מה יש במים שאנחנו שותים

משרד הבריאות מונע מהציבור מידע על איכות המים בישראל - בניגוד למקובל במדינות המערב. כך טוען ארגון אדם טבע ודין.

ב-14 בפברואר עברה בכנסת הצעת החוק הפרטית של ח"כ אבי יחזקאל לתיקון פקודת העיריות. התיקון קובע, כי הרשויות המקומיות חייבות לדווח לצרכנים על איכות מי השתייה המסופקים להם. המידע יתפרסם אחת לרבעון בעיתונות המקומית ועל גבי לוחות המודעות, וכן יישלח לצרכנים כחלק מחשבון המים - פעם בחצי שנה.

התיקון החדש אינו מפרט את סוג המידע, אלא מותיר בידי שר הפנים, בהתייעצות עם משרד הבריאות, את אופן הדיווח ותוכנו.

באדם-טבע-ודין טוענים, כי במשרד הבריאות מתכוונים לדווח רק על האיכות המיקרוביאלית של המים, בעוד שבארה"ב ובאירופה כולל הדיווח את תיאור מקורות המים, האיכות המיקרוביאלית, הכימית, הפיסיקלית והרדיולוגית שלהם וכן דיווחים על כל הטיפולים שבוצעו במים.

הצרכן העירוני משלם עבור כל קוב כ-4 שקל, למרות שעלות הפקת המים לרשות המקומית מבאר פרטית מגיעה ל-1.5 שקל לקוב בלבד, טוענת עו"ד אלונה קארו-יפת מאדם-טבע-ודין, הרשויות המקומיות מרוויחות כסף רב מאספקת המים, ואין סיבה לפטור אותן מחובת הדיווח, החלה על כל יצרן ומשווק של מזון.

החלטתו של משרד הבריאות לדווח רק על זיהום מיקרוביאלי תמוהה במיוחד על רקע סקר שערך המשרד ב-99' בגוש דן, שגילה בארות רבות שזוהמו בחומרים כימיים, ממסים אורגניים, מתכות כבדות וחומרי הדברה המסוכנים לבריאות.

במשרד הבריאות מגלגלים את האחריות לפתחן של העיריות. איננו בולמים שום שקיפות מידע. מבחינתנו, כל מה שהעיריה רוצה לדווח - שתדווח, אומר יאיר עמיקם, סמנכ"ל הסברה במשרד, אנחנו יכולים להעביר באופן מיידי נתונים אמינים על האיכות המיקרוביאלית. לגבי האיכות הכימית, הנתונים שבידינו מצריכים עיבוד ובחינה, ואין אפשרות לספק אותם במתכונת שתתאים לדרישות החוק.