אוכל: אי יווני קטן, נמס בפה

עד שלא נסעתי בפעם הראשונה לקורפו, לא הבנתי למה יש במשפחה שלי טינה, אפילו איבה, כלפי יוגורטים ישראלים. כל שאלה הלכו והתרבו על המדפים, כן התבוננו בהם סבתי ואחר כך הורי בתיעוב, וידעו להסביר רק שזה לא זה, שזו גירסה דלוחה וכבויה של הדבר הנכון, ושיוגורט אמיתי, אם מעמידים בו כפית, היא עומדת.

בערב הראשון שלי באי הרומנטי שהכרתי רק מספריו של ג'ראלד דארל –הממזר לא כתב שיש שם יתושים בגודל של פיל ושרעש הציקדות מחריש אוזניים –ישבתי בבית קפה קטן על שפת הים, ניסיתי לפענח את השגיאות החינניות באנגלית ומצאתי שיש "יוגורט ויט האני". הגיעה פנכה ובה משהו צח וקר ומוצק, שעליו יצקו דבש כהה, פראי וחריף. תקעתי כפית. היא עמדה, יציבה וזקופה בתוך מרקם שונה לגמרי מגביעי הפלסטיק הבריאותיים של המכולת. הסעתי את הכפית לפה והתאהבתי ממגע ראשון. אחר כך חלפו כמה שנות תסכולים בין גיחות קצרות לאיים יוניים, כי גם כאשר ניסיתי לערבב גבינות מקומיות ביוגורטים, אף פעם לא יצא לי טעים כמו באיים.

עכשיו כבר יש, בחלק מן המרכולים, יוגורט יווני אמיתי. גם מיובא וגם מתוצרת מקומית. הוא מוצק, יש בו עשרה אחוזי שומן, ואפשר לעשות אתו דברים נפלאים. הנה כמה הצעות, לעצלנים ולמשקיענים, לשומרי כשרות ולכאלה שלא אכפת להם, ורק בסוף אספר לכם מה עשתה סבתא אמיליה כדי לשמור על עור צח בעזרת התחליף המקומי לדבר האמיתי.

עם עלי גפן

חם לכם, מתעצלים לבשל? יש בשווקים ובמרכולים עלי גפן ממולאים אורז וצנוברים ומשומרים בקופסאות, קצת רכים מדי, אבל איכותם סבירה, במיוחד כשהאלטרנטיבה היא גלגול ידני למי שלא בקי במלאכה. צריך לסנן מהם את כל הג'יפה הירוקה השמנונית ולתת להם להתייבש כחצי שעה על צלחת. בינתיים, מערבבים בגביע של יוגורט יווני שן שום כתושה, כף שמן זית, עשרים עלי נענע טריים וקצוצים יפה, מעט מלח, כפית מיץ לימון, ונותנים לטעמים להתערבב זה בזה בנחת בעוד עלי הגפן מתייבשים. אחר כך מסדרים אותם יפה בצלחת הגשה, יוצקים מעליהם את רוטב היוגורט, מגישים – ומהמהמים משהו לא ברור תוך כדי אכילה למי שמעז לשאול אם עשיתם לבד או קניתם.

עם קציצות

חם לכם, מתעקשים לבשל? לא פוחדים מכבש? גשו לקצב אמין, בקשו ממנו קילו בשר שייטחן לנגד עיניכם, מחציתו בקר ומחציתו כבש. לכו הביתה להירגע קצת במזגן, והכינו את הרוטב מן הפסקה הקודמת. הוא ישודך לקציצות אלוהיות.

הניחו את הבשר בקערה. הוסיפו לו חצי כוס פירורי לחם, שתי ביצים שלמות, בצל יבש קטן קצוץ דק, מלח, פלפל שחור גרוס טרי, גבעול סלרי אמריקאי אחד קצוץ קטן-קטן, וגזר אחד מגורד דק-דק. יש איים בים האגאי בהם שוכנים חובבי שמיר, והם קוצצים גם אותו ומוסיפים, אבל עם כל חיבתי לאיזור, שמיר ישאר לעד ירק תמוה ומיותר בעיני. לעומת זאת, חופן עלי פטרוזיליה קצוצים אף הם רק ייטיבו עם הקציצות.

כשכל החומרים בקערה, לשים אותם היטב בידיים רטובות עד שמתקבלת עיסה אחידה. נותנים לה לנוח עשרים דקות לפחות.

במחבת גדולה ורחבה שיש לה גם מכסה, מחממים שמן בגובה סנטימטר. צרים קציצות בידיים רטובות, מחליקים בזהירות למחבת, מקפידים למלא אותה בקציצות כדי שלא יישאר בה מרווח פנוי שמייצר שפריצים אגרסיביים של שמן. מכסים במכסה, מטגנים חמש דקות, הופכים בעדינות במרית ומטגנים עוד חמש דקות. יוצקים את רוטב היוגורט ממעל, מגישים – ואחר כך, כשהפה מלא בזכרונות טעם של האיים, מתכננים את הנסיעה הבאה. כשתגיעו – לא חשבו לאיזה אי – תבקשו במסעדה כפרית KEFTEDES, ותקבלו את המקור למתכון הזה.

עם דבש

מתעצלים לבשל, אוהבים מתוק? מעבירים את תוכן גביע היוגורט לפנכה יפה, מצננים היטב במקרר, יוצקים קצת דבש כהה – רצוי מפרחי אקליפטוס – ממעל. לחילופין, כף סילאן – דבש תמרים –מעורבת בכפית של תמצית מי ורדים. מעמידים כפית בפנכה. היא לא תיפול. מתבוננים בה לרגע וחושבים, כמה פשוט וכמה יפה הוא העולם באגן הים האגאי, לא רחוק מכאן.

ולסיום, טוסיק של תינוק

ומה לעשות עם הביו-פלסטיק-דל-שומן-נטול-טעם? סבתי אמליה היתה רוטנה קצת ומפוררת קוביית שמרים בתוך שתי כפות חלב, מערבבת עד שקיבלה עיסה במרקם של טחינה גולמית, ואת זה מערבבת עם גביע יוגורט ישראלי לתפארת. מתקבלת מסכת-פנים יעילה להפליא וזולה להדהים. מורחים על הפרצוף, ממתינים כעשרים דקות עד שמתקשה קצת, ואחר כך עומדים מעל הכיור, ובתנועות שפשוף קלות נפטרים מן המסכה. שוטפים את הפנים במים, ומגלים שפתאום, באמצע אוגוסט, בתוך הלחות שהורסת את העור, צמח לכם על הפרצוף משהו חלק ונעים כמו טוסיק של תינוק.