שששש....גדל כאן זידאן הקטן

יונייטד הבהירה בתחילת השבוע בכל דרך אפשרית לניוקאסל (ובעקיפין לאנגליה כולה שצפתה בשידור), מי זה אנחנו ומי זה אתם. במגרש כמובן, אבל גם במה שמסביב. במחצית עלה למגרש יוזביו, שהגיע מליסבון עם שלושה גביעי הוקרה ששלחה בנפיקה עבור בובי צ'רלטון, דניס לאו וג'ורג' בסט – חבריו של יוזביו לרשימת שחקני השנה באירופה. עשר דקות לסיום קם הקהל לשיר: "איט איז סו פאקינג איזי" (לפי מנגינת קוונטה נאמרו - זה כל כך כל כך קל).

לאולד טראפורד הגיע הקהל הגדול ביותר מאז המלחמה – יותר מ-67 אלף, אחרי שיציע עליון נוסף הושלם מעל אחד השערים, ועיתוני האוהדים ועיתונות הספורט של מנצ'סטר מיד החלה בדיון בשאלת הגבהת היציע הדרומי (שהוא נמוך כרגע משלושת האחרים). ההנהלה הזמינה תכנית בנייה להגדלת האיצטדיון ל-88 אלף, אבל לא פנתה לקבל אישורי בנייה.

ההנהלה חושבת כמובן רק על כסף, ותחכה לראות האם גם 68 אלף המקומות שקיימים כרגע יימכרו באותה קלות בה מכרו 55 אלף (באופן כללי הבקשות לכרטיסים הם בערך 100 אלף למשחק). כל עוד פרגוסון בקבוצה, עד סיום העונה הבאה, זו לא תהייה בעיה. אבל אפילו נפילה חלקית בתקופה שאחרי פרגוסון תהיה בעייתית. 60 אלף צופים נראים רע מאד בטלוויזיה באיצטדיון של 90 אלף. יונייטד חייבת לשמר את התדמית של "איצטדיון תמיד מלא". התדמית חשובה הרבה יותר מעוד 100-200 אלף כרטיסים בעונה.

ארגוני האוהדים, שממשיכים את המאבק בהנהלה סביב נושא מכירת כרטיסים לאוהדים בחו"ל, מתכוונים להיאבק בוועדת הבנייה של העירייה, כך שתוספת מקום תוכל להתבצע רק אם יונייטד תתחייב למכור את מרבית המקומות האלו במנצ'סטר, ותקצה אחוז גדול מהם לילדים.

ההנהלה, אחרי התפטרותו המבורכת של מרטין אדוארדס, החלה בנסיון לשפר את היחסים עם האוהדים במנצ'סטר, ולהכחיד את המנטליות של "אוהבים את הקבוצה, שונאים את המועדון" ששולטת כל כך בעיר. סגן היושב ראש דיוויד גיל, כבר הקים פורום הידברות שיכלול נציגים של ארגוני האוהדים העצמאיים.

כל זה טוב יפה, אבל בינתיים התבררה שערורייה חדשה שקשורה בכנופיית הניהול. בדרום אפריקה קיים כבר שנים אחד המועדונים הגדולים ביותר של אוהדי יונייטד מחוץ לאנגליה. המועדון מנוהל בהתנדבות על ידי אוהדים ופועל על בסיס של מקום מפגש חברתי. מסתבר שההנהלה נטלה מהמועדון את התואר "רשמי" והעבירה את הזכיון בכסף לחברה בראשותה עומד בכלל אוהד צ'לסי.

בניוקאסל שונאים את יונייטד אבל זו רחוקה מלהיות שנאה חסרת אבחנה. בקהאם קיבל בוז ענק כי הוא חתיכת שחצן ופיל נוויל קיבל בוז ענק כי הוא הרס לאנגליה את האפשרות לזכות באליפות אירופה (מילה בהקשר של אנגליה ואירופה – יאפ סתאם איפשר לשירר בעיטה אחת, רחוקה מהמסגרת, בכל המשחק), ורוי קין התקבל בשירת "פוייט, פוייט" מחווה לשחקן האורוגוואי של צ'לסי אותו קין כמעט רצח בשבוע שעבר. גם בובי צ'רלטון ודניס לאו ספגו נאצות מאוהדי ניוקאסל (שכמו כל קהל אורח הרשימו מאד על רקע אולד טראפורד שלו למדי), אבל ג'ורג' בסט קיבל תשואות (שקשורות יותר למספר פחיות הבירה והחזיות שעברו תחת ידיו במהלך הקריירה).

מי שלא ספג הקנטות הוא ראיין גיגס, שמבסס את מעמדו כשחקן היחיד של יונייטד שאהוב יחסית ברוב אנגליה. אולי זה הכדורגל המדהים שגיגס משחק מאז אמצע העונה שעברה, אבל כנראה שזו הג'נטלמניות הנדירה כל כך סביב המשחק האנגלי כרגע. גיגס הוא היחיד שלא מתמקח בעיתונות על החוזה הבא שלו. היחיד שאומר לאיטלקים "לא" ולא "כנראה שלא" או "לא השנה" (כמו בקהאם וסקולס). וגיגס גם עשה מעשה טוב לפני שבועיים.

גארת' אואן הוא שחקן וולשי ששיחק עשר שנים עבור רקסהאם. לפי המסורת באנגליה הוא קיבל משחק "טסטמונייל" - משחק חגיגי בו נאספות את ההכנסות לטובת הפנסייה. ההכנסות מהמשחקים אלו מגיעים לבערך משכורת שנתית של שחקני ליגה נמוכה. המשחק היה אמור היה להיות בין רקסהאם לקבוצת מילואים של יונייטד, אבל מכירת הכרטיסים דשדשה מאד. גיגס, שערכו הכספי הוא בערך 60 אחוז מכל הכדורגל הוולשי, הודיע בבוקר המשחק שהוא יבוא לשחק והאיצטדיון ברקסהאם התמלא ב-13 אלף צופים, וגיגס שלח את אואן לפנסיה בלי משכנתא על הראש.

ארבעה ימים קודם לכן שיחקה יונייטד במשחק דומה נגד מנצ'סטר סיטי לכבוד דניס ארווין, שהפך להתנצחות צינית נפלאה בין מקהלות הקבוצות (45 אלף במשחק ידידות). "אר יו סיטי אין דיסגייז?" (האם זאת מנצ'סטר סיטי במסווה?) שאל הקהל של יונייטד (שיר שהיו שרים נגד קבוצות אחרות כשסיטי היו בליגות הנמוכות). "יו אר דה פרייד אוף סינגפור" ענה הקהל של סיטי – שלגלג על תכניות המסחור הגלובליות של יונייטד. יונייטד ניצחה 0:2.

הנושא החם השני הוא חוסר היכולת של יונייטד להתחרות בכסף שלאציו וריאל שופכות על שחקנים – כי למרות שיונייטד עשירה מהקבוצות הללו, היא צריכה להראות רווחים לבעלי המניות, אין לה סבסוד ממשלתי כמו ריאל ואין לה תורמים משוגעים כמו ללאציו.

אבל בהקשר הזה, החדשות ממנצ'סטר דווקא נראות טובות. מרבית הדור האחרון של שחקני הבית (קרטיס, היגינבוטום, קולקין) שוחרר במהלך הקיץ, לאחר שרק ווס בראון ורוני וולוורק השתלבו חלקית בסגל. אבל העונה הזו מבטיחה כמה שחקנים מרתקים.

דייויד הילי, חלוץ בן 20, הבקיע עבור נבחרת צפון אירלנד נגד יוגוסלביה בשבוע שעבר (שער רביעי בארבע הופעות בינלאומיות) והמאמן היוגוסלבי הגדיר אותו "שחקן מבריק". לוק צ'דוויק, קשר, גם מתקרב להרכב, אבל האפשרות המרתקת ביותר הוא דרן פלטשר, ילד בן 16 וחצי שנבחרות אירלנד (אמא) וסקוטלנד (אבא) ניהלו מאבק על שירותיו כל הקיץ האחרון עד שבחר בסקוטלנד. את הדיעה הנחרצת לגביו שמעתי דווקא מפרשן רדיו בלידס. "הוא עוד לא בן 17, ראיתי אותו לאחרונה, והוא נראה פחות או יותר כמו זינדין זידאן"