היי, מישהו שומע אותי?

אז איפה היית כשאסף שריג ולהקתו ה"ווקיז טוקיז" הוציאו את אלבום הסולו שלו? זו שאלה שבטח תהדהד לכם בראש כל אימת שישימו את אחד השירים שלו. בכל הקשור לרדיו, והעניין כבד נידון בעבר, יש לאלבום חסרון אחד מהותי – הוא באנגלית. לעורכי הפלייליסט בתחנות למיניהן יש נטייה לפתח איבה לאמנים ישראליים שמוציאים שירים באנגלית (ע"ע "אימאן" ז"ל, מינימל קומפקט ושי נובלמן). כך שלאלבום של אסף שריג, "Abuser Friendly" יש סיכוי טוב מאוד ליפול בין הכיסאות ומתחת לשולחן העריכה. ואם מישהו חשב על חו"ל, אז מדובר במשוכה אפילו קשה יותר.

מה שעוד עלול להשאיר את האלבום של שריג מאחור, היא גם העובדה שעבודת הסאונד שבו אינה ידידותית. לשריג אין קול גדול, וזאת בלשון המעטה, ושירתו נבלעת בקיר גיטרות גדול. גם עם כל הדחיסות והפילטור, הוא הולך לאיבוד. את המילים אפשר להבין רק דרך החוברת.

הטקסטים: ניכור וקיטץ'

שריג אולי אינו חד לשון כעמיתו לשעבר, חמי רודנר, אבל הוא יודע לכתוב לא רע בכלל והוא כבר הוכיח את עצמו ב"איפה הילד" בכתיבת שירים כמו "השדים הירוקים", "מסיבת התה של עליזה" ועוד. בחלקים היותר טובים של האלבום, אפשר לשמוע את קולו של שריג, מחוספס, צרוד, אבל לא יותר מדי. הוא שר על אהבות נכזבות והקשיים בחיים בכרך האורבני מחד, ושירי רוק על יופי מזויף ומין נטול משמעות. באופן פארדוקסלי, הטקסטים שלו מצליחים לצלוח את משוכת הקיטש, אך בקושי, והתוצאה היא אלבום עמוס דיסטורשנים, נגינה ללא פשרות, וטקסטים מעט נאיביים וטיפ טיפה קיטשיים.

עם זאת, בסיכומו של דבר, זהו אלבום לא רע. למעט אי אלו חסרונות שצוינו לעיל, מדובר באלבום רוק ישראלי איכותי לכל דבר, עם כמה מגרעות, שעלולות, לצערי, להפיל את שריג אל תהום פופולרית גדולה ושמה: הלא נודע.

"The Walkie Talkies, "Abuser friendly", הפצה ושיווק: עננה ו-Earsay.