לוביסט שסרח

כשצעירים בעלי תואר אקדמי מגיעים לוושינגטון במטרה לכבוש את בירת הפוליטיקה העולמית הם נושאים את עיניהם לתפקידי מפתח מהקונגרס ועד לבית הלבן. מהר מאוד הם לומדים כי למרות שעיני הכל נשואות לנשיא, מוקדי הכוח וההשפעה בעיר הבירה האפרורית מתחלקים בין משרדים רבים ושונים, כולל תעשיית השדולות המפותחת. וכשצעירים בעלי מבט רעב בעיניים וחלומות על התחככות בצמרת הפוליטית, מסיבות קוקטייל וקשרים חובקי עולם מחפשים דמות של לוביסט שזינק לראשות הפירמידה בזמן שיא, הם חושבים על ג'ק אברמוף. אבל כמו שזינק, אברמוף גם שקע למצולות עמוקות לא פחות. הסיפור הוא עוד סיפור על הצלחה מסחררת והידרדרות כואבת אל התהום. וושינגטון היא רק התפאורה.

אברמוף עם דיק צ'ייני ודובר בית הנבחרים דניס הסטרט

ג'ק אלן אברמוף, 53, נולד בניו-ג'רזי. אולי העובדה שהוא גדל במרחק יריקה מבתי ההימורים של אטלנטיק סיטי היא שהפכה אותו לבנאדם שלא פוחד מסיכונים פרועים והליכה על הקצה. אבל כשהולכים על חבל דק לאורך זמן, בסוף גם מועדים. במקרה של אברמוף הייתה זו צניחה חופשית. המפיקים בהוליווד מיהרו לתפוס אותו, או לפחות את הסיפור שלו, בדרכו למטה, ואת דמותו גילם על המסך לא פחות מאשר קווין ספייסי בסרט שנקרא "קזינו ג'ק". גם לסרט הדוקומנטרי עליו קראו "קזינו ג'ק: ארצות הברית של הכסף". אחרי הכל, אברמוף ייצג שבטים אינדיאנים בעלי זכויות או אינטרסים בתעשיית ההימורים הרווחית.

ההתחלה הייתה אחרת. אביו, פרנק, דווקא עסק במקצוע משמים יחסית אבל רווחי גם הוא, כנשיא חטיבת כרטיסי האשראי דיינרס קלאב, ג'וב שלשמו עברה המשפחה מהחוף המזרחי לבוורלי הילס. אברמוף החל לשחק פוטבול ואף הפך למרים משקולות מחונן ולפי האגדה החליט להפוך לשומר מצוות בעקבות צפייה בסרט "כנר על הגג". האמת, כמו שקרה לאורך חייו של אברמוף, סבוכה מעט יותר: "זו קצת הגזמה, אם כי זה בטח עזר לי להפוך לדתי. זו הייתה תקופה בה התעניינתי בנושא, ורק סבתא רבא שלי הייתה דתייה במשפחה. מעולם לא פגשתי אותה, אבל הסתקרנתי לדעת מדוע אף אחד במשפחה לא היה דתי. ואז, אחרי שצפיתי בסרט וראיתי יהודים במצב כזה לראשונה, החלטתי להפוך לשומר מצוות, כי אחרת למה להיות יהודי?"

זה עזר לך בחיים?

"בוודאי. זה נתן מסגרת, קהילה, רשת של אנשים שהייתי קרוב אליהם, נקודת מבט רוחנית, נקודת מבט אינטלקטואלית וכל אספקט אחר בחיים, התורה, הכל. זה לא אומר שאני צדיק, אבל אני משתדל בדרכי ואני חושב שזו הייתה מסגרת טובה לפעול מתוכה, בוודאי בחברה חסרת הרחמים בה אנו חיים כעת. אנשים שנהנו מהתבגרות בקהילות דתיות לא מוצאים בזה חסר אלא רק יתרונות".

וכשפרשת השחיתות הכספית שלך התפרצה, היו מי שקשרו את שני הקצוות?

"בהחלט היו אנשים באינטרנט שהגיבו על המקרה שלי והתמקדו בעובדה שאני יהודי. במיוחד בגלל שהשם מיידוף דומה קצת לאברמוף. אישית, לא ממש נתקלתי בזה. התארחתי במאות תוכניות רדיו וטלוויזיה ובאחת מתכניות הרדיו היו כמה מתקשרים שהעירו הערות ברורות מאוד בנושא".

נפגעת מההשוואה למיידוף?

"כשהמקרה שלו יצא החוצה אני כבר הייתי בכלא. אבל אתה יודע, יש אנשים שקישרו את שתי הפרשיות. זה החזיק לזמן קצר מאוד בלבד. ברור ששני המקרים שלנו שונים לחלוטין. אנשים לא הפסידו כסף אצלי, הם הרוויחו כסף! והיו עוד כמה הבדלים".

הלוביסט

אברמוף, אב לחמישה ("הם ואשתי נאלצו ללכת לעבוד לאחר שנכנסתי לכלא בכדי לעזור בפרנסת הבית"), למד לתואר ראשון באוניברסיטת ברנדייס והשלים תואר במשפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון. הוא ביקר כחצי תריסר פעמים בישראל ועדיין נמצא בקשר עם כמה אנשי עסקים שם. בזמנו הוא היה כתובת לפוליטיקאים רבים והיה בקשר עם דני איילון בתקופתו כשגריר, כמו גם עם הפוליטיקאי מסיעת חירות מיכאל קליינר ואחרים.

ג'ק אברמוף ועורך דינו. נשפט למאסר של חמש שנים ועשרה חודשים (צילום: איי פי)

אברמוף בילה עשור מחייו בהוליווד, במהלכו הפיק וכתב את התסריט לפיצ'ר "עקרב אדום" בכיכובו של דולף לונדגרן. תקציב הסרט היה 16 מיליון דולר והוא מומן על ידי ממשלת דרום אפריקה דרך חברה שנקראה "קרן החירות" ובראשה עמד, כמובן, אברמוף עצמו. באחת הפעמים הוא אף סידר פגישה לראש ממשלת גבון עם הנשיא ג'ורג' בוש. תג המחיר היה 9 מיליון דולר.

במהלך הקריירה הוא נרשם כלוביסט הרשמי של עשרות חברות וגופים בו זמנית וייצג את ממשלות מלאזיה וסודן, כשזו האחרונה ביקשה למנוע מקבוצות נוצריות בארצות הברית להפיל את האחריות על הטבח בדארפור על המימשל הסודני.

הוא עבד בפירמות עורכי דין בכירות, דוגמת פרסטון-גייטס (אותה ייסד אביו של ביל גייטס), גרינברג-טראוריג ואז "נתקל בבעיות".

ב-19 ביוני ידבר אברמוף בכנס 140 התווים של ג'ף פולבר, ב-92Y. נדמה שהוא פירט את עלילותיו בכל מקום אפשרי וניכר שהוא לא נרגש ממטח השאלות שיופנה לעברו על הבמה. "אני בסדר עם כל מה שהם רוצים לעשות", הוא אומר.

למה אתה משתתף?

"כי זה כנס חשוב ומשפיע וכל מי שיהיה שם וקשור לטכנולוגיה די נדהם מהמערכת העתיקה שמניעה את וושינגטון ועדיין שולטת במימשל, כולל תעשיית הלוביזם וכולל השחיתות בממשלה".

בשיאו, החזיק אברמוף בארבעה תאי צפייה פרטיים במגרשי ספורט שונים ואף היה בעליה של מסעדת סיגנצ'רס המצליחה בוושינגטון, שהיוותה כר פורה לפעילותו ולעבודת שותפיו השונים. רשימת האירגונים שקשורה לאברמוף היא לא פחות ממדהימה ומסועפת וניתן למצוא פירוט מלא שלה בשלל אתרים אשר סיקרו ועדיין מסקרים ספיחים של הפרשה בה נמצא אשם בשחיתות.

אפשר לומר שאברמוף אכן הצליח להשאיר את חותמו כמעט בכל מקום שבו הוא דרך ומספיק לציין ש-21 אנשים נוספים הורשעו ביחד עמו בכדי להתחיל ולהבין את גודל הסקנדל. אלו היו קשורים באי אילו מהרפתקאותיו ומעלליו, אולם כשאני שואל אותו אם הוא ידע שהוא עובר על החוק הוא מכחיש:

"לא. אם הייתי יודע שאני עושה עבירות זה למעשה היה טוב יותר עבורי, גם ברמה המוסרית. בדת שלנו אם אתה עושה משהו רע כשאתה חושב שהוא בסדר זה אפילו גרוע יותר. זה עדיף לחשוב שאתה עושה משהו לא בסדר מפני שאתה עדיין לא מסוגל לעשות אותו כמו שצריך, כי ככה אתה יכול לעשות תשובה. אבל אם אתה חושב שאתה בסדר, בחיים לא תעשה תשובה. במצב כזה הראש שלך אמור להיערף, וזה בדיוק מה שקרה לי".

עשית את מה שעשית כי חשבת שתנצח את המערכת? בגלל הריגוש? היצירתיות?

"אולי הכל מהכל. לוביזם זה פוליטיקה. לוביזם זה סדרה של קרבות פוליטיים קטנים, פוליטיקה זו מלחמה ומלחמה זה דבר מרגש. אז למישהו כמוני, סופר-תחרותי, שאוהב קרבות וליזום, זה נהדר. היו אנשים שרצו לשכור אותי כדי לעקוב אחר תהליכי חקיקה אבל אז הייתי אומר לא. אני לא עושה מחקר, אני עורך דין, אז בואו אלי כשאתם באמצע קרב. ההתרגשות הייתה חלק מהעניין, הכוח הפוליטי שנלווה לעבודה, היכולת להשפיע על דברים, הכל הגיע לאותו איזור במוח שמתרגש מכל אלו. מערכות נוצרו בכדי שתוכל לפעול דרך החורים שבהן, ואתה אפילו לא צריך להיות מתוחכם במיוחד בשביל זה. הטרגדיה שלי הייתה שלא הספיק לי לפעול דרך אותם חורים אלא שרציתי לדחוף דרך קירות. אז זה לא שהייתי היחידי שעושה את זה או שעשה את זה אי פעם, אבל הייתי הבחור שקיבל את אור הזרקורים והרי עשיתי את הדברים המיוחסים לי, אז... אבל לפעול בתוך העולם הזה זה להבין שהוא מסודר בצורה כזו שבה כן תוכל לפעול בו".

במכוון?

"כן, כך אני חושב. הרי כל שנה מנסים לתקן ולעשות רפורמות וכלום לא קורה. אנשים בוודאות רוצים שהמערכת תהיה כמו שהיא, כי הם מרוויחים מכך, ולוביסטים יכולים לעשות את כל מה שהוא מושחת ללא בעיה".

החיים בכלא

אברמוף נשפט למאסר של חמש שנים ועשרה חודשים מתוכם ישב בכלא ארבע שנים. הוא נשלח לכלא בדרגת ביטחון נמוכה במרילנד, בכדי שיהיה קרוב לחוקרים הפדרלים שהגיעו מוושינגטון כדי להמשיך ולחקור אותו. שם, בין ערבי קולנוע שיזם להרצאות על הכנת נאומים וכתיבת תסריטים, עבד אברמוף במשרדי הכלא בעבור 12 סנט לשעה. לקראת שחרורו הועסק אברמוף במשרה מלאה ותמורת שכר מינימום בפיצריה הכשרה 'טוב פיצה' שבבולטימור. הוא עדיין מתגורר במרילנד.

בימי הזוהר בוושינגטון מימן אברמוף לאנשים שונים שהוא נזקק לעזרתם טיסות וחופשות לשלל יעדים אטרקטיבים, כמו לאי סאיפאן ומרשל, רוסיה, סקוטלנד, אנגליה, דרום קוריאה, פורטו ריקו ואפילו גיחה לסופרבול בטמפה, פלורידה. אולי בגלל הנופשונים הללו השופט שדן בתיקו של אברמוף קיבל למעלה מ-300 פניות שונות בבקשה לחון או להתחשב בנאשם, בין העותרים היו רבנים, אישי צבא ואפילו שופט הוקי קרח. זה לא עזר. אברמוף הודה בעבירות של קשירת קשר, הונאה והעלמת מס. וגם שוחד לנציגי ציבור היה בתמונה. הוא אפילו סייע לסטארט-אפ ישראלי של טלקומוניקציה בשם "פוקסקום" (לימים "מובייל אקסס") לזכות ברישיון להתקין אנטנות בבית הנבחרים בתמורה ל-288,000 אלף דולר ועוד חמישים אלף דולר תרומה לאירגון צדקה בו השתמש אברמוף לעתים בכדי לשלם עבור הוצאות שתדלנות.

"כשפסק הדין שלי ניתן לא הייתי שמח, כמובן. קיוויתי לפסק דין מופחת. גם המשפחה שלי הרגישה כמוני. כולנו הופתענו והיינו עצובים, אבל במערכת הזו קשה מאוד להפוך דברים ולנווט את דרכך. אתה כמו זורם בנהר ללא שליטה ופשוט מקווה להיפלט לגדה מוקדם מספיק לפני שיגיע המפל או שיהיה מאוחר מדי. לאחר פסק הדין לא היה שום טעם לערער. קיבלתי מה שקיבלתי".

נשארו לך חברים מאותה התקופה?

"רובם נשארו. הפוליטיקאים עזבו אותי, אבל כמו במשנה, פוליטיקאים איתך כשהם צריכים אותך וזונחים אותך כשהם לא. הייתי צריך לשים יותר לב לכך בשבת אחר הצהריים!"

כשמישהו פוגש בך כעת, איך אתה מציג את עצמך?

"כג'ק אברמוף".

וכששואלים מה אתה עושה?

"אני אומר שאני כותב, נואם ומתחיל כל מיני עסקים. אני לא פוגש יותר מדי אנשים שאני צריך להציג את עצמי בפניהם... למרבה המזל", הוא מגחך במרירות.

איך הייתה התקופה בכלא?

"נוראית. איומה. גרועה מכדי לתאר. כל דקה בכלא היא נוראית. איבדת את החירות שלך, את הפרטיות שלך, את רכושך. לא איבדתי את משפחתי, אם כי אסירים רבים דווקא כן מאבדים. אתה רחוק מביתך, בסביבה קשוחה וללא כל נוחות פיזית, רוחנית או רגשית. אתה במקום בו אנשים נמצאים בכאב רב. אתה במקום בו אנשים מגיעים מרקע מעט שונה משלך. אתה עבד. התיקון הארבע-עשרה לחוקה לא שחרר אסירים. הוא שחרר עבדים בלבד, לא אסירים. אז אתה עבד וזה נורא".

איך נראה היום שלך בכלא?

"כל יום היה דומה, מלבד שבת. אתה קם ברבע לשש, אוכל עד שש וחצי. יש כמה דקות של לבדוק את האי-מיילים שהכלא בחן ואישר לך לקבל. תפילה. לימוד. עבודה. חדר כושר. ארוחות קבועות. עוד קצת מיילים ודברי דואר. ניסיתי לענות לכל המכתבים, מלבד מכתבי השנאה. הילדים לא ממש שלחו לי אי-מיילים. עורכי הדין עדכנו אותי במאמרים ובמה שקורה. לימדתי תורה בלילה ועוד שיעורים ואז חזרה לתא, לקרוא ולישון".

איך האסירים האחרים קיבלו אותך?

"זה היה להם קצת מוזר. בתחילה, כשהגעתי, נעלו את הכלא בגלל כל התקשורת. הייתי בטלוויזיה כל הזמן, גם כשאני בכלא, ולחלק מהעצירים זה הפריע. הם לא אהבו את זה. כאילו אני נהנה מזה... לאחרים זה היה מרגש לראות מישהו כמוני בחדשות. אני לא עשיתי מזה עניין, ובסוף זה היה בסדר. בכל מקרה, אני לא בקשר עם אף אחד מהם מפני שזה אסור".

עשיתי דברים אסורים

כיום, כשהוא מצר על כל מה שעשה ("לא הייתי חוזר על כך") וכשהוא סוחב חוב של 44 מיליון דולר למדינה ("כנראה שעד סוף ימיי לא אצליח לשלם את הכל"), אנשי החוק עוקבים אחרי כל מהלך וכל טיול שלו. הם שולטים בחשבונות הבנק שלו ומעקלים בשמחה את רוב הדולרים שנכנסים פנימה. דווקא החקירה עצמה התנהלה למישרין, בלי הנחות ובלי הגזמות: "משרד המשפטים והחבר'ה מהאף.בי.איי הכניסו אותי לכלא להרבה זמן, כך שכנראה לא אהפוך לחבר הכי טוב שלהם. אבל אם להיות כנה לחלוטין, ואני מנסה להיות כזה, הם התנהגו במקצועיות. בגלל שההאשמה הייתה שאני שולט במימשל אז כל התהליך היה ממש לפי הספר. מה שכתוב, זה מה שאני מקבל. ולמעשה הם מביאים אותי לדבר בקורס הצוערים שלהם בתור דוגמה. לא אהבתי את פסק הדין – מי בכלל יכול לאהוב פסקי דין? – אבל נהגו בי במקצוענות ועל כך אני מכבד אותם. אני לא רואה את עצמי כשעיר לעזאזל. עשיתי דברים אסורים, חציתי את הקו, ואני לא אוהב לראות את החיים כך בכל מקרה".

כשיצא מהכלא לפני יותר משנה כתב אברמוף את הספרCapitol Punishment : The Hard Truth About Washington Corruption From America's Most Notorious Lobbyist שהוא מעין ביוגרפיה המשולבת בכתב אשמה כלפי המערכת בוושינגטון. גב העטיפה מלא בציטוטי השמצות ומשפטי שנאה נגד אברמוף, דוגמת: חלאה, מרושע, תולעת, שרץ, פרזיט, מוצץ דם ועוד. אבל היי, צריך למכור את הספר, לא?

"בספר אני מבקר את גבעת הקפיטול, את תעשיית הלוביזם ואת וושינגטון באופן כללי. תראה, אפשר להשתמש שם בכסף ואני השתמשתי בו בכדי לשחד אישי ציבור, בכדי לשנות חקיקה, וזה פסול. הייתי צריך להבין את זה, הייתי צריך לקלוט את זה בזמן שאני עושה את זה. אולי הבנתי, אבל לא עשיתי את החיבור הרגשי. הגמרא מדברת הרבה על מה זה שוחד. אז הסתכלתי על זה וראיתי שזה רק לדיינים. אבל פוסקים מודרנים, ולא רק מודרנים, אומרים שזה נוגע גם למחוקקים. אז לא מימשתי את מה שידעתי, אולי במכוון, זה פשוט עבר לידי. הגמרא אומרת שכל דבר קטן שנותנים לשופט פוסל אותו מלשפוט כי זהו שוחד. העובדה שחברי קונגרס, מחוקקים, מקבלים כרטיסים למשחקים וארוחות ותרומות מאנשים שרוצים שאלו יעשו משהו בשבילם או בשביל הלקוחות שלהם זה שוחד, וזה חייב להיעלם מהמערכת. שנית, הדלת המסתובבת – אנשים שעובדים בעבור הממשלה ואז הופכים ללוביסטים – זה חייב להיפסק, או להאט לנקודה שבה המצב אינו גרוע. זו שחיתות. שלוש, לקבוע משך כהונה מוגבל לחברי קונגרס, שלא יהיו שם לחמישים שנים. ולבסוף, לגרום לכך שכל החוקים שחברי קונגרס מחוקקים יחולו גם עליהם. זה לא המצב כיום".

נעשה משהו מאז שכתבת את הספר?

"לא, אבל אני עובד עם קבוצה שמקדמת את זה".

במילים אחרות אתה עושה לובי למען המטרה שלך...

"אני לא אעשה את זה אישית, אבל אני עוזר להם לארגן את זה כי אני מכיר את המערכת ואני יודע כיצד ניתן לעבוד על המערכת. הפסדתי רק פעם אחת בקריירה, בכל שאר הפעמים ניצחתי. ושוחד לא הייתה הדרך היחידה לנצח".

למה אתה מתגעגע הכי הרבה?

"ללא ספק היה ריגוש גדול בעבודה בעולם הזה, לטוב ולרע. עשיתי כל כך הרבה כסף ונתתי את רובו לצדקה. עזרתי להרבה אנשים ואין לי את האפשרות לעשות את זה כרגע וזה מתסכל. הייתי יהיר וחשבתי שאני תמיד אעשה כסף".

ואת מה שהיית שומר ודאי היו מעקלים.

"כן, כנראה".

יש שיפור

כשאני שואל על תוכניות לעתיד, אברמוף מוכן עם תשובה, תרתי משמע:

"אני שוקל להתחיל תוכנית רדיו בלווין. אני מדבר עם רשתות על פינה קבועה בטלוויזיה ואני מתקדם לאט בחזרה אל תעשיית הסרטים. הרבה יותר קשה לי לעשות כסף כיום. כעבריין, קשה לך לפעול בחופשיות והרבה אנשים לא רוצים לעבוד איתך, לא משנה מה עשית. יש לי תדמית מרושעת שסוגרת לי הרבה אפשרויות. בחיי עשיתי גם הרבה טוב, לאנשים וללקוחות. וגם לאלו שלא שילמו לי כסף. מה שעשיתי לא לוקח ממה שהצלחתי לעשות שהיה טוב. אני לא שמח על חלק מהדברים שעשיתי שלא היו בסדר, אבל הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה תהליך של תשובה בו אני מתחרט, מתקן ומוודא שאם אהיה באותו מצב לא אעשה אותם שוב. בימים אלו יש לי אחריות למשפחתי, יש לי סקרנות לספק ורצון לא להשתעמם. עברתי מסע טראומטי ודרמטי, למטה ולמעלה, לקחתי את הפניה הלא נכונה ונענשתי על כך בחומרה. אני מנסה להישאר על הדרך הנכונה. אני רוצה להשיג שוב משהו משמעותי. אני לא יודע מה זה .יהיה, אבל השתפרתי מהאסון שקרה לי".