ענפים - איגרוף

מאז המשחקים האולימפיים בלוס-אנג'לס 1984 קיימות 12 קטגוריות משקל: תת-זבוב (עד 48 ק"ג), זבוב (51 ק"ג), תרנגול (54 ק"ג), נוצה (57 ק"ג), קל (60 ק"ג), על-קל (63.5 ק"ג), קל-בינוני (67 ק"ג), תת-בינוני (71 ק"ג), בינוני (75 ק"ג), תת-כבד (81 ק"ג), כבד (91 ק"ג) ועל-כבד (מעל 91 ק"ג).

עד לאולימפיאדה הנוכחית, האגרוף האולימפי היה מורכב משלושה סיבובים בני שלוש דקות כל אחד ומהפסקה של דקה בין סיבוב לסיבוב, אך בסידני 2000 ישונה הפורמט: כל התמודדות תכלול ארבעה סיבובים בני שתי דקות והפסקה של דקה אחת בין הסיבובים. המפסיד בקרב יוצא מן התחרות.

באגרוף האולימפי לא נערכים קרבות לצורך קביעת המקום השלישי; שני המתאגרפים שנוצחו בשלב חצי הגמר מקבלים בצוותא מדליות ארד. על המתאגרפים חלות מגבלות גיל: הגיל המינימלי לכל מתחרה הוא 17 והגיל המקסימלי הוא 34; האגרוף הוא ענף הספורט האולימפי היחידי הקובע גיל מקסימלי.

רבים מגדולי המתאגרפים האולימפיים (בעיקר מתאגרפים אמריקנים) הפכו מאוחר יותר לכוכבים גדולים בזירה המקצוענית. בהלסינקי 1952 בתחרות למשקל בינוני (עד 75 ק"ג) ניצח פלויד פיטרסון בקלות רבה את יריביו. בשנת 1956, בהיותו בן 21, הוא כבר היה לאלוף העולם הצעיר ביותר במשקל כבד באגרוף המקצועני.

במשחקי רומא 1960 ניצח במשקל תת-כבד מי שהפך לגדול המתאגרפים המקצוענים: קאסיוס קליי, שמאוחר יותר התאסלם ושינה את שמו למוחמד עלי. עלי היה המתאגרף היחיד במשקל כבד שהצליח להגן על תוארו שלוש פעמים לאורך הקריירה המקצוענית.

יריבו הגדול של עלי בזירה המקצוענית לאורך שנות השבעים היה ג'ו פרייזר, זוכה מדליית הזהב למשקל כבד באולימפיאדת טוקיו 1964. במקסיקו סיטי 1968, ארבע שנים מאוחר יותר, היה זה ג'ורג' פורמן שניצח באותה קטגוריית משקל. גם פורמן הפך בחלוף השנים לאלוף עולם, והמשיך בקריירת האגרוף עד גיל 45.

באולימפיאדת מונטריאול זכו שני אחים במדליית זהב. מייקל ספינקס, האח הצעיר, ניצח במשקל בינוני, וליאון ספינקס ניצח במשקל תת-כבד. מאוחר יותר פנו שניהם לאגרוף המקצועני והיו לאלופי עולם במשקל כבד. כוכב נוסף היה שוגר ריי לאונרד, שניצח בקלות רבה בתחרות למשקל על-קל (63.5 ק"ג). תקופה קצרה לאחר האולימפיאדה הוא עבר לאגרוף מקצועני, וב1979- זכה באליפות העולם למשקל קל-בינוני (67 ק"ג).

מתאגרף אחר שזכה כחובבן במדליית הזהב במשחקים האולימפיים בסיאול 1988 וכיום עודנו מתחרה במשקל כבד בזירה המקצוענית הוא לנוקס לואיס (בגמר בסיאול הוא ניצח את רידיק בו).

איוונדר הוליפלד, אלוף העולם במשקל כבד, התחרה בלוס-אנג'לס 1984, וזכה בסך הכול במדליית הארד.

בולטת בזירה האולימפית של האגרוף היא קובה. במינכן 1972 ובמונטריאול 1976 זכתה קובה בשלוש מדליות זהב, ובמשחקי מוסקבה 1980 היא זכתה בשש מדליות זהב. כשמזכירים את הישגיה של קובה בולט באופן מיוחד המתאגרף תיאופיליו סטיבנסון. סטיבנסון היה הראשון בהיסטוריה שזכה שלוש פעמים ברציפות (בין השנים 1980-1972) במדליית זהב באותה קטגוריית משקל (על-כבד). את מדליית הזהב הרביעית החמיץ המתאגרף הקובני מאחר שקובה החרימה את המשחקים האולימפיים בלוס-אנג'לס 1984. למרות כישוריו ומתוך נימוקים פטריוטים ואנטי קפיטליסטיים דחה סטיבנסון הצעות כספיות מפתות לעבור לאגרוף המקצועני.

באולימפיאדת סיאול נקבעה עוד היסטוריה קטנה: במשקל עד 67 ק"ג היה רוברט ואנגילה מקניה למתאגרף הראשון מאפריקה השחורה שזכה במדליית זהב.