצת תרנגולת רגילה אמורה להחזיק מעמד בעומס של 15-20 קילוגרם ואולי גם יותר.

הצורה האובאלית של הביצה היא למעשה שתי כיפות מחוברות בבסיסן, שאחת מהן מחודדת יותר מרעותה. את המבנה הכיפתי אפשר למצוא בהרבה מקומות בטבע, למשל בשריון הצב, בקונכיות למיניהן, בגולגלות ועוד כהנה, וגם בני האדם הבינו מתישהו את הפרינציפ. בשנת 1965 גילה איכר אוקראיני מבנה כיפתי בחצר שלו, שנבנה מחיטים ומעצמות ממותה. המבנה הזה נחשב כיום לעתיק ביותר בעולם, משהו כמו 15 אלף שנה לפני הספירה.

מבנים כיפתיים תועדו גם בשבטים אפריקניים ואינדיאניים, בתרבויות איסלאמיות בפרס, וכמובן באיגלו של האסקימואים. ולמרות תפוצתם הוותיקה והנרחבת, נהוג לייחס את השימוש הראשון במבנים כיפתיים לרומאים: אלה התחילו לנצל את פוטנציאל הקשתות, ומהן המשיכו למבנים שלמים. היום נפוצים מבני כיפה בכל מקום ולכל תכלית הגנתית, החל בקומפלקסים ענקיים כמו אצטדיונים וכלה בקסדות של לוחמים.

מבנה הכיפה עמיד כל-כך בגלל שכוחות הלחיצה שמופעלים על קצהו, מתפזרים על כל שטחו וכך משנים אופי וכיוון. כלומר, כשעל קצה הביצה מופעל כוח לחיצה אנכי כלפי מטה, חלקי הקליפה שנלחצים לוחצים את חלקי הקליפה שסביבם וכך הלאה. איפשהו באמצע הביצה ימשיכו חלק מהכוחות כלפי מטה אל הכיפה התחתונה (או אל הקרקע, במקרה של מבנה כיפתי רגיל), וחלק מהכוחות יהפכו לכוחות אופקיים שמופנים כלפי חוץ.

מסובך? לא נורא. בתכלס צריך להבין את עיקרון פיזור הכוח והסטתו: מבנה הביצה הוא למעשה בוס מוצלח שמאציל סמכויות, ובשעת לחץ פשוט משנה את הנושא. אלא שבניגוד לבוס הסטנדרטי, ביצת תרנגולת גם עשויה מחומרים עמידים בפני דחיסה: בין 95 ל־97 אחוז סידן פחמתי בצורת גבישים-גבישים, ורשת חלבונית שמחברת ביניהם. זה אולי לא נשמע ככה, אבל זה חתיכת דבר חזק.

אז כמה ביצים צריך בשביל להחליף מנורה? כדי לבדוק את זה לא ביקשנו מהנסיינים שלנו, אייל ותמר, סתם לעמוד על ביצים: שאבנו השראה מסנדלי החבלה של חיל ההנדסה, והכנו גרסה משלנו לאותו דבר עצמו. מכיוון שעומדים לרשותנו כל המשאבים הכלכליים וההפקתיים של בלייזר, עשינו את זה באמצעות דיקט שהודבק לחתיכת קלקר. הרציונל הוא כזה: לסנדלי חבלה יש שטח פנים גדול, והם בנויים מרשת ספוגים שאמורה לחלק את סך המשקל של מי שנועל אותם בצורה אחידה. לכן הסנדל יעיל במקרה של עלייה על מוקש, שמצידו ירגיש רק חלק קטן מהמשקל שלך ולא ימהר להעיף לך רגל. במקרה שלנו הוחלפו הסנדל במשטח והספוג בקלקר, אבל המטרה הייתה זהה: להבטיח שכל המשקל של הנסיינים לא ייפול על מוקש, כלומר על ביצה תמימה אחת.

התחלנו בניסוי עם תבנית מלאה ב-30 ביצים, ולאט לאט הפחתנו את הכמות וחיכינו לשמוע קראק. עכשיו, טו-מייק-א-לונג-סטורי-שורט: אייל שוקל כ-100 קילוגרם, והוא נותר לעמוד יציב על כולה חמש ביצים. המשקל של תמר הוא בערך חצי מזה של אייל פלוס כמות הביצים שעליהן היא עמדה בריבוע, פחות שבע. רואה, תמר? איש מקוראינו לא יסיק לעולם שאת שוקלת 52 קילו ושהצלחת לעמוד על שלוש ביצים בלי לרסק אותן, שזה לפחות אחת יותר ממה שאפשר לומר על רוב הנשים שאנחנו מכירים.