"דפטונס" - הגיגיו של צ'יקו הגולנצ'יק

ה"דפטונס" באים מסקרמנטו שבקליפורניה ונראים כמו כנופיית עבריינים אמיתית. הם מלוכלכים, קשוחים ומחוספסים, וצ'יקו מורנו, סולן הלהקה, מזכיר מאגיסט בגדוד 51 של גולני. במשך שש שנים התרפקו הגולנצ'יקים האלה על דלתותיהן של חברות תקליטים עד שב-95' החתימה אותם 'מאבריק' על חוזה הקלטות.

"White Pony", אלבומם השלישי, הגיע לפני חודש למקום השלישי במצעד המכירות האמריקני, וה"דפטונס" נכנסו למעגל האריסטוקרטי של להקות הפאנק-מטאל, בו חברות להקות כמו "רייג' אגיינסט דה משין", "קריד" ו"לימפ ביזקיט".

אמריקנים צעירים

צ'יקו מורנו, הזמר, לוקח על עצמו את תפקיד הצעיר האמריקני הטיפוסי ברצינות תהומית: הוא מנוכר, סובל ממנת יתר של אינפורמציה וטלוויזיה, שיכור, אובססיבי ורווי פחדים. הוא מדמיין לעצמו אפשרויות חזרה לתקופת הנעורים הטובה, תקופה בה הכל, כביכול, היה תמים, נכון ובטוח. המילים שלו סוריאליסטיות ורוויות בדימויים של תאווה וסכנה, קריסה ושליטה. כשהן מתחברות לצליל הנכון, הן פוגעות.

מורנו משחק את תפקידו במתחם הרחב שבין עדינות לברוטאליות, ובין התפרצות ליכולת שליטה. הוא לוחש כשהוא שר אך הוא נשמע עוצמתי, ולמרות ששירתו מזכירה את שירתו של בילי קורגן מה"סמשינג פאמפקינז", ואף על פי שלחישות (וגם קורגן) מעולם לא היו לטעמי, שירתו של הגולנצ'יק הפארנואידי הזה דווקא מתאימה לקומפלקס השלם ש"דפטונס" משדרת.

דחיסות יתר

"White Pony" הוא האלבום הכי קומוניקטיבי של הרביעייה הסקרמנטית עד כה אלא שעדיין לא קל לעכל אותם. למרות שלאלבום יש צליל מלוטש, ואולי מלוטש מדי, קשה להתלהב מצבעו של הסאונד החדש שלהם, שנשמע לעיתים דק ודחוס מדי. הסובל העיקרי מדחיסות זו, הוא אייב צ'אנינגהאם, המתופף, שנגינתו הנפלאה נבלמת בידי הצליל הכללי של המיקס.

השירים של "דפטונס" בנויים על ריפים שעליהם מורנו שר ומלחשש את הגיגיו. אין אפילו שיר אחד עם לחן שייזכר לנצח אבל ה"דפטונס" אינם מסתמכים על יופי אלא על אפשרויות המשחק הפתוח המצויות במרווח שבין כוח לבין עדינות.

סוד הכוח של "דפטונס"

"White Pony" אינו אלבום גדול, אבל הוא אחד מאלבומי הרוק האמריקנים היותר טובים שיצאו השנה. למורנו לפחות יש חזון. הוא לא תמיד מקורי אבל הוא פועל בשטחים עצמאיים בהם הוא נשמע יוצא דופן. גם אם להקתו אינה תמיד פוגעת, יש להם את התכונה החשובה ביותר שצריכה להיות ללהקה - אומץ להישאר נאמנים לעצמם. לא פלא שמיליונים מעריצים אותם, כי התמדה, עקשנות ואותנטיות - מקור כוחם של ה"דפטונס" - מחפים לעתים על היעדר גאונות יצירתית.