הרטבת לילה: לא נעים, לא נורא

הרטבת לילה היא תופעה נפוצה ביותר: בישראל סובלים ממנה יותר ממאה אלף ילדים. השם המקצועי הוא "אנורזיס נוקטורנה" ותיאורה המדוייק של התופעה הוא איבוד שתן לא רצוני המתרחש תוך כדי שינה. בדרך כלל הבעיה נעלמת מעצמה, עם הזמן, באופן טבעי. הרטבה - וזה חשוב - היא חלק נורמלי מהגדילה הגופנית, וחוץ מזה, קיים טיפול עבור רוב הילדים המתקשים לרכוש שליטה בשלפוחית השתן שלהם - כך על-פי מרכז המידע הלאומי האמריקני לאורולוגיה וכליות, שירות של המכון הלאומי לבריאות בארה"ב. הורים וילדים חייבים להפנים את המסר הזה בגלל המבוכה והמצוקה שההרטבה עלולה לגרום.

הנתונים הרטובים

למעשה, ההשתנה היא פעילות מסובכת. שלפוחית השתן היא שריר דמוי בלון הממוקם בחלק הנמוך ביותר של הבטן. השלפוחית אוצרת בתוכה שתן, ואז משחררת אותו מבעד לתעלה הנושאת אותו אל מחוץ לגוף. שליטה בפעולה זו כרוכה בהפעלת שרירים, עצבים, חוט השדרה והמוח. שלפוחית השתן של תינוק מתמלאת עד לנקודה קבועה, ואז, באופן אוטומטי, מתכווצת ומתרוקנת. ככל שהילד מתבגר, מערכת העצבים שלו מתפתחת ומוחו מתחיל לקבל מסרים מהשלפוחית המתמלאת. מוחו של הילד מתחיל לשלוח מסרים אל השלפוחית, מונע ממנה להתרוקן אוטומטית - ומצווה עליה להמתין עד שהילד יבחר לעצמו את הזמן והמקום.

כשלונות במנגנון השליטה הזה מוכרים לכל הורה. הסיבות נעות בטווח רחב. רוב הילדים משיגים שליטה מלאה בצרכיהם בין גיל שנתיים לגיל ארבע, ומצליחים להישאר יבשים במשך היום. חלקם מרטיבים את המיטה בלילה עד גיל מאוחר. הרטבת לילה היא נורמלית ושכיחה מאוד אצל ילדי הגן. כ - 40 אחוז מהילדים בגיל שלוש עדיין יכולים ללכת לישון עם חיתול.

אחרי גיל חמש יש פחות ופחות אפיזודות של הרטבה לא רצויה: 10 אחוז מבני החמש, 5 אחוזים מבני העשר, ואחוז אחד מבני ה - 18. ההרטבה נפוצה אצל בנים פי שניים מאשר אצל בנות. ובאשר להרטבת לילה: אצל בנים אחרי גיל חמש, הרטבת לילה נפוצה יותר מהרטבה ביום.

למה זה קורה?

שתי הסיבות העיקריות הידועות להרטבת לילה:

1. שלפוחית השתן עדיין לא מפותחת מספיק כדי להחזיק את השתן במשך לילה שלם.

2. הילד עדיין לא מסוגל להבחין מתי השלפוחית שלו מלאה, להתעורר ולגשת לשירותים.

אבל המומחים לא יודעים באמת מה גורם להרטבת לילה. ברור כי הילדים נורמליים לגמרי מבחינה רגשית וגופנית. רוב המקרים נובעים משילוב של גורמים, בהם התפתחות גופנית איטית, יחסית, ייצור מוגבר של שתן בשעות הלילה, היעדר היכולת לזהות תוך כדי שינה שהשלפוחית מתמלאת, ובחלק מהמקרים, גם חרדה. ויש גם גורם תורשתי: אצל רבים קיימת היסטוריה משפחתית של הרטבה.

- התפתחות גופנית איטית - בין גיל חמש לעשר, הסיבות להרטבה יכולות להיות: תכולה קטנה של השלפוחית, מחזורי שינה ארוכים, או מנגנונים לא מפותחים דיים של הגוף, האמורים להעיר את הילד במסר דחוף של שלפוחית מלאה. סיבות אלו מתפוגגות מעצמן ככל שהשלפוחית גדלה ומנגנוני האזעקה של הגוף משתכללים. רוב הילדים בגיל בית-ספר שעדיין מרטיבים בלילה, כנראה לא פיתחו עדיין שליטה בשלפוחית השתן לשעות הלילה. לילדים שרק בגיל מאוחר יותר מצליחים לפתח את השליטה בשלפוחית השתן לשעות הלילה, יש בדרך כלל לפחות הורה אחד שהיתה לו אותה בעיה. ברוב המקרים, ילדים אלה נגמלים מהרטבת לילה באותו גיל שבו עשו זאת הוריהם.

- ייצור שתן מוגבר בזמן השינה - הגוף מייצר הורמון שיכול להאט את הפקת השתן. באופן טבעי, הגוף מייצר כמות גדולה יותר של ההורמון הזה (ADH) בשעות הלילה, כדי לא להעיר את האדם הישן. אם הגוף לא מייצר מספיק ADH בלילה, הפקת השתן אינה מואטת והשלפוחית מתמלאת במהירות.

- חרדה - מומחים סבורים כי אירועים מעוררי חרדה, המתרחשים בחייהם של ילדים בגיל שנתיים עד ארבע, עלולים לגרום הרטבת לילה עוד לפני שהילד רכש שליטה מלאה בשלפוחית. אחרי גיל ארבע, אצל ילד שכבר היה יבש בלילה (לתקופה של שישה חודשים ויותר) ולפתע מתחיל להרטיב שוב, הסיבה היא בדרך כלל תקופה מתוחה. חרדה הגורמת נסיגה להרטבת לילה יכולה לנבוע מאירועים כמו מעבר דירה, תינוק חדש במשפחה, הורים כועסים, גירושים, מצבים חברתיים לא מוכרים, ועוד אירועים הכרוכים בשינוי גדול.

ההרטבה עצמה היא אירוע מעורר חרדה. התכווצויות חזקות של השלפוחית, המובילות לטיפטוף בשעות היום, יכולות לגרום מבוכה ולעורר חרדה שתוביל להרטבת לילה. כדאי לפנות לרופא הילדים, שיאבחן את הסיבה להרטבת לילה לאחר תקופה של שליטה בשלפוחית. ההרטבה יכולה להיות איתות לחרדה, או למחלה.

- גנטיקה - נראה כי גנים מסויימים תורמים להרטבה. ב - 1995 הכריזו חוקרים דנים כי מצאו בכרומוזום 13 אתר האחראי, לפחות בחלקו, להרטבת לילה. אם שני ההורים הרטיבו עד גיל מאוחר, יש סיכוי של 80 אחוז שכך יעשה גם הילד. מומחים מאמינים שקיימים עוד גנים המעורבים בהרטבת לילה.

- הפרעת שינה - הרטבת לילה יכולה להיות סימן להפרעת שינה הגורמת הפרעות בנשימה, נחירות, נשימה מהפה, דלקות אוזניים תכופות, גרון רגיש, חנק ועוד. בחלק מהמקרים טיפול מוצלח בהפרעת נשימה זו פותר גם את הרטבת הלילה.

- בעיות אחרות - חלק קטן מהמקרים נגרם מבעיות גופניות מבניות.

אצל רופא הילדים

גמילה מחיתולים, כמו רוב המשימות המוטלות על הורי פעוטות, דורשת הרבה סבלנות, זמן והבנה. כשיש בעיה, כצעד ראשון כדאי לפנות לרופא הילדים. בניסיון למצוא את הסיבה להרטבת לילה, רופא הילדים עשוי לשאול את השאלות הבאות:

- האם יש היסטוריה משפחתית של הרטבת לילה?

- באיזו תדירות ניגש הילד לשירותים? באילו שעות של היום?

- מתי הילד מרטיב את המיטה? האם יכול להיות שזה קורה כשהוא מאוד פעיל, כועס או תחת לחץ יוצא דופן?

- האם הילד נוטה להרטיב את המיטה אחרי שהוא שותה משקאות מוגזים, משקאות שיש בהם קפאין, משקאות מפרי הדר, או הרבה מים?

- האם יש משהו יוצא דופן בדרך בה הילד עושה את צרכיו או בצבע השתן שלו?

נדיר: הרטבה בגלל מחלה

יש הורים החוששים כי הרטבת הלילה אצל ילדם נובעת ממחלה או מבעיה גופנית אחרת. למעשה, רק אחוז אחד מהמקרים של הרטבת לילה קשור למחלות כמו:

- דלקת בשלפוחית השתן או בכליה.

- סכרת.

- בעיות במערכת השתן.

כל אחד מהמקרים האלה יהיה, בדרך כלל, כרוך בשינויים בהתנהגות הילד במשך היום. שימו לב: באיזו תדירות הוא ניגש לשירותים? מהי כמות השתן? האם הילד חווה אי-נוחות? ספרו לרופא הילדים אם אתם מבחינים, בכל גיל, בכל אחד מהסימנים הבאים:

- מאמץ חריג בזמן הטלת השתן, זרם מאוד חלש או דק, טיפטוף קבוע או טיפטוף שמופיע רק אחרי הטלת שתן.

- שתן אפור או ורוד, כתמי דם בתחתונים.

- הרטבה בשעות היום בנוסף להרטבת לילה.

- תחושת /שריפה צריבה בזמן הטלת השתן.

אם רופא הילדים חושד בבעיה רפואית, הוא ייקח דגימת שתן לבדיקת נוכחות סימנים של דלקת או בעיה אחרת. רופא הילדים יכול גם לבקש בדיקות כמו תצלום רנטגן של הכליות או השלפוחית, אם קיימים סימנים לכך שהסיבה להרטבה היא יותר מסתם התפתחות מאוחרת של השליטה בשלפוחית. במקרים מועטים, הבדיקות מצביעות על בעיה הדורשת ניתוח. רופא הילדים עשוי להמליץ על ביקור אצל אורולוג מומחה לילדים.

הטיפולים המוכרים

אצל הרוב המכריע של הילדים המרטיבים אין ליקוי גופני או פסיכולוגי. אלה ילדים בריאים עם בעיה פשוטה: הם לא למדו להתאפק. מנגנון הרפלקסים, באמצעותו מתאפקים במהלך השינה, קיים במוחם, אבל הם לא למדו להשתמש בו. אין צורך לרוץ ולבצע בדיקות חודרניות. אפשר להסתפק בבדיקות שתן, שיתנו תמונה טובה של הבעיה, ואז לבצע כמה טיפולים:

- אזעקה להרטבת לילה - אזעקה מיוחדת יכולה לעזור לילד שעדיין לא מצליח להישאר יבש במשך הלילה. זהו טיפול המתמקד בהתניה של רפלקסים, בעזרת מכשיר המצפצף בשעה שהמטופל ישן ומתחיל להרטיב.

מה ההיגיון? כששלפוחית השתן מתמלאת בזמן השינה, היא שולחת גירוי למוח, וממנו אמור להישלח רפלקס התאפקות. אצל הילדים המרטיבים, השלפוחית אכן שולחת את הגירוי, אבל המנגנון במוח לא מזהה אותו. במקום לבצע פעולת כיווץ של הסוגר, הילד נכנע ללחץ ומבצע פעולת הרפיה. מטרת הטיפול היא להעביר את הילד תהליך של למידה: הוא לומד להתאפק, כלומר, לזהות את המסר המשוגר מהשלפוחית ולהגיב בכיווץ הסוגר. המכשיר, המכונה "פעמונית", חש שהילד מתחיל להרטיב בעזרת מערכת של חיישנים. ברגע שטיפת השתן הראשונה נוגעת בסדין, המכשיר מתחיל לצפצף. מטרת הצפצוף אינה להעיר את הילד - בדרך כלל מרטיבים ישנים שינה עמוקה, והצפצוף לא מפריע לשנתם. המכשיר מצפצף כדי להפעיל את הרפלקס. אפשר גם למדוד את תגובת הרפלקס על-פי גודל כתם השתן: ככל שהכתם קטן, נראה שהמכשיר הפעיל את הרפלקס מהר יותר. לפי גישה אחרת, מטרת האזעקה להעיר את הילד כדי שיוכל לגשת לשירותים. בכל מקרה, יש להתקין את האזעקה בדיוק לפי ההוראות, כדי שתגלה את הרטיבות באופן מיידי ותשמיע את קולה, ויש לוודא כי הילד מכוון אותה מחדש כשהוא חוזר למיטה.

אזעקות כאלה יכולות להבטיח ריפוי ב – 60 עד 90 אחוז מהמקרים. המכשיר אינו מועיל לילדים שמרטיבים בתדירות לא גבוהה: בגלל מרחקי הזמנים, קשה ליצור למידה. ילדים כאלה מטופלים בשיטה הבאה:

- שתיית לחץ - בשיטה זו מאלצים את הילדים לשתות כמויות גדולות לפני השינה, כדי ליצור לחץ מלאכותי בשלפוחית, וכך "לאמן" אותה. ילדים שנשברים במשך הטיפול או מאבדים את העניין בו, עוברים שיחות טיפוליות. יש רופאי ילדים הממליצים על תרגילי מתיחה של שלפוחית השתן גם במשך היום: הילד מגדיל בהדרגה את מרווחי הזמן שבין כל הליכה לשירותים, כך שהשלפוחית נמתחת ואמורה להכיל יותר. ההורים והילד צריכים להחליט יחדיו על ההתגייסות למשימה, ולעקוב אחר ההנחיות שייתן רופא הילדים. ֳ

- שיטות התנהגותיות:

- חיזוקים מיידיים: כמו מדבקות צבעוניות, המסמנות את התקדמותו של הילד על לוח מעקב מיוחד (מדבקה כחולה קטנה על לילה יבש, מדבקה אדומה גדולה על כמה לילות יבשים רצופים, ומדבקת זהב על המשך היובש).

- הזדהות עם מודל חיובי: התבוננות במכתבים ובציורים של ילדים שעברו טיפול ונגמלו. קיומם של לוחות מעקב של ילדים אחרים שנגמלו נותן דחיפה חזקה לטיפול.

- לדבר על זה: לא להסתפק באלמנטים הטכניים של שיטות הגמילה, אלא ליצור שינוי התנהגותי תוך תשומת לב להתנהגות הילד ולתגובות ההורים והמשפחה.

- תרופות בסימן שאלה - השימוש בתרופות לטיפול בהרטבת לילה נתון במחלוקת, מאחר והבעיה נעלמת מעצמה ככל שהילד גדל ומתפתח. יש רופאי ילדים החוששים ששימוש בתרופה עלול לגרום נזקים יותר מאשר תועלת. תרופות עלולות לגרום תופעות לוואי והן גם עלולות פשוט לא לעבוד. הטיפול התרופתי הוא האופציה האחרונה, גם בגלל שיעילותו מוגבלת: בדרך כלל, כשמפסיקים להשתמש בתרופה חלה נסיגה. רופא הילדים יכול לספר לכם על התרופות השונות שיש היום בשוק, תופעות הלוואי האפשריות שלהן ושיעורי ההצלחה שלהן, ולבסוף גם לתת מרשם.

חשוב לזכור: מאחר שהרטבת לילה היא בעיה כה שכיחה, הרבה תכשירים המופיעים במודעות פרסומת, מוצעים למכירה כאילו הם תרופה. היו זהירים: ברוב המקרים אלה טענות שווא, אין כיסוי להבטחות, והתכשירים עצמם יקרים מאוד. רופא הילדים שלכם הוא המקור האמין והטוב ביותר, ועליכם להתייעץ איתו לפני שילדכם יתחיל בטיפול כלשהו.

רפואה משלימה

אנשי "המכללה לרפואה משלימה - ג'נסיס" עלו על הפוטנציאל העסקי המסתתר בהרטבת הלילה והם מציעים טיפולים בכמה שיטות:

- פורמולות צמחים של הרפואה הסינית.

- דיקור של הגוף או טיפול בדיקור בנקודות אוזן (אפשר לשלב שימוש במוקסה).

- הומיאופתיה - יש מגוון אפשרויות.

- שיטות מיוחדות של רפלקסולוגיה.

טיפים יבשים

- מספר נמוך של ילדים מרטיבים אינם מגיבים לשום טיפול. עם זאת, בכל שנה שעוברת מתבגר גופו של הילד והרטבת הלילה פוחתת. עד שנות העשרה כמעט כל הילדים מתגברים על הבעיה תוך התבגרותם. רק אחד ממאה בוגרים יישאר מוטרד מהרטבת לילה קבועה.

- עד שהילד המתבגר יתגבר על הרטבת הלילה, חשוב לתת לו תמיכה ועידוד. על ההורים להיות ערים לרגשותיו של ילדם בעניין. למשל, ילדים לא ירצו לבלות את הלילה בביתו של חבר או ללכת למחנה קיץ. הם עלולים להיות נבוכים או מבוהלים מהאפשרות שחבריהם יגלו שהם עדיין מרטיבים. במקרה כזה אפשר לשקול, באופן חד-פעמי, נטילת תרופה כמו "מינירן".

- על ההורים לוודא שהילד מבין כי הרטבת לילה אינה מתרחשת באשמתו, ושהמצב ישתפר עם הזמן. אל תלחצו על ילדכם לפתח שליטה לילית על השלפוחית שלו, לפני שגופו יהיה מוכן ומסוגל לכך. גם אם הילד יפגין מאמץ ורצון, הרטבת לילה היא מעבר לשליטתו, והוא עלול לצאת מתוסכל ומדוכא מהמאמץ ולחוות תחושת כישלון.

- קבעו במשפחה כללים: לא מתגרים בילד ולא מרשים לבני-משפחה אחרים, בייחוד אחים ואחיות, להעיר הערות לילד שמרטיב את המיטה. הסבירו להם שאחיהם (או אחותם) אינו מרטיב את מיטתו בכוונה. אל תעשו עניין בכל פעם שזה קורה.

- שוחחו עם רופא הילדים כדי להבין טוב יותר את מאפייני הבעיה. רופא הילדים יוכל להבטיח לכם שילדכם נורמלי, ושלבסוף הוא ייגמל מהרטבת הלילה. עד שזה יקרה מעצמו, באופן טבעי, הצעדים הבאים עשויים לעזור:

- שני צעדים לפני שעת השינה - קחו את הילד לשירותים לפני שהוא נכנס למיטה. מנעו ממנו שתיית כמויות גדולות של נוזלים בדיוק לפני שהולכים לישון.

- הגנו על המיטה והחליפו את המצעים - עד לגמילה מלאה מהרטבת לילה, הניחו כיסוי פלסטיק בין המזרן לסדין כדי להגן על המיטה מהרטיבות ומהריח.

- תנו לילד לעזור - עודדו אותו להחליף את המצעים הרטובים, כדי ללמדו אחריות ולהקל על המבוכה מפני בני-המשפחה. מצד שני, אם הדבר נתפס כעונש (למשל, אם בני-משפחה אחרים אינם מתבקשים להחליף סדינים וציפות), ההמלצה בטלה.