ובתפקיד "המחנך" - רכבת ישראל

נוסע אשר רץ בשארית כוחותיו על רציף רכבת – ואז נסגרות בפניו הדלתות, והוא נותר המום על הרציף – הוא מראה מכמיר לב. לא מעט במאי קולנוע עשו שימוש ברגעים דרמטיים מעין אלה, כשהמסר ברור: היתה כאן החמצה, וגיבורנו הוא דמות טראגית. אלא שאם זה קורה אצלנו ברכבת, ייתכן שהאיש דווקא בר-מזל. שכן, סביר שלא הספיק לקנות כרטיס נסיעה, ואילו הספיק להיכנס לקרון הקרוב, היתה נוחתת עליו ידה הכבדה של רכבת ישראל: הכרטיסן היה מחייב אותו לשלם עבור הנסיעה מחיר הגדול פי 3 ממחיר כרטיס רגיל לאותו מרחק.

הגזרה הזאת, שהחלה בקיץ האחרון, אינה תופעה חדשה לחלוטין, והיא גם אינה בלתי חוקית. על פי פקודת מסילות הברזל רשאית רכבת ישראל לגבות קנס מנוסע שלא רכש כרטיס טרם כניסתו לקרון, ולכן הוא רוכש אותו מידי הכרטיסן. קנס זה, נקבע שם, לא יעלה על כפליים מחיר הנסיעה הספציפית.

עד לפני כמה חודשים גבתה הרכבת סכום של 2 שקלים חדשים כתוספת על כרטיס שנרכש ברכבת, אך בחודש מאי 2000 נכנסו לתוקפן תקנות חדשות בעניין זה, שניצלו את מלוא הסמכות הקבועה בחוק, ומאז ואילך אכן גובה הרכבת את מלוא הקנס, וכך משולש למעשה מחיר הנסיעה למי שלא הקדים ורכש כרטיס.

זה מריח לא טוב

חוקי – כן. מריח טוב? – לא, במפורש לא.

ונתחיל בכמה הסברים טכניים. בכניסה לתחנות מסוימות – כגון סבידור (תל אביב מרכז) – חייבים הנוסעים להעביר את הכרטיס שרכשו בעוד מועד דרך מתקן המצויד בקורא אופטי ובמוטות ברזל המונעים מעבר – וזאת על מנת להיכנס לשטח הביניים שבין הכניסה לתחנה לבין שטח הרציפים. בקצה שטח הביניים ימתין להם כרטיסן, שינקב את כרטיסם ויאפשר להם לרדת לרציפים. בתחנות אחרות – כגון חיפה בת גלים ורחובות – עומד כרטיסן בכניסה לרציף. במילים אחרות, ישנן דרכים למנוע כניסת נוסעים שלא רכשו כרטיסים.

והיכן ירכשו הנוסעים את הכרטיסים? אם הקופה בתחנה פתוחה, זו כתובת אחת. כתובת אחרת היא המכונות האוטומטיות המוצבות בתחנות, ובהן ניתן לרכוש כרטיס באמצעות כרטיס אשראי או בכסף מזומן. לכאורה, פתרון סביר. אך סביר להניח שלא זה מה שיאמרו שתי הנוסעות אשר לפני חודשים אחדים הכניסו כסף מזומן למכונה בתחנת נתניה, ורק בעמל רב, אחרי נסיונות רבים ומייגעים, "הסכימה" המכונה לקבל מהן את התשלום. אילו התייאשו רגע לפני כן, היו משלמות קנס ברכבת עצמה.

אשר לאפשרות לשלם בכרטיס אשראי, נסיוני מלמד על "גיהוץ" חוזר ונשנה של הכרטיס במכונות סרבניות, בדומה מאוד לחוויה שחוו שתי הנוסעות מנתניה.

גם המכונות עלולות להכשיל

כלומר, מצד אחד רכבת ישראל דורשת מאיתנו לקנות כרטיס מראש, אך מצד אחר – לא בכל התחנות יש קופה זמינה תמיד, והמכונות עלולות גם הן להכשיל. וכך, עלול אדם ישר לשלם בעל כורחו כסף – הרבה יותר כסף – עבור נסיעה ברכבת, רק משום שאין לו, בעצם, אפשרות לשלם מראש.

אגב, לא זכור לי שבאירופה, בשעות שבהן נוסעת רכבת, הקופה בתחנה אינה פתוחה. אולי זה חומר למחשבה לרכבת ישראל.

חוקי – אמרנו. אבל מאוד לא סביר. נכון שהחוק מאפשר לגבות קנס כה גבוה מנוסע ש"סרח". אבל, וגם זה כלל חשוב במשפט הישראלי, גם בסמכות שהוענקה לרשות מסוימת על פי חוק יש לנהוג בסבירות. כך אכן נהגה הרכבת בשיטה הקודמת. 2 שקלים אינם סכום עתק, ואף ממחיר נסיעה קצרה יחסית, למשל 11 שקל (תל אביב-רחובות), שיעורו הוא בגדר הנסבל. אבל כיום, אם, למשל, נתפס נוסע בלי כרטיס בקו חיפה-תל אביב, הרי שבמקום לשלם 21 שקל הוא ישלם 63 (!) שקל.

נשאלת השאלה: מה בדיוק עולה לרכבת ישראל עוד 42 שקל במקרה זה? סביר להניח שזה אפילו לא שכרו של הכרטיסן – שממילא מהלך הלוך ושוב בין הקרונות – לשעת עבודה. משום כך, לא יהיה מופרך להסיק, שזהו בעצם עוד מקור הכנסה לרכבת, שבשנת 2000 רשמה הפסד תפעולי של 90 מיליון שקל. ועוד משהו: נראה כי הגדלת הקנס בשיעור כה גדול תפעל כתמריץ שלילי לפתיחת הקופות משך כל שעות עבודת הרכבת או לדאגה לתקינות האוטומטים.

האם ישמן ישורון ויבעט? האם רכבת ישראל, ששנים רבות קרטעה והשירות שנתנה היה גרוע למדי, התחילה להתנהג כמונופול בטוח בעצמו, ברגע שהבינה כי יש לה קהל נוסעים שבוי?

ועוד רעיון, שהגה נוסע מתמיד ברכבת: האם רכבת ישראל תתחיל לפצות אותנו כאשר היא מאחרת ללא סיבה סבירה, כלומר תקנוס את עצמה על אי-עמידה בתנאי הרשיון שלה?

רכבת ישראל: מנסים למנוע את תופעת ה"נוסעים החופשיים"

מרכבת ישראל נמסר בתגובה כי, "רכבת ישראל מתגאה בקפיצת הדרך בשירותיה בחמש השנים האחרונות. תהליך המעבר לעידן חדש מלווה גם בהכנסת טכנולוגיות חדישות, דוגמת כירטוס אלקטרוני מתקדם, קניית כרטיסים במכונות אוטומטיות (כרטיסומטים) וגישה לרציפים באמצעות העברת כרטיס נסיעה מגנטי.

נוסעים קבועים ברכבת יודעים כי יש לרכוש כרטיסים מבעוד מועד והם אף מצוידים בכרטיס חופשי-חודשי או כרטיסיה".

עוד נמסר מהרכבת כי "האכיפה על רכישת הכרטיסים ברכבות הוגברה בהתאם לתקנות משרד התחבורה. הדבר נועד למנוע נסיעתם של מי שלא שילמו. אנו דואגים לתקינות הכרטיסומטים ומכניסים לשימוש מכשירים חדשים, אולם לעיתים מתרחשות תקלות בלתי צפויות שאנו משתדלים לפתור. איננו דורשים תשלום כפל דמי נסיעה מנוסעים שעלו בתחנות בהן לא ניתן לרכוש כרטיס.

רכבת ישראל עושה מאמצים למנוע איחורים בתנועת הרכבת מתוך מחויבות למתן שירות הולם. אנו בודקים אפשרות פיצוי ללקוחות במקרים מיוחדים מסוג זה, ומקווים כי החלטות סופיות בנושא יתקבלו בקרוב".

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות