פיאט אונו (96'-84')

האונו היא מהמכוניות היותר שכיחות על כבישי ארצנו. היא נולדה בסוף 83' כמחליפת הפיאט 127 הפופולרית מאוד בזמנה, ונחשבה מייד עם הצגתה, למתקדמת מבין מכוניות הסופר-מיני של אז. על מעלותיה נמנו מירווח הפנים, הנוחות, הביצועים והתנהגות הכביש.

גם איכויות הייצור הנודעות לשמצה של פיאט השתפרו מאוד עם הצגת האונו, והבעיה הכאובה - החלודה - היתה אמורה לבוא על פתרונה. בשנת 90' עברה האונו מתיחת פנים מקיפה, שכללה מקצה עיצובי, שינוי במתלים ומעבר למנועים מודרניים יותר מסדרת ה"פייר". ייצור האונו נמשך עד וכולל שנת המודל 96', למרות שמחליפתה, הפונטו, הופיעה כבר ב-95'.

דגמים

(84' עד 90'): 3 ו-5 דלתות. מנוע 4 צילינדרים רוחבי מקורר מים בנפחים הבאים: אונו 0.9: 45 ליטר (45 כ"ס); 1 ליטר פייר (45 כ"ס); אונו 55, אונו 1.1: 60 ליטר (55 עד 58 כ"ס); אונו 1.3: 70 ליטר (65 כ"ס); אונו טורבו: 1.3 ליטר, מגדש טורבו עם מצנן ביניים (105 כ"ס).

(90' עד 96'): אונו 0.9: 45 ליטר, 1 ליטר פייר (45 כ"ס); אונו 1.1: 60 ליטר פייר (60 כ"ס); אונו 1.4: 70 ליטר מאייד (72 כ"ס) או הזרקה (72 כ"ס); אונו טורבו: 1.4 ליטר, הזרקה רב נקודתית, מגדש טורבו עם מצנן ביניים (118 כ"ס). לאונו גיר ידני עם 5 הילוכים (4 הילוכים בדגמי 903 ו- 1100 סמ"ק המוקדמים); האונו 60 סלקטה, נמכרה עם גיר רציף.

בעיות

למרות השיפור באיכויות הייצור של פיאט, הגימור, החומרים, הצביעה וההרכבה אינם מהמשובחים. נחמה אחת אכן נעוצה בעמידותה הסבירה לחלודה. רקבונות (נדירים) יימצאו רק במקומות שנפגעו ולא תוקנו, וגם זאת, בעיקר בדגמים המוקדמים.

לאונו רגישות באיזור ה"פרונט" (מתלים קדמיים ומערכת היגוי) ומדי פעם נדרשת החלפת משולשי המתלה הקדמי שעלולים לפתח חופ שים. מכנית היא אם מקפידים על תחזוקה נאותה. מנועי הדור הראשון (מודל: 84' עד 90') סבירה, לא מאריכים ימים כמו מקביליהם היפניים. הבעיות האופייניות כוללות נזילות שמן, צריכת שמן, רגישות להתחממות, ובלאי כללי מואץ מהמקובל היום. מבין אלה, מנוע ה-1.3 ליטר הוא הפחות בעייתי. מנועי הפייר מוצלחים עמידים יותר. מנועי הטורבו סובלים מתקלות רבות, רובן בשל תחזוקה לקויה של המנוע המתוחכם.

מערכת הקירור של האונו רגישה ומועדת להתחממות, בייחוד בדגמים המצוידים במזגנים. אלה, כולם מייצור והרכבה מקומיים, אינם נחשבים לפאר היצירה, לא בתפוקת הקירור ולא באיכות ההרכבה והאמינות.

תיבת ההילוכים הידנית מפתחת, בחלוף השנים, רעשי חריקות שונים כמו גם רעש מהדיפרנציאל, אבל הגיר הידני אמין ומוצלח יחסית, בייחוד בהשוואה לגיר האוטומטי הרציף שנחשב לכישלון מהדהד. מחיר ההחלפה ו/או תיקון יקר במיוחד.

הדגמים המפוארים יותר, המאובזרים בחלונות חשמליים ונעילה מרכזית, עלולים לסבול מתקלות במנועי החלונות (לא זול). ככלל, מערכת החשמל באונו רגישה למדי.

אחזקה, סחירות

למרות געגועי המוסך שתוקפים מדי פעם את האונו, החלקים הזולים של פיאט, וצריכת הדלק הנמוכה הופכים אותה לאחת המכוניות היותר זולות לאחזקה. השוק מוצף בדגמי אונו למכירה מכל שנות המודל ואין כל בעיה למצוא אחת שמורה וטובה. אונו טורבו תקסום בעיקר לחובבי הגה, אבל קצת קשה למצוא אחת במצב טוב. שמירת הערך לא עומדת ברמה של יפנית או אירופית מקבילה, אך מספר היחידות הגבוה שבכבישים, יוצר שוק תוסס למדי. הדגם המבוקש יותר הוא אונו 5, 70 דלתות.

סיכום

למרות חסרונותיה בתחום האיכות מציעה האונו תמורה טובה למחירה, בכל הנוגע לשימושיות יומיומית ועלויות אחזקה נמוכות. בסופו של דבר היא טובה יותר מתדמיתה.

פורסם בידיעות אחרונות; 19/1/99