ביקור בית - גיל אדלר

גיל אדלר נולד וגדל בניו-ג'רזי, למד בתיכון פריש, מצא את עצמו לומד מהבוקר עד הלילה ואילו הו רצה חיי חברה עשירים יותר, לכן עזב לטובת ביה"ס הציבורי. סיים את התואר הראשון בבית הספר למנהל עסקים, ראיית חשבון ויזמות של אוניברסיטת בוסטון בגיל 21, ונסע לישראל לשרת בצבא. לאחר תקופה במשלחת הכלכלית הישראלית הוא עובד כיום בתור חשב בחברתMER . חובב ספורט אתגרי ומדבר גם א-ביסלה-יידיש. הוריו של גיל הגיעו לארצות הברית מתל-אביב ב-1967 והוא, שגדל כאן הכיר דרך ג'יי-דייט את רייצ'ל וויינברגר שגדלה בצ'סנט-רידג' ולומדת לתואר שני במשפטים באוניברסיטת ראטגרס בניוארק. השניים מאוהבים כבר למעלה משלוש שנים.

אדלר. מטפס על קירות למען לילדים עם מוגבלויות

גיל, נולדת וגדלת בניו-ג'רזי, מה הביא אותך לשרת בצבא בישראל?

"בכל שנה נסעתי לביקור בארץ, יש לי בן דוד בן גילי. כשנפגשנו עם החברים שלו הם היו מספרים לי חוויות מהשירות הצבאי הקרבי שלהם, על הניווטים, מסלול, גדס"ר, ואני הבאתי את החוויות שלי מהקולג' כאן, מסיבות, בירות ובנות. התחברתי מאוד לחוויות שלהם והבנתי שאני צריך להיות חלק מזה. חשבתי עם עצמי במשך חצי שנה על הרעיון לשרת בצבא (אחי הגדול לא שירת) ולא מצאתי סיבה למה לא. משנפלה ההחלטה שלי, פניתי להורים ונתתי להם חצי שנה לחשוב על זה. כמובן שהתגובה המיידית הייתה 'לא' מוחלט. 'הרי בשביל מה שילמנו את הלימודים שלך בבוסטון, כדי שתיסע לשרת בצבא?' אבא שלי שאל. לא יכולתי לשמוע שהחברים שלי בארץ קורעים את עצמם בשירות המולדת ואני עושה כאן חיים. התגייסתי לגדס"ר נח"ל".

באיזו דרך נחשפת לארץ בצורה המשמעותית ביותר?

"בגיל עשרים טסתי עם 'תגלית' לארץ. אני מאוד ממליץ על נסיעה איתם. זה שונה מכל טיול אחר שעושים עם המשפחה לארץ. נהניתי מכל רגע, מהמסיבות, מהחברים ומהחוויות עם בני גילי כשטיילנו בישראל. כל-כך אהבתי את מה שעברתי שאפילו בחרתי להדריך כמה שנים באירגון. אני מאמין בלהחזיר לחברה".

יש שוני בין צעיר אמריקאי לישראלי?

"אמריקאי וישראלי בני אותו גיל מאוד שונים. ישראלים מסיימים תיכון ומתגייסים. הם לוקחים אחריות אישית וקולקטיבית. זה חלק אינטגרלי מהחינוך בישראל. אחרי הצבא נוסעים, רואים עולם ומחליטים מה הם רוצים לעשות עם החיים שלהם. האמריקאים לא מטיילים. הם מסיימים את התיכון ומיד מחוייבים לקולג'. כאן לא לומדים אחריות קולקטיבית מהי. כל אחד חי לעצמו. כבר מהגן לומדים 'כשהחבר שלך יסיים לשחק בצעצוע, יגיע תורך' ואני שואל, למה לא לשחק יחד? יש תפיסה תרבותית שונה מאוד בין החינוך כאן לחינוך בישראל".

מה היה הסטטוס שלך בתור חייל?

"הייתי חייל בודד. ההורים שלי היו כאן. אדם בשם ציקי אוד הקים עמותה בשביל חיילים כמונו. הוא אדם שתורם לחברה מתוך אידאולוגיה. הוא הקים את 'מייקל לוין ממוריאל סנטר' ע"ש החייל מייקל לוין שלא רצו לגייס אותו, אבל הוא טיפס ונכנס דרך החלון למפקד הבקו"ם ודרש להתגייס. הוא נהרג במלחמת לבנון השניה כשנסע מכאן לשרת במלחמה".

לאיזו עזרה נדרשים חיילים בודדים בישראל?

"אני לא הייתי צריך הרבה עזרה, חסכתי כסף בבוסטון מעבודה במכירת מכוניות יוקרתיות. ההורים שלי תמכו בי כלכלית ויש לי גם משפחה בארץ. אבל יש חיילים שאין להם את התמיכה שאני קיבלתי ולא יודעים איפה יעשו את השבת ואיפה יכבסו את המדים. העמותה ע"ש מייקל לוין נותנת להם מענה. היא גם מכינה את החיילים שמגיעים לשרת מבחינה נפשית, מלמדים אותם למה לצפות, לגיבוש, מה זה מ"ק 77, כל זה קורה בחוות אלון, שנמצאת בצפון הארץ. כל מי שעלה לארץ אחרי גיל 16 עובר דרך שם. החיילים שמגיעים מחו"ל לומדים שם מהיא תורנות מטבח, מסע של 2 ק"מ, ורק אח"כ משובצים ליחידה".

מה חשוב לך לעשות ביום יום?

"הצוות שלי בצבא שינה לי את החיים. חבר טוב שלי מהארץ, גל רגב, לימד אותי שאחרי קושי ואפילו אם עייפים, לפעמים אחרי שבועיים בשטח כשמגיעים ליומיים חופשה בבית, צריך לצאת להתאוורר, יוצאים לחוף, לטייל במעיין. לא נשארים בבית וצופים בטלויזיה. למדתי מהחברים הישראלים שלי הרבה על החיים".

מה אתה עושה אחרי העבודה?

"אני מטפס על קירות טיפוס. בכל יום שני אני מטפס כאן עם עמותה שנקראת Pick Potential, שעוזרת לילדים עם מוגבלויות נפשיות ופיזיות. אני קושר אותם אלי, מטפס איתם על הקירות, הם נתמכים בי, אני נותן להם ביטחון וההורים עומדים עם דמעות בעיניים. זו עמותה שמחפשת אנשים שיתנדבו, הם לא בהכרח אוספים כסף, הם צריכים אנשים. זה הפרוייקט הבא שלי אחרי Eithan Hope for Children. אני רוצה להביא אותם לברגן קאונטי".

ספר לי על Eithan Hope for Children.

"את איתן שפירו ז"ל הכרתי בבית הספר התיכון הדתי 'פריש'. עשינו את כל השטויות יחד. למרות שהוא בא ממשפחה דתית מודרנית בטינק, ואני לא ממש, הפכנו לחברים טובים. כשהוא חלה בכיתה י' בסרטן, בישרו לשכבה על מחלתו אבל אמרו שאפשר להחלים מזה. הוא לקח את זה בקלות. חגגנו לו כשהוא החלים. חודשיים אחרי זה נתבשרנו שהכל חזר. ידענו שזה לא טוב. הוא נפטר כשבועיים אחרי סיום הלימודים. אלונה, אמא של איתן, יוצרת סלסלות עם דברים שילדים חולים היו הכי רוצים בשביל עצמם. הילדים באים ממשפחות מעוטות יכולות והיא בודקת איתם בזהירות מה הם הכי חולמים לקבל ברגעים הקשים של תחילת האשפוז ומביאה את המתנות לבית החולים. הסלסלות עטופות מאוד יפה. זו עמותה מאוד קטנה. אין ארוחות שנתיות. אוספים דולר לדולר. לסלסלות היא קוראתBasketfull of Smiles ".

מה הסיפור עם השיער הארוך מאוד שלך?

"כשחזרתי מהצבא, עשיתי 'גלח' אחרון. הסתכלתי במראה, וחשבתי לעצמי שאני רוצה לגדל את השיער, אבל בוא נראה מה אני יכול לעשות עם זה. חשבתי על תרומה לעמותה של חולי סרטן. בדקתי את הקריטוריונים (אורך, אסור לצבוע ועוד) ואני מגדל אותו כבר ארבע שנים. חשבתי על ילדים שמאבדים את השיער בגיל צעיר בעטייה של המחלה והחלטתי לתרום את השיער לעמותה ע"ש איתן, אבל אם כבר אז בהזדמנות גם לגרום לאנשים לתרום כסף לעמותה. בימים אלה השיער הגיע לאורך שבו כבר אפשר לתרום אותו. קבעתי סכום של עשרת אלפים דולר לתספורת וברגע שאצליח לאסוף אותו, אני אסתפר ברוב כבוד והדר ואתרום את השיער ואת הכסף. אני גורם לאנשים וחברים לתרום. כבר אספנו קרוב ל-75 אחוזים מהכסף. חשבתי שאני אספיק עד ל"ג בעומר, אבל זה כבר יקרה אחרי. חברים שלי תורמים, חברים של ההורים של איתן ועוד. אלונה, אמא של איתן ז"ל, מודעת למה שאני עושה ומאוד נרגשת מזה. יצרתי איתה קשר מחודש לפני ארבע שנים כשהחלטתי על המבצע".

מה אתה מתכנן לעשות כשתהיה גדול?

"הנה תראי. יש לי עמוד בפייסבוק, שסגור רק בשבילי, אף אחד לא רואה אותו. כאן יש לי רשימה של דברים שאני רוצה להשיג בחיים. ללמוד ראיית חשבון, לשרת בצבא, לתרום לקהילה, את זה כבר השגתי ואני אמשיך להשיג. ברשימת המקומות שאני רוצה להגיע אליהם בעולם נכללים ה- Triple Crown of Hiking, ביניהם שביל הפסיפיק שאורכו 2,650 מייל, מסלול האפלאצ'ים שאורכו 2,184 מיילים ו- Continental Divide Trail שאורכו 3,100 מייל. אני מתכנן לטפס את שבע הפסגות הגבוהות בעולם ולהיכנס לפורבס 2000. אני חושב שרוב האנשים מתכננים לעשות בחיים שלהם עשרה דברים גדולים ולבסוף מבצעים בקושי אחד. אני מתכנן עשרה, ואם אשיג רק ששה או שבעה לא אהיה כ"כ מרוצה אבל לפחות אדע שהשגתי משהו. את ההשראה לתוכניות שלי קיבלתי כשהייתי בן 16 וראיתי את חברי הטוב איתן חולה. לכן בחרתי לשלב לימודים וספורט אתגרי כדרך חיים".

מה אתה חושב על ג'יי-דייט?

"אני מאמין גדול! אני ממש אוהב את האתר. נראה לי מוזר כשאני רואה אנשים מבוגרים בג'יי-דייט. תמיד נדמה לי שההיכרויות הם רק לחבר'ה צעירים שרוצים להתחתן. אני מאושר שהכרתי את רייצ'ל באמצעות האתר, אנחנו כבר שלוש שנים יחד".