רלבנטי ועוד איך

ממשלת ישראל מתקשה לגבש הסכמה כשמדובר בהחלטות מבצעיות. קל לה פי כמה לצאת בהצהרות חסרות משמעות, כמו "יאסר ערפאת, יו"ר הרשות הפלסטינית, הפך לבלתי רלבנטי!" אודה, החלטה "דרמטית" זו מזכירה לי את נכדתי בת השלוש, המכסה את עיניה בשתי כפות ידיה הזעירות ובטוחה שהנה נעלם העולם כולו.

בינתיים, בין אם יאסר ערפאת נמצא בעזה ובין אם מקומו ברמאללה ואפילו בגלות תוניס - הוא היו"ר הנבחר של הרשות הפלסטינית. הוא העומד בראש המוסדות הפלסטיניים השונים ועל פיו יישק דבר; והוא (ורק הוא) האיש אשר ייתן את האישור הפלסטיני לכל הסכם עם ישראל, בין ברמה הלאומית ובין בדרג המקומי. הוא שקבע וקובע אם יהיה מאבק פלסטיני אלים בישראל; הוא שקבע ויקבע אם מאבק זה ייפסק; ורק הוא יכול להחליט אם הרשות הפלסטינית תיכנס למאבק פנימי אלים כדי לכפות הפסקה זו.

מי שקבע כי ערפאת "בלתי רלבנטי" משלה עצמו כי ישכנע בדרך זו את העם הפלסטיני להתנתק ממנהיגו ולהביא לבחירת מנהיג חדש. נניח לשאלת היורש ולשאלת היותו נוח יותר למו"מ עם ישראל. בעצם החלטתה בחרה ממשלת ישראל בדרך שתהפוך את ערפאת לרלבנטי יותר בקרב בני עמו. אין עם שישלים עם ניסיון חיצוני להשפיל את מנהיגו הנבחר ולהביא לדה-לגיטימציה שלו. והפלסטינים אינם יוצאים מן הכלל.

אפשר וממשלת ישראל מתכוונת לשחק ב"כאילו". נציגי ישראל יחליפו דברים עם ראשי המודיעין המסכל, עם דחלאן או עם רג'וב, על הפסקת-האש. אולי ינהלו מו"מ עם אבו-עלא או עריקאת. אך אלה לא יעשו דבר מבלי לשאול תחילה את היו"ר הנבחר. ואגב, במצב זה כבר היינו לפני עשור, כשמשלחת ישראלית ניהלה בוושינגטון מו"מ "כאילו" עם משלחת מייצגת מקרב תושבי השטחים, שלא עשתה דבר בלי אישורו של ה"רב" מתוניס. ושמא תנהג ממשלת ישראל כמנהג הילדים המצויים ב"ברוגז" ומנהלים דו-שיח עם ה"צ'ילבה" באמצעות מתווך. מתווכים ניטרליים כאלה לא יחסרו גם אצלנו.

בשעתה פעלה ממשלת ישראל כאילו הם הפלסטיני כולו הוא בלתי רלבנטי. אם לא היתה בגישה ההיא תבונה מדינית, לפחות היו בה היגיון ועקיבות מעשית. ישראל קבעה כי עתיד השטחים שנפלו בידינו במלחמת ששת הימים ייקבע במו"מ עם מחזיקיהם הקודמים - עם המצרים (ביחס לרצועת עזה) ועם המלך חוסיין (ביחס ליהודה ולשומרון; ואכן עד אמצע שנות ה- 70' התנהל עימו מו"מ). הקביעה הנוכחית כי ערפאת בלתי רלבנטי, כמוה כקביעה כי המו"מ עם הפלסטינים הוא בלתי רלבנטי. כל עוד לא נעלם היו"ר, וכל עוד לא קמה מנהיגות פלסטינית מוסמכת אשר תירש אותו, ממשלת ישראל מאמצת בכך מדיניות שלא לדבר עם הפלסטינים. בנסיבות אלה אין לשני הצדדים ברירה. מכאן ואילך ידברו רק מטעני החבלה ומסוקי הקרב.

לפני כעשרה חודשים, משקמה הממשלה הנוכחית, היו אולי מי שהאמינו כי ריבוי שרים סביב שולחן הממשלה יהיה סגולה להחלטות חכמות יותר. עכשיו ברור שלא היה ולא נברא.