תרגיל לבלשית ותיקה

קרול כריסטינה הילריה מוכרת יותר כסי.סי.ה. פאונדר. בעצם, סביר להניח שהיא מוכרת לכם הכי כ"יו! הנה זאתי! היא נורא מוכרת לי. נו, איפה היא היתה?". אז זהו, שהיא היתה בהמון מקומות ("אי.אר" למשך שלוש שנים, אם למנות רק אחד מהם), ועכשיו נראה שהיא מאוד מרוצה בדיוק במקום שבו היא נמצאת, בהפסקה בין סצינה לסצינה על הסט של אחת הסדרות היותר מדוברות בארצות הברית לאחרונה, "המגן". כאן היא מגלמת את הבלשית חדת הלשון קלודט ווימס, אשה שכבר ראתה כמה וכמה דברים בחייה ומעט מאוד אירועים מצליחים להוציא אותה משלוותה.

"אנחנו מצלמים שבעה ימים בשבוע, 13 פרקים בשישה חודשים", אבל זה עובר מהר מאוד, כך שאין לי תלונות", מבהירה השחקנית בת ה-51. שלא תחשבו שהיא מתפנקת, חלילה. בטח לא כשהיא הכי מסופקת בעולם. מבחינה מקצועית, כמובן. והיא בכלל לא היתה אמורה להיות שם. כשתהליך העבודה על הסידרה החל, היא היתה אמורה להיות מורכבת מחבורה של גברים ואשה אחת, שמחזיקה מתח מיני עם חצי תחנה.

אבל למה שאני אספר את הסיפור, כשאפשר לתת למישהי מנוסה הרבה יותר לעשות אותו, וגם כמה שיעורים בניהול הקריירה בשואו ביז בדרך. לכי על זה, סי.סי.ה.!

"אחד הבמאים שעבדתי איתם בקולנוע הלך לעבוד בסידרה. אחרי שסיימנו את הסרט המשותף שלנו, כל כך התאהבתי בו ובדרך העבודה שלו, שהכרחתי אותו לקחת אותי לפרויקט הבא שהוא מתכנן. די מהר למדנו שבתסריט אין שום דמות שקרובה אלי באיפיון שלה וחשבנו שנתקלנו בבעיה, עד שהסוכנת שלי התקשרה אלי יום אחד וצעקה לי בטלפון, 'את יכולה להיות גבר! תפתחי את הראש ותראי שיש שם דמות שאת יכולה לשחק בצורה מדהימה, צריך רק לשכנע אותם ללהק אשה לתפקיד הזה'. היא סידרה לי אודישן, ופשוט היה לי מזל. אחרי שהמלהקים ראו שם בחור ועוד בחור ועוד בחור, הם פתאום ראו אותי ואמרו 'זה שונה'. שאלתי אותם אם היו יכולים להשאיר את התפקיד בדיוק כמו שכתבו אותו לבחור, והם הסכימו. לא נעשו שום שינויים בתסריט. קלודט מגיעה לפואנטה במהירות. היא לא אשה כמו רוב הנשים בטלוויזיה, שסובלות מתסריטאים גברים שלא תמיד מציירים אותן בדקויות הראויות. לדעתי, בזכותה נוצרה בסידרה דינמיקה מעניינת. כשיש לנו הזדמנות להראות שזו אשה, אנחנו עושים את זה, אבל במשרד היא אחת מהחבר'ה והיא לא נופלת מהבלשים הגברים בשום צורה".

- אצלנו עוד לא הגיעו הפרקים שבהם מכירים אותה בצורה קצת יותר אישית. מה את יכולה לספר, בלי להרוס יותר מדי מהעלילה?

"יש פרק שבו קוראים לה בפתאומיות להגיע לתחנה ביום ההולדת שלה, והיא מגיעה ופתאום נראית אחרת לגמרי, בשיער פזור ואיפור אחר. זה קצת מערער את החברים בתחנה, שפתאום נזכרים שזו אשה לכל דבר".

- מה החלק האהוב עלייך בסידרה?

"אנחנו שוברים את מחסום הטוב והרע כל הזמן, וזו חתיכת הישג. כשעובדים בלי מונחים אבסולוטיים, הכל תמיד יותר מעניין. זה כמו שאחרי שמישהו משתגע ופותח באש בסניף דואר או משהו כזה, ומראיינים את השכנים שלו, הם תמיד טוענים שהוא הבחור הכי שקט ורגוע בעולם. אי אפשר לדעת מאיפה זה יבוא לך. במיוחד כשלכולנו יש ימים בהם אנחנו מרגישים שאנחנו מאבדים שליטה. אני רואה את ההרגשה הזו ברקע, למשל, כשמאקי (מייקל צ'יקליס) משתולל. כשאתה מצליח לסטות מהדרך הנכונה בפעם הראשונה, אפשר לעשות את זה שוב ושוב אחר כך".

- כשעימתתי את מייקל צ'יקליס עם הטענה שהפרק הראשון בונה רמת מתח שהפרקים אחריו לא עומדים בה, הוא לא הסכים איתה. מה את אומרת?

"אני מסכימה עם זה. אם נותנים לאנשים המון סקנדלים, זו נהיית נורמה שמאוד קל להתרגל אליה. בחיים, כמו בטלוויזיה. הבעיה היא שבתחנת משטרה דברים כאלה גדולים לא קורים כל יום. מצד שני, החל מהפרק השני הצופים יכולים לראות איך מאקי שורד בעבודתו אחרי שהוא בעצם רצח שוטר עמית, וזה דבר מאוד מעניין בפני עצמו, גם אם פחות שערורייתי. תמיד אמרתי שאני אוהבת דרמות פסיכולוגיות טובות לא פחות מסרטים שבהם אירוע רודף אירוע. אפשר להגיד שאולי קצת תיחמנו את הצופים בפרק הראשון, כדי ליצור עניין בסידרה, אבל היי, המטרה מקדשת את האמצעים".

- עכשיו, כשהעונה הראשונה מאחורייך, את חושבת שהיא היתה בנויה נכון?

"פתחנו את העונה השנייה בארצות הברית לפני יותר מחודשיים. גם בלי לקלקל לכם את העלילה, אני יכולה להגיד ששוב יש לנו סקנדלים בהתחלה, אבל הם לא נעלמים, אלא לוקח לנו איזה שלושה פרקים לנסות להיכנס לשיגרה. בעונה הראשונה יש רגעים נפלאים בעיני, שיש בהם עבודת שוטרים אמיתית".

בינתיים עושה רושם שפאונדר, מהשחקניות הפעילות יותר בהוליווד, מרוצה וממש לא בוער לה ללכת לשום מקום. מי יודע, אולי בזכות "המגן" היא אפילו תקבל את פרס ה"אמי" היוקרתי, לו היתה מועמדת פעמיים (פעם אחת בזכות תפקידה ב"אי.אר" וקודם לכן על הופעת אורח בעונה השנייה של "תיקים באפלה"). נכון, היא כבר קיבלה פרסים פחות יוקרתיים על התפקיד הזה (פרס "לוויין הזהב", למשל), אבל היא מודה שמדגדג לה באצבעות לקבל את ההכרה הסופית והמוחלטת של חבריה למקצוע, שזיכו את צ'יקליס בפרס השחקן הראשי בשנה שעברה במהלך מפתיע, כשהסידרה היתה פחות מוכרת.

מכל מקום, נראה שמוסר העבודה שלה נדיר ברמתו. בשנה שעברה, במקביל להפקה האינטנסיבית של "המגן", היא הספיקה להשתתף בשני סרטי קולנוע. אין לה שום כוונות לנהוג כמו שחקני טלוויזיה אחרים ולנצל את הפסקות הצילומים למנוחה מוחלטת. מבחינתה, כל עוד יש תפקיד טוב שמסתדר לה עם לוחות הזמנים, היא שם.

- נסיים בשאלה המתבקשת: את משתתפת היום בסידרה מצליחה ואינטליגנטית. זה משהו שאין רבים כמוהו בטלוויזיה האמריקאית. יש תפקיד אחר בטלוויזיה שהיית רוצה למלא?

"אה", היא חושבת, "זה לא יפה, זו לא שאלה שמפילים ככה על בן אדם כשאני בדיוק חייבת לחזור לסט. האמת היא שכמה שאני לא מחפשת, אני ממש לא רואה משהו כזה כרגע. הרי זה לא התפקיד, אלא מה שאתה עושה ממנו, ואני לא מעוניינת ללכת לשום מקום".